פרק 7- זהר נוי, על נשים בתעשיות גבריות, "כשאני נכנסת לחדר אני מושכת תשומת לב. זה לא רע"

פתיחה והצגת המרואיינת

0:09–0:56 | ברוכים הבאים והצגת המרואיינת

עמרי: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט של יוזמת מנומדים פרס למנהלים מבית המרכז האקדמי פרס. זו תוכנית ייחודית שמעניקה למנהלים מהמגזר העסקי כלים להובלת שינוי חברתי משמעותי בישראל. התוכנית משלבת שתי הכשרות משלימות: כלים להובלת שינוי במרכז האקדמי פרס ומנהיגות אישית ומשא ומתן בהרווארד קנדי סקול. דווקא בתקופה המאתגרת הנוכחית של חיינו, מנהיגים עסקיים יכולים להציע רעיונות חדשניים ולתרום לקידום החברה הישראלית. כאן, בכל פרק, אנחנו נכיר מקרוב את אחד המשתתפים בתוכנית. נשמע על הרקע שלו, על האתגרים וההצלחות, ונלמד מה ההשתתפות ביוזמה העניקה לו כמנהל וכסוכן שינוי חברתי. אני עמרי, בואו נתחיל ונגיד שלום לזוהר נוי. בוקר טוב.

0:57–1:47 | תארים, משפחה ומוצא

עמרי: חייב לומר שקיבלתי סחרחורת רק מרשימת התארים האוניברסיטאיים: תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה מאוניברסיטת בר אילן, תואר שני בפיזיקה ממכון ויצמן. מכאן, מהמרכז האקדמי פרס – איך מספיקים את הכול?

זהר: אז התחלתי כמו שכולם מתחילים אחרי הצבא, אחרי הטיול, וחלק עשיתי תוך כדי. הייתי גם בניו זילנד וגם בדרום אמריקה, זה היה מזמן. ואחר כך עשיתי גם תוך כדי עבודה. בעצם, הרבה מהלימודים שלי מתקיימים תוך כדי שאר הדברים.

עמרי: צריך להגיד שאת בת 45, את אמא לארבעה – לא סתם ארבעה, אלא ארבעה בנים, כמוני. את תושבת משגב דב. מה זה משגב דב?

זהר: מושב לא רחוק מגדרה.

1:48–3:21 | פיזיקה: בחירה מוקדמת בסביבה גברית

עמרי: חוץ מזה, ספרי קצת על עצמך. איפה גדלת? מקורות? משפחה? חיים?

זהר: אז בעצם אני גרה ביישובי הסרט, או גדרות. לא נולדתי שם, אני גרה שם מגיל שמונה וחצי בערך. חיים רגילים, למדתי בבית הספר היסודי באזור, למדתי בתיכון בגבעת ברנר, תיכון ברנר. כבר אז הרחבתי פיזיקה וכימיה. הייתי…

עמרי: סליחה שאני גבר טיפוסי, זה… אין הרבה נשים…

זהר: אין הרבה נשים כבר אז, נכון. אני חושבת שזה גם אחר כך הביא אותי למקום שאני נמצאת היום, אבל כן, תמיד התעניינתי בדברים שהם יותר… פחות אולי נשים. מאיפה זה בא? מהבית, אגב. יש לי ארבעה אחים בנים, אוהבים פיזיקה. יש לי, כן, אחים עם ראש מאוד אנליטי, מאוד חכמים, כל אחד בתחומו. כן, הייתי בצופים, והגעתי לצבא, ו… נדבר.

עמרי: נדבר רגע על פיזיקה, כי זה תחום שאת חזקה בו, נכון?

זהר: היום אני לא מגדירה את עצמי כפיזיקאית, אבל זה תחום שאני אוהבת.

3:22–4:21 | התשוקה למדע והבנת הנוסחאות

עמרי: מספר הנשים שמחזיקות בתואר שני בפיזיקה הוא לא אדיר. יש הרבה יותר גברים בתחום הזה. באיזה גיל הבנת בפעם הראשונה שפיזיקה זה הקטע שלך?

זהר: בגיל מאוד מוקדם. תמיד ידעתי שגם בתיכון כבר הלכתי בעצם ללמוד פיזיקה, ומיד עוד לפני הצבא שאלו אותי מה תלמדי אחר כך, ידעתי שאני אלך ללמוד פיזיקה. כן. למה? כי תמיד הרגשתי שזה הדבר היחידי שמעניין אותי ושאני מבינה ויודעת אותו. זאת אומרת, כל שאר הדברים נראו כמו…

עמרי: “כמו שאני לא מבין את זה, את הבנת את זה”. כן, את יכולה לראות נוסחאות בפיזיקה ואת מבינה אותם יותר מבן אדם ממוצע.

זהר: הרבה יותר מבן אדם ממוצע? לא יודעת, אבל זה בטח מה שמושך אותי. שאלו אותי למה לא להיות עורכת דין? כי לא נראה לי שאני אהיה טובה בזה. האם אני פיזיקאית טובה? אני לא יודעת. היום אני מגדירה את עצמי קצת אחרת.

עמרי: אבל מה מושך אותך בזה? מה התשוקה?

זהר: המספרים, החוקים, לצאת קצת מהאזור המוכר והידוע, קצת למחוזות לא מוכרים. יש בזה הרבה…

4:22–6:10 | אישה בתעשיות הביטחוניות: הסביבה האולטרה-גברית

עמרי: עכשיו את לא רק פיזיקאית אישה, את גם משתלבת מאוחר יותר בתעשיות הביטחוניות. זה בטח סביבה אולטרה-גברית, נכון?

זהר: נכון. סביבה מאוד מאוד מאוד…

עמרי: ספרי על זה. להיות אישה בתוך סביבה כזאת. בכלל, גם בבית את בסביבה גברית – ארבעה בנים. את בבית הקודם שלך היית בסביבה גברית – היו לך ארבעה אחים. את מוקפת גברים. אבל מה זה להיות עובדת בתעשייה ביטחונית, פיזיקאית?

זהר: אז כשהגעתי לתעשייה הביטחונית לא חשבתי על זה בשלב הראשון. התקבלתי כמו שכל אחד מתקבל על אחרי ראיון ומבחנים. אבל מהר מאוד הבנתי שבעצם אנחנו מעט נשים בתוך קבוצה מאוד מאוד גברית. אתה פוגש את זה כמובן בפגישות, בדיונים, בשיחות, אם זה בצוות, אם זה מול הפרויקטים שאתה עובד. בשלב מתקדם יותר, כשהפכתי להיות ראש צוות, כבר התחלתי להיות במצב שאני סופרת את כמות הנשים והגברים בחדר, ומבינה שמשהו לא מאוזן ולא נכון קורה.

עמרי: תסבירי את זה.

זהר: בתור ראש צוות, בעצם עבדתי בפרויקט מאוד משמעותי, חלק מהגנת מדינת ישראל. עבדתי עם תעשיות רבות, עם משרד הביטחון, עם חיל האוויר. בדיונים הנדסיים, היינו בין 10 ל-20 אחוז נשים. בדיונים ניהוליים, יכולנו להיות שתי נשים מתוך ארבעים-חמישים גברים.

עמרי: וואו, שתיים מתוך ארבעים-חמישים.

זהר: מעט מאוד מנהלות. ופתאום אתה מבין שחיל האוויר ומשרד הביטחון וגם התעשיות עצמן מכילות רק גברים בתחומים. כמעט רק גברים.

6:11–7:26 | היתרון שבלמשוך תשומת לב

עמרי: אני לא הייתי במצב כזה. נסי להסביר לי את ההרגשה של אישה שהיא אחת או שתיים מתוך עשרות גברים.

זהר: תראה, אף פעם לא הרגשתי נחותה בשום שלב בנקודה הזאתי, אבל אתה כן בוחן את עצמך אל מול האחרים. אני חושבת שאנחנו, נשים, לא אומרות שום דבר שאנחנו לא בטוחות בהן.

עמרי: לעומת גברים שירשו לעצמם יותר… הרבה יותר.

זהר: אבל מהר מאוד הבנתי שאני מאוד מוערכת בתפקיד. והבנתי מהר מאוד שכשאני נכנסת לחדר, אני מושכת תשומת לב כזאת או אחרת.

עמרי: שזה יכול להיות גם יתרון.

זהר: אני לגמרי לקחתי את זה למקום של היתרון. אני לא חושבת שזה חיסרון. האמירות שלי שהייתי בטוחה בהן, ובאתי עם המון המון ניסיון והבנה וידע, הם נלקחו בשיא הרצינות, ומהר מאוד הייתי סוג של אוטוריטה בתפקיד שלי ובן אדם שמעריכים את הדעה שלו, ומעריכים גם כשהוא בא ואומר “טעיתי”. אז מאוד מוערך ומאוד מכובד. ואני תמיד לקחתי את זה למקום החיובי ולא למקום השלילי.

7:27–8:45 | “למה את לא מחייכת?”: המאבק באסרטיביות נשית

עמרי: איפה ראית את החסרונות? איפה היה חיסרון שהרגשת פחות טוב?

זהר: אני חושבת שההרגשה פחות טובה היא לא משהו שהסביבה נותנת, אלא קצת בתוך עצמי. אני חושבת שתמיד באתי מאוד מאוד מקצועית ומאוד רצינית לשולחן, וכן, אנשים לפעמים תפסו את זה כמשהו הרבה יותר במקום אולי אסרטיבי וענייני – משהו יותר אגרסיבי.

עמרי: כי את אישה? אז את צריכה להוכיח את עצמך יותר? את צריכה להשמיע את קולך יותר?

זהר: כי אולי אני צריכה לחייך. אנשים רצו שאני אחייך כל הזמן, כי אני אישה. גם נשים, דרך אגב, שאמרו לי: “למה את לא מחייכת?”. אמרתי: “אני לא יודעת. אנחנו דנים עכשיו על נושא מאוד רציני ומקצועי. אני לא מרגישה שאני צריכה לחייך כל הזמן כדי שישמעו אותי או כדי שהתייחסו למה שאני אומרת”. זה לחלוטין…

עמרי: לחלוטין דבר שלגברים לא היו אומרים בחיים.

זהר: לא, בחיים לא. אני לא שמעתי אף פעם שאומרים…

עמרי: שאומרים במילים אחרות: שאלו אותך למה את לא מספיק רכה ונשית?

זהר: נכון, בתוך החדר. נכון. עכשיו, אני לא חושבת שזה משהו שבא יותר או פחות כי הרגשתי שאני צריכה להוריד אותו. זה פשוט אני. אני כן יודעת להיות הצד הרך, בעיקר במקום של ניהול, של ניהול הצוות, של האנשים שאני עובדת מולם. פחות באמת בנושאים ענייניים וטכניים וניהוליים שצריכים להביא תוצאות בסופו של דבר.

9:01–11:34 | קידום נשים בעולם הטכנולוגי: מתוך הבנה וכאב

עמרי: צריך לומר שאחד מתחומי העניין שלך: את עוסקת בנושא של קידום נשים, אולי כתוצאה מהחוויה הזאת, אין לדעת. במיוחד בעולם הטכנולוגי. אז אני אומר, זה בטוח התעסקות שבאה גם מתוך כאב.

זהר: זו התעסקות שבאה מתוך הבנה של העולם שבו הייתי, בעיקר מהרגע שנהייתי מנהלת. פגשתי נשים שהיו בצוותים שלי, תחתיי או לאו דווקא תחתיי, גם מקבילות אליי, שראיתי את הקושי שלהן בעולם הזה. אני פחות חוויתי אותו. אני חושבת שבאתי הרבה יותר בשלה למקום, אבל חוויתי דרך נשים אחרות את הקושי שלהם.

עמרי: את הקושי כי מה? מה הן מספרות לך? תני לי דוגמה אחת של אישה שמספרת לך משהו שאת אומרת, “וואו”.

זהר: מגיעה אליי מהנדסת מקסימה שהייתה בצוות אחר עם ראש צוות גבר, ואמרה לי: “זהר, אני מרגישה שהוא לא מבין איפה הקושי שלי וקשה לי מאוד לבוא ולהביע את הקושי שלי אל מולו. אני מרגישה שאני קצת תקועה במקום שלי”. הוא איש מאוד נחמד, מאוד נעים לי לעבוד איתו, אבל כשגבר צריך להיות גם המנטור, גם החונך, גם המוביל, המדריך – לא תמיד בחורה צעירה (וגם לא צעירה, יכולה להיות גם יותר בוגרת) מרגישה נוח לבוא אליו. והיא בעצם הרגישה שהדלת שלי פתוחה ויש לה מקום להיכנס. נשים כאלה הרבה פעמים הולכות לאיבוד בעולם הזה.

עמרי: ואז מה קורה להן? מה יהיה גורלן בתוך הארגון?

זהר: אז או שהן… ישוטו, מה שנקרא. הן לא יתקדמו. יהיה להן מאוד מאוד קשה להתקדם, גם מהמקום של למצוא את הכוחות האישיים שלהן וגם מהמקום שלא יראו אותן. זאת אומרת, זה משני הצדדים. וזה חבל, כי כל הזמן אנחנו מדברים על הפוטנציאל של ניהול של נשים. למה הן לא יותר מנהלות? כי הנשים לא מגישות את עצמן. אבל רגע, הבעיה, אני חושבת, היא הרבה יותר מוקדמת. כל הבריכה של נשים או קבוצה שממנה יוצא הפוטנציאל הניהולי והמוביל והבולט, אין לה את כל הכלים ואין לה את כל היכולות להתמודד עם הקשיים האלה.

11:35–13:53 | אתגרי נשים בעבודה: המנהל הגבר וניהול ידע מקצועי

עמרי: את לקחת את זה אפילו צעד אחד קדימה. יש לך איזושהי סדנה או הרצאה על אתגרים שנשים נפגשות איתן בעולם העבודה וגם בעולם הטכנולוגי בפרט. אז אולי עוד איזה שתיים-שלוש דוגמאות שיסבירו על מה את מדברת גם בהרצאה שלך וגם בסדנה. גברים מוזמנים לסדנה כזאת?

זהר: כזאת לא. זה מקום לנשים באמת לפתוח את… כן, סוג של. העולם הטכנולוגי הוא רק באמת הפלטפורמה, המקום הזה שבעיקר מציב נשים בעולם גברי, עולם של היררכיה, עולם של הרבה פעמים גם צבאי. הרגשה שהמנהל שלי הוא חושב שהוא עדיין המפקד בצבא. אז יש בזה איזשהו אקסטרה.

זהר: בעצם מה שעשיתי זה יצאתי לאחרונה לדרך קצת יותר עצמאית במטרה להגיע לנשים בצורות נוספות של מנטורינג, של סדנה, של הרצאה. ובעצם אני מדברת על כמה דברים. הדבר הבסיסי ביותר זה שכל אחת תבין מאיפה היא מגיעה, מה החוזקות שלה וגם מה עוצר אותה. כל הדברים האלה שאנחנו מחביאים עמוק עמוק בפנים.

עמרי: אז מה עולה בתוך מעגל כזה? איזה קשיים?

זהר: אז נתחיל מזה שבאמת הקושי הזה שהמנהל שלי הוא גבר. ואני לא מרגישה שאני יכולה לבוא ובעצם לייצר איתו איזשהו שיח שמקדם אותי.

עמרי: כלומר, אנחנו לא משדרים על אותו גל כמעט.

זהר: אנחנו לא מבינים את אותם קשיים. הוא לא מבין עם מה הקושי שאני מתמודדת. שאני מתמודדת נגיד שאני מגיעה לצוות גברי ועכשיו אני צריכה לבוא ולהציג איזשהו נושא או להביע איזושהי דעה.

עמרי: אז מה, יש רתיעה?

זהר: אז אולי יש רתיעה. אולי יש הבנה שאני לא מכירה את החומר עד הסוף. אולי אני צריכה עוד קצת. אולי אלה שלידי יודעים יותר בנושאים מסוימים. אז האם זה אומר שאני פחות טובה? האם אני יכולה לנהל צוות למשל שבו יש אנשים שהם ממש מוקדי ידע עם ידע מאוד מאוד ספציפי ומסוים, ואני לא מבינה את הכול שם? האם אני יכולה לנהל את האנשים האלה? התשובה היא כן. בוודאות כן. הרי אף מנהל צוות הוא לא מכיר ולא יודע עד הפס האחרון את כל מה שהצוות שלו יודע. נשים מאוד נרתעות מזה.

13:54–16:26 | תכנון הקריירה: לנשים יש הכל מנוהל חוץ מ…

זהר: אני כן רגע אגיד, יש עוד נושא שהוא מאוד מאוד משמעותי: כבר מגיל צעיר אנחנו יודעות לנהל מצוין את החיים שלנו. מתי נתחתן אולי, ומתי הילד הראשון, וגם אני יודעת בדיוק מתי הילד השני ואם אני רוצה עוד אחד. והכול נורא מנוהל. נשים צעירות, לצערי (גם אני הייתי שם), לא מתכננות את מסלול הקריירה שלהן.

עמרי: באישי הכול מתוכנן פיקס, בקריירה הכול בבלאגן. אולי בשונה אצל הגברים, שבאישי הם נגררים אחרי החלטות האישה פחות או יותר.

זהר: יותר נכון. זה קצת כמו ללקט, נכון? תמיד יש את ההשוואה הזאת שנשים הן מלקטות וגברים הם מאוד חדורי מטרה וציידים. אז גם פה נשים הן מלקטות. פה הם קיבלו את התפקיד הראשון ומשייטות שם. יציעו להם להתקדם – זה משהו אחד. לא יציעו להם – אז בסדר, אני לא אעבור עבודה, כי זה נוח לי ואני עכשיו רוצה להיות בהיריון. לא, אני צריכה לשבת עם עצמי ולהבין איפה אני רוצה להיות עוד חמש שנים, עוד שנתיים. איך אני מביאה את עצמי לשם בצורה הטובה ביותר, שכשאני אשב מול המראיין שלי בתפקיד הבא, אני אדע בדיוק למה אני פה. נשים לא עושות את זה.

עמרי: ואת עוזרת להן במובן הזה, ופה אני חנון הקריירה.

זהר: הקריירה, כן. אני מעוניינת לשים את זה על השולחן ולעזור להן להבין איך אני עושה את הצעדים הבאים. זה אומר שאם בצעדים הבאים שלי זה ללכת ללמוד משהו שהוא יהודי, שהוא נותן לי איזשהו באמת עמדת כוח בצוות, או עמדת ידע – כוח. אנחנו יודעים שידע זה כוח – בצוות שלי, איזשהו ערך מוסף, גם ברמה האישית, גם ברמה המקצועית, אני צריכה לתכנן את זה. זה לא יבוא לבד.

16:27–17:51 | העצה הטובה ביותר: מנטור ששואל שאלות קשות

עמרי: וזה גם צריך… זה כמעט לקחת דף נייר