פרק 8- רונית רובין, נשיאת AllClouds EMEA, "רק עכשיו אני מבינה מה באמת חשוב"

פתיחה והצגה אישית

עמרי: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט של יוזמת מנומדים פרס למנהלים, מבית המרכז האקדמי פרס. זוהי תוכנית ייחודית שמעניקה למנהלים מהמגזר העסקי כלים להובלת שינוי חברתי משמעותי בישראל. התוכנית למעשה משלבת שתי הכשרות משלימות: כלים להובלת שינוי בחברה הישראלית, במרכז האקדמי פרס, ומנהיגות אישית ומשא ומתן בהרווארד קנדי סקול. דווקא בתקופה המאתגרת הנוכחית של חיינו, התוכנית הזו מספקת הזדמנות חשובה למנהלים. מנהיגים עסקיים יכולים להציע רעיונות חדשניים ולתרום לקידום החברה הישראלית. בכל פרק, נכיר מקרוב אחד מהמשתתפים בתוכנית. אני, עמרי. בואו נתחיל ונגיד שלום לרונית רובין.

0:49–2:16 | רגע מכונן בחיל הים: עוצמת ההשפעה

עמרי: תראה, דבר ראשון שתפס אותי, זה ששירתת 24 שנים בחיל הים. 24 שנים זה המון.

רונית: אני מאוד אוהבת את הים, אבל בעיקר אהבתי את השירות הצבאי בחיל הים.

עמרי: תני לי רגע אחד מהשירות הצבאי הזה שיישאר איתך לתמיד. אחד.

רונית: העלינו להעביר מערכת מאוד משמעותית, שעשתה שינוי משמעותי לכל תהליכי העבודה של הדרג המבצעי בחיל הים. זה היה אחרי 18 חודשים מטורפים של לא לישון בלילה. אני זוכרת את עצמי בבוקר, כשהמערכת עולה לאוויר, יוצאת מהקריה בתל אביב לנסוע לראות איך בעצם השטח קיבל את המערכת. אני נוסעת לשעת שלוש עשרה לאתלית, ואני נוסעת בכביש, ואני מסתכלת ימינה ושמאלה, והמדינה נראית אותו דבר. ואני אומרת, אני לא מבינה, הם לא מבינים שקרה היום משהו אחר במדינה. וזה רגע כזה, שהוא נצור, שאתה מרגיש שזה איזשהו אירוע משמעותי שמחולל שינוי. א’ – תחושת סיפוק מטורפת, וב’ – היכולת הזאת של להשפיע על מדינה שלמה. כי בסוף, זה משהו שהוא משנה מהותית.

2:17–3:58 | יישום DNA צבאי בחיי המשפחה

עמרי: כשאת מסתכלת במבט לאחור, ברטרוספקטיבה, איזה כלים נתן לך השירות הצבאי לחיים האישיים? אולי לקריירה השנייה שלך?

רונית: להיות בחיל הים זה תמיד אומרים “צבא קטן ומשפחתי”. להיות בצבא קטן או ביחידה שהיא קטנה זה אתגר מטורף, כי אתה מקבל את היכולת לעשות המון עם מעט. ואז, היצירתיות, היכולת לצאת מהגבולות של עצמך, העובדה שבעצם אפשר להשפיע על כל כך הרבה אנשים מעולם של מנהיגות והובלה. אני יכולה להגיד שהמון, המון ממי שאני היום – גם בתור אמא וגם בתור מנהלת ומובילה – זה הרבה מאוד כלים ו-DNA שקיבלתי בשירות.

עמרי: איך זה משפיע עלייך כאימא?

רונית: כשאני מגיע לשייטת 13, בימי חמישי, יש נוהל כזה שכל היחידות חייבות לשבת לסכם את השבוע ואומרים שלושה דברים טובים שקרו ושלושה דברים לשיפור. ואז אמרתי לילדים שלי: “תקשיבו, מעכשיו, ארוחות ערב – שלושה דברים לשימור, שלושה דברים לשיפור”. כל ה-DNA של ארוחות ערב השתנה בבית.

4:35–6:14 | המעבר לאזרחות: ללא שינוי מהותי בניהול

עמרי: אז, לפי החישוב שלי, את משתחררת מהצבא בגיל 41, עם ארבעה ילדים. איך מתחילים קריירה שנייה?

רונית: אתה יודע? קודם כל, אומרים שהחיים מזמנים לך את מה שאתה חושב. שלושה שבועות לפני הדיון שיבוצים לאלופת משנה, מצאתי את עצמי מקבלת הצעה שלא יכולתי לסרב לה. וזה היה התפקיד הראשון שלי בקריירה באזרחות – להיות סמנכ”לית מערכות מידע של כאל כרטיסי אשראי לישראל.

רונית: הדרגות והמדים תמיד היו אצלי הסיבה שהייתי גאה בהם – היא לא מהאגו של הדרגות, היא מתחושת שליחות והציונות. וכשאתה יוצא עם הערכים האלה לעולם של האזרחות, אז אני לא יכולה להגיד לך שהשינוי ברמת ניהול ומנהיגות היה שינוי מאוד מהותי. אני יכולה גם להגיד שאחרי שלושה חודשים באזרחות, כולם תמיד אמרו לי: “אין מצב שהיית 24 שנים בצבא… כי את מנהלת, את רואה את העולם העסקי, את חושבת כסף, את רואה יעדים, את רואה התפתחות, את רואה צמיחה”. זה לא כזה אופייני למי שיוצא אחרי כל כך הרבה שנים בצבא. אם כי אני תמיד אגיד… שהדבר הזה שבוער פה בבטן – של להשפיע על המדינה – כמה שתתרום בעולם האזרחי, זה לא, זה לא מדליק את אותה בערה.

6:43–8:12 | חזון טכנולוגי: לגרום לעסקים להתנהל טוב יותר

עמרי: ידעת מיד מה את רוצה לעשות.

רונית: ידעתי שאני רוצה לשלב עסקים וטכנולוגיה, ולגרום לזה שמבחינתי טכנולוגיה אינה הייעוד. הייעוד הוא לראות איך בעצם גורמים לעסקים להתנהל יותר טוב, לאנשים לעשות יותר טוב, להשפיע על חברה, להשפיע על קהילה.

עמרי: את עובדת שמונה שנים כנשיאת AllCloud. מה את בעצם עושה?

רונית: אני בעצם המנכ”לית של האזור של ישראל ואירופה בחברה שנקראת All Cloud. החברה עוזרת לעסקים לקחת את כל הטכנולוגיה של הענן, אם זה ברמת התשתיות, הדאטה, וכל הסיסמאות, ואם זה בעולמות של התקנה של מערכות סיילספורס לעולם של המרקטינג והסלס בארגונים. ובעצם, לעזור לארגונים לעשות את המסע הזה בצורה הרבה יותר בטוחה, הרבה יותר נכונה, ועם תוצאות עסקיות הרבה יותר מהירות.

9:00–12:28 | שילוב נשים חרדיות: לויאליות וערכיות

רונית: הגעתי לאול קלאוד בתור המנכ”לית של החברה לפני שמונה שנים. הגעתי לרגע המיזוג, שבו הבעלים של החברה החליטו לקנות שתי חברות. הגעתי בעצם לעשות את התהליך של המיזוג, כמנכ”לית של חברה בת 40 עובדים. הסיבה המרכזית שהגעתי לאול קלאוד, זה ש… חמישים אחוז מהאנרגיה הניהולית הולכת כדי לשנות תרבות ארגונית, וחמישים אחוז כדי לייצר את מה שהדירקטוריון רוצה לייצר. ואמרתי, למה לא ללכת לחברה קטנה, לצמוח איתה ביחד, ושמונים אחוז מהאנרגיה תהיה לתוך הייצור.

עמרי: אול קלאוד גם מעסיקה אנשים מהמגזר החרדי. אני מניח שזו פעילות שהיא חשובה לך. למה בעצם?

רונית: אני חושבת שיש איזושהי נקודה בזמן שלכולם מגיעה הזדמנות. חברה טכנולוגית שיודעת לתת גם את הפלטפורמה של להכשיר ולהצמיח… היא הזדמנות נהדרת לשני הצדדים. היא גם הזדמנות נהדרת לנו, כי הנשים שצומחות וגדלות ב-All Cloud הן מאוד מעריכות את מה שהן מקבלות בתוך החברה. הן מאוד לויאליות. אנחנו גם יצאנו בפעילות יחד עם ראש עיריית נתיבות ועם קרן רש”י, כדי להכשיר בפריפריה אנשים להייטק.

עמרי: חברה כמו All Cloud, שהמניע שלה הוא מניע עסקי, היא צריכה להרוויח כסף. איפה נכנסת ההחלטה שפתאום אומרים: “רגע, אנחנו צריכים גם להסתכל החוצה, על המגזר החרדי, ולהביא משם נשים, ללכת לנתיבות, ללכת לפריפריה”?

רונית: קודם כל, זה תמיד יהיה שילוב של שני הדברים ביחד. יש ב-All Cloud משהו בתוך הערכים שלנו: כל הנושא של לראות את האחר, ושיתוף וערכיות – זה חלק מאוד נטיבי מאיתנו כחברה, אבל אני גם אגיד שזה כלכלי גם לשני הצדדים. כי בסוף, העולם של הייטק הוא עולם שיש בו תחלופה מאוד גבוהה.

12:57–16:09 | חשיבות הנשים החרדיות: חרוצות ויעילות

עמרי: מה אנחנו בעצם לא יודעים לגבי המגזר החרדי שאת למדת דרך העסקה של הנשים החרדיות?

רונית: שני דברים: אחד, חרוצות ללא תקנה. יש משהו בעולם הערכי של הדת שאין כזה דבר – לקבל כסף לבטלה. אני יכולה להגיד לך שאם בנקודת זמן מסוימת, הן יגיעו והמנהל שלהם לא היה מספיק מהיר כדי לתת להם עבודה, הן לא תמצאנה את עצמן יושבות ושותות קפה. הן לא מוכנות להיות בבטלה, כי לקבל כסף לבטלה הוא כנגד הדת. והן גם מאוד חרוצות. הן יעילות, הן יודעות, הן צריכות ללכת הביתה. הן צריכות, יש להם לגדל ילדים. אבל מה שהן מספיקות לעשות ביום עבודה, אני לא בטוחה ש…

עמרי: הדבר הראשון שעולה לי בראש כגבר טיפוסי, זה עניין הילדים והמשפחה. זה לא פוגע ביכולת היצרנית של נשים חרדיות במקום עבודה, יחסית לנשים אחרות?

רונית: אם יודעים מראש, ואנחנו יודעים מראש, שנשים חרדיות יצאו יותר לחופשת לידה, אז במעגל התכנון של כוח האדם בתוך הארגון, אני יודעת שאם יש לי קבוצת נשים חרדיות, כנראה הסטטיסטיקה תגיד ש-X מהן תצא במהלך. וככה אנחנו מתכננים את השנה מלכתחילה.

עמרי: שאם מקום העבודה הוא מספיק יודע להכיל ולקלוט את הנשים החרדיות, יכול להיות מודל לצה”ל, כיצד לקלוט את החרדים.

רונית: אני מאמינה בזה שלכל אוכלוסייה, אם אנחנו מאוד רוצים רגע להקשיב לצד השני, יש את הדרך למצוא פתרון שהוא פתרון נכון לשני הצדדים. הן יכולות להיות שותפות מלאות, בדיוק כמו אנשים שהם לא חרדיים, במעגל העבודה. ואם אנחנו נדע להקשיב להם, אנחנו נדע להגדיל את התוצר הלאומי הגולמי באמת, בצורה אקספוננציאלית.

16:16–18:02 | נערות בסיכון: “להזכיר להן שיש להן הזדמנות שווה”

עמרי: עוד קבוצה שאתם פועלים לטובתה היא נערות בסיכון.

רונית: זה יותר ברמה האישית שלך, שאת נוגעת. אנחנו נמצאים בתחילתו, יחסית בתחילתו של הפרויקט. הדבר המרכזי שאני אגיד, זה ילדות שנתלשות לילה אחד מהבית, מגיעות למקום שהם לא תכננו. הם מוצאות את עצמן בוקר אחד בפנימייה, והן עם קשיים אובייקטיביים מאוד, מאוד גדולים. אני חושבת שהדבר המרכזי שאנחנו עסוקים בו היום, כקבוצה שרוצה לתת ולהשפיע, זה להזכיר להם שיש להם הזדמנות שווה, למרות המקום שבו הן נמצאות.

עמרי: מאיפה זה בא אצלך המוטיבציה לתת לנערות האלה צ’אנס?

רונית: האמת? מפה, מהתוכנית בפרס.

18:03–21:39 | אירועי 7/10: המעבר מ”דואינג” ל”בינג”

רונית: בשבעה לאוקטובר, קרה משהו לי. הדבר המרכזי שקרה אצלי, הוא שאלף התעורר בבוקר. והבן השלישי שלי, חודשיים לפני כן, השתחרר מהצבא. וקראו לו למילואים, והוא באותה נקודה עזב את הבית ויצא.

רונית: אני אומרת שאני מצליחה לעשות טוב ב-All Cloud, אבל לא טוב מספיק עבור המדינה. ואני צריכה לחפש לעצמי דרכים שאני אשפיע נכון.

רונית: הצגתי את פרשת השבוע בתוכנית פה במרכז האקדמי פרס. הדבר המרכזי שאמרתי, כשאתה נמצא בתפקידי ניהול ומנהיגות, הוא שאתה נמצא המון, המון, המון בדואינג (עשייה). ומה שקרה ב-7 באוקטובר פתח איזשהו פתח, וכשהגעתי לפה, לתוכנית במרכז האקדמי פרס, אני פוגשת חבורה של אנשים מדהימים. עם תוכנית שההנהגה וההובלה בתוכה מחייבת אותך להיות בבינג (הוויה). הבינג הזה, חוץ מהדואינג, פותח איזה שהם פרפרים בתוך הלב.

רונית: אין רגע אחד, זה לא רגע אחד, זה דרך, זה תהליך. וכל יום, כל פעילות, כל סימולציה, כל שיחה עם חברים פה, פותחת עוד נקודה. ואז מצאתי את עצמי: הלכתי לשבת עם חברים בבר, ואחד החברים אומר לי: “תקשיבי, התקשרה אליי מישהי שמנהלת את המרכז הזה של הנערות”. אמרתי לו: “אני איתך”. אמרתי לו: “אני לא יודעת מה צריך, אני איתך”. ומשם אנחנו יוצאים לפעילות רחבה, גם לעזור להם בימי הולדת, בעשייה משמעותית של כל מיני תוכניות מנהיגות, אבל בקטנה. זה, בסוף, עניין של פוקוס ואטנשן.

22:01–24:45 | התהליך ב”מנומדים-פרס”: יציאה מאזור הנוחות

עמרי: אני צריך להבין את התהליך שאת עברת פה, שהוביל אותך לדבר הזה שאת רוצה לעשות.

רונית: קודם כל, הדבר המרכזי זה שמגיעים לפה, שמים את הטלפון בצד. בואו נתחיל מזה. אין עכשיו לא פגישות, לא ישיבות. יש פתיחה של ראש. אני יכולה להגיד לך שהדבר המרכזי שהרגשתי באותה נקודה, הוא שאחרי הרבה מאוד שנים, אני מצליחה, רגע, לצאת מאזור הנוחות של עצמי ולהסתכל על ההוויה ועל הדרך. ועל מה זה נקרא להשפיע בצורה שהיא מאוד, מאוד שונה מהדרך שבה הסתכלתי עד נקודה זו.

עמרי: מה זה היה אזור הנוחות שלך?

רונית: ניהול, מנהיגות והובלה מעוררים אותי בבוקר לדברים שאני יודעת לעשות ולהצליח בחברה.

עמרי: ומה זה אומר לצאת מאזור הנוחות הזה?

רונית: אני לא יודעת איך עושים עשייה חברתית. אבל אני יודעת שמה שקרה במסגרת כל הלימודים האלה, יש פה עכשיו את הזיקים הבוערים האלה שעכשיו צריך למצוא לאן לנתב אותם.

25:19–27:27 | הכוח של פלטפורמה קבוצתית

רונית: המרכז האקדמי פרס ידע למצוא את רונית בנקודה הנכונה. וראיתי איזשהו בוקר, וקיבלתי הודעה מהמרכז האקדמי על תוכנית שזה נראה הדבר הזה שנוגע בול במקום שהחברה הישראלית נמצאת. ואני זוכרת את עצמי, מיד שבוע אחרי, כבר הייתה לי פגישה עם גלעד, שמוביל את התוכנית. נראה לי שעשר דקות בשיחה, זה כבר היה די שבוי.

עמרי: מה הדליק אותך בזה?

רונית: היכולת שלנו להשפיע כקבוצה ביחד. ואיזושהי פלטפורמה שתנחה, כי בסוף אתה יודע שלנו, כמנהלים בשוק העסקי, תגיד לי דבר. אני אגיד לך איך עושים. ופה אני לא באמת יודעת, אני לא מכירה את כל המנגנון. ופתאום אתה מבין שיש אנשים כמוני, שבוער להם, ואנשים שמה.

27:28–32:19 | חיבורים אקלקטיים ויוזמות לאומיות

עמרי: אין פה אנשים בדיוק כמוך. יש פה חבורה מאוד, מאוד אקלקטית של אנשים.

רונית: אני חושבת שדווקא מה שזיהיתי, בניגוד למה שחשבתי, שהמגוון צריך להיות יותר רחב ממה שאני חשבתי. הדומה יכול להיות גם מאוד שונה. הדבר הדומה לכולנו זה הרצון שלנו, הבעירה הזאת לייצר ולהשפיע.

עמרי: תני לי בן אדם אחד שלכאורה בחיים שמחוץ למקום הזה לא היה לך איתו המון שפה משותפת, וכאן הצלחת למצוא – וזה הפתיע אותך.

רונית: יש פה בחורה מעלפת בשם שי. אנחנו לא נושקות באותו עולם עסקי. היא, בעיניי, מדהימה ומעלפת. ומה לקחת ממנה? ממנה בעיקר, במקום של איך להסתכל על השפעה בעולם החברתי כפרויקט.

רונית: יצרנו קבוצת עבודה, ואני יכולה להגיד לך ששי או דומה. יצרנו קבוצת עבודה, ואני יכולה להגיד לך ששי היא דוגמה טובה. אם אנחנו לוקחים נושא כמו נוער ערבי שמגיע לגיל 18, ובעצם הוא לא מתגייס לצבא. אם אנחנו נצליח לייצר שנת שירות לאוכלוסייה הערבית – אופציה כזו שעד היום הייתי אומרת “אני אפילו לא יודעת איפה קצה החוט, איך מתחילים”. אני חושבת שהיום, כקבוצה, בכוחות משותפים, יכולים לקחת נושא כזה ולקדם אותו. אותו דבר יכול להיות במגזר החינוך. אני עוזרת להם לבנות את אורט 20-30. יש פה המון חיבורים שנוצרו, גם חברתיים, וגם העובדה שעוד הרצאה… פותחים לכל אחד מאיתנו עוד ועוד כלים. זה בדיוק הכוח של התוכנית הזאת.

32:25–33:04 | חלום ראוי: “מדינה שאין בה שאלה”

עמרי: רונית רובין, מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? מה החלום שלך?

רונית: אני, קודם כל, רוצה להמשיך להיות חיונית, לקום בבוקר ולעזור גם לאנשים וגם לעסקים לעשות טוב. ואני מאוד, מאוד הייתי רוצה להיות במקום שבו הילדים, ארבעת הילדים שלי, יתעוררו בבוקר – במדינת ישראל – ויגידו: “כמו שלי, לא הייתה שאלה במדינה הזאת. אני רוצה לחיות”. ואם אני אוכל לתרום את המעט הקטן הזה, לזה שהילדים שלך ושלי יתעוררו בבוקר למדינה יותר טובה, אז אני חושבת שהצלחנו.

עמרי: זה חלום ראוי בהחלט. רונית רובין, תודה רבה, רבה. היה מרתק.

רונית: תודה לך.