תוכנית המחקר של המכון לחקר  יחסי זהויות (שם זמני) מיועדת לפענח ולשרטט את מפת הזהויות הישראליות  על כל מורכבותה וגווניה, והיחסים בין חלקיה. שאלות לדוגמא עליהן תוכנית המחקר תשאף לענות הן:

• מהן הקואורדינטות של מפת הזהויות – מהם הצירים החברתיים המסמנים בישראל זהות ומה הם המכנים המשותפים ההופכים קבוצת אנשים לזהות?
• מה אופי הגבולות הקיימים בין זהויות – האם הם חדים או מטושטשים, מקובעים או  רופפים, נזילים, ניידים, וזמניים? האם זהויות אכן מסתדרות משני צדדים של שסעים דיכוטומיים או שהזהויות הן מוצלבות ומצטלבות?
• מהם סוגי  היחסים וההבנות הקיימים בין הזהויות הישראליות, והאם היחסים, כגון שיתוף פעולה, קונפליקט, תחרות, סולידריות הם קבועים ויציבים או משתנים?
• כיצד ניתן לגבש כללי משחק חברתיים המבססים יחסים של שותפויות הזהויות הישראליות?
• מהן המשמעויות הפסיכולוגיות של הקונפליקטים בין זהויות.

ראו בנספח מחקרים לדוגמא שבוצעו בתחום על ידי חברי הקבוצה

הבסיס התיאורטי

ניתן להצביע על שלוש גישות עיקריות לשאלת הזהות החברתית במדעי החברה: הגישה המהותנית, הגישה הקונסטרוקטיביסטית, וגישת הפרקטיקה החברתית:

בגישה המהותנית קבוצות זהות (אתניות, מגדריות, לאומיות) מוגדרות באופן פוזיטיבי כקולקטיבים ממשיים אשר מודעים ליחוד התרבותי שלהם, לקווי הגבול עם זהויות אחרות, להיסטוריה המשותפת, ולהמשכיות הברורה מאליה של הזהות. הזהות היא מהות קבועה ובלתי משתנה המובחנת מזהויות אחרות,  אשר הפרט נולד לתוכה.

הגישה הקונסטרוקטיביסטית לזהות מניחה כי מה שיוצר זהות הוא הסיטואציה החברתית המשותפת שהחברה מייצרת עבור קבוצות של אנשים. כך למשל, לא ניתן לדבר על “זהות מזרחית” כתופעה היסטורית מהותנית, אלא יש לראותה כתוצר של האינטראקציה בין  מוסדות המדינה לבין קבוצות העולים אשר הגיעו מארצות ערב. גם המושג “מגדר” מתייחס לדרך בה חברות שונות מעצבת את התפקידים החברתיים השונים של גברים ונשים, באופן שהוא כמעט בלתי תלוי בהבדלים הביולוגיים המתוארים במושג “מין”. בהתאם, לפי הגישה הקונסטרוקטיביסטית , הזהויות אינן קבועות ויציבות, אלא משתנות.

גישת הפרקטיקה חברתית. הגישה המכונה “התפנית הפרקטית במדעי החברה”  אשר התפתחה מתוך עבודותיהם של פילוסופים וסוציולוגים במחצית השניה של המאה העשרים, כגון: ארנולד גרפינקל, פייר בורדיה, אנתוני גידנס, ברונו לאטור,  ג’ודית באטלר ועוד,  ובהתפתחוית עכשויות בתחום הפסיכולוגיה הקוגנטיבית  הידועות גם כתנועת הקוגניציה הממוקמת.

גישה זו רואה את הפרקטיקה החברתית כבסיס לזהות – כלומר הפעולות החוזרות ונשנות שאנשים מבצעים  ביחד, באינטראקציות, במסגרת מוסדות חברתיים הן שמחברות אנשים ביחד לכדי  זהות.  הזהות היא זהות שבפרקטיקה (identity of practice), ונוצרת בתוך קהילות פרקטיקה (community of practice). הזהות באה  לידי ביטוי בשטחות הבאות:

• בביצוע (performance) של פרקטיקות מסמנות: פעולות דומות ומשותפות המסמנות את הזהות כזהות (למשל, סגנונות לבוש, צורות פניה, צורות שימוש בשפה, בילוי, פרקטיס דתי)
• במשוקעות )embeddedness)  ברשת של מוסדות זהים אשר השייכות אליהם מסמלת את זהותם ומבחינה אותם מזהויות אחרות: למשל ישיבות תיכוניות, תנועות נוער, בתי כנסת, טיול אחרי צבא, קונצרטים בפילהרמונית, סניפי מפלגה, חינה, מימונה, התנחלות, פקולטות באוניברסיטה, מיזמי הייטק, יחידות בצבא, קבוצות כדורגל.
• במיקום משותף ( positioning) בתוך פרקטיקות ומוסדות חברתיים חוצי זהות בספירה הציבורית, ובתוך מערכי הסללה למיקומים שונים בשוק העבודה: (למשל מגורים בעיירות פיתוח, חינוך מקצועי, טייס ו 8200, השכלה ב SAT, מקצועות צווארון ורוד, עבודה בבניין, פרופסורים באוניברסיטה)
• במערך הקודים (codes) הפרקטיים המשותפים: טקסטים ונרטיבים משותפים  המשקפים את הידע הפרקטי המגופן ואשר מסבירים, נותנים תכלית ומשמעות לביצוע הפרקטיקות המסמנות, למשוקעות המוסדית,  ולמיקומים המשותפים  בתוך הפרקטיקות החברתיות.
• פרקטיקות של מחוייבות/מעורבות (engagement) בפעולה כלפי האחר: פרקטיקות פעולה קולקטיבית ביחס לזהויות אחרות, אליהם מגוייסים  ובהם מעורבים חברי הזהות. אלו הן צורות משותפות של יחס, פעולה ורגש כלפי מערך הזהויות האחרות המרכיבות את הפסיפס החברתי.  הפרקטיקות מתייחסות לשלוש ספירות של יחסים בין קבוצתיים:

א. ספירה פוליטית: תמיכה והשתתפות בפעולות שמכוונות כלפי זירות בהם נקבעות החלטות משותפות לגבי חוקים, כללים, מדיניות, חלוקת משאבים המשפיעות על כלל הזהויות.

ב. ספירה מוסדית: תמיכה והשתתפות בפעולות שמכוונות כלפי  הדרה והכללה בארגוני עבודה ובמוסדות ציבוריים

ג. ספירה בין אישית: דפוסי יחסים ואינטראקציות בין אישיות עם חברות וחברי זהויות אחרות.

• פרקטיקות הבנת האחר(Other Cognition) נרטיבים, טקסטים ומשטרי הצדקה ביחס ל”אנחנו -והם” לזהויות אחרות, המשמשות בכדי להסביר, לתת תכלית, לגיטימציה והצדקה לפעולה הפוליטית, המוסדית או הבין אישית כלפיהם.

גישת הפרקטיקה מספקת כלים קונספטואליים מחודדים להבנת מושג הזהות. על פי תפיסה זו, הזהות היא ביצועית – היא תלויה בפרקטיקות, במוסדות, ובמיקומים בהם הפרט נתון בזמן נתון. לכן, הזהות היא גם גמישה, דינמית, מתפתחת ומשתנה לאורך זמן, ולשייכויות המשתנות של הפרט לקהילות פרקטיקה (Communities of ).

גישת הפרקטיקה גם משחררת את הזהות מהדטרמיניזם החברתי של  הגישה הקונסטרוקטיבית. הזהות איננה טרגדיה חברתית – שייכות לקבוצה שהחברה קובעת את גורלה לשבט או לחסד. הזהויות עצמן הן בעלות תפקיד מעצב  (generative) בעולם הפרקטיקות שמסמנות אותן, מייצרות את הנרטיבים והטקסטים המנהירים ונותנים משמעות, ויכולות להאבק ולשנות את המיקומים המשותפים במוסדות החברתיים  לאמץ פרקטיקות של זהויות אחרות, ולחצות גבולות של קהילות פרקטיקה.

לסיכום, הגישה הפרקטית לזהות  היא הגישה שתעמוד בבסיס תוכנית המחקר למיפוי הזהויות הישראליות. היא מספקת את ארבעת השטחות שלפיהן ימדדו ויתוארו הזהויות. יותר מכך, היא מספקת אפשרות לייצר מפה אשר אינה בנויה על חלוקות דיכטומיות וקווי גבול ברורים, אלא מפה הכוללת גוונים, וגבולות מטושטשים, מפה אותה כינה חוקר הזהויות אפדוראי “נוופי זהות” (Ethnoscapes).

פסיכולוגיה של  הזהות החברתית

תאוריית הזהות החברתית(Social Identity Theory)  מתחום הפסיכולוגיה החברתית, מספקת בסיס תאורטי לבחינת מפת הזהויות החברתיות כמפה של יחסים בין זהויות ולא רק כמפה בה שוכנות הזהויות באופן פסיבי זו לצד זו.  כך למשל,  הוצעו במסגרת התאורית מגון של דפוסי תגובה פסיכולוגיים המבטאים שאיפה לזהות חברתית חיובית על ידי קבוצות חברתיות מוחלשות בתלות למידת חדירות הגבולות בין הקבוצות, ומידת היציבות של ההיררכיה החברתית. כך למשל,  כאשר גבולות בין קבוצות הם חדירים, טוענת התאוריה, כי יחידים ימקסמו זהות חברתית חיובית על ידי מעבר לקבוצה ההגמונית. לעומת זאת כאשר הגבולות הם בלתי חדירים והיחסים בין הזהויות יציבים  יטו חברי הזהות המוחלשת לעסוק ביצירתיות חברתית – כלומר לנסח מחדש את הערך של הזהות שלהם לעומת זהות הקבוצה ההגמונית. לעומת זאת, כאשר הגבולות יציבים אך יחסי הכח אינם יציבים, יפעלו חברי הזהות בצורה תחרותית – יתחרו עם הקבוצות האחרות על מיקומים מועדפים, ויעדיפו את חברי קבוצתם. הפסיכולוגיה החברתית של תאוריית הזהות החברתית דומה ואף חופפת במידת מה למושג “פוליטיקת הזהויות” מתחומי מדע המדינה והסוציולוגיה אשר מתאר, בהקשר חברתי רחב יותר את היחסים בין זהויות  דרך שאלות של צדק חלוקתי, תביעות להכרה, וייצוג במערכת הפוליטית.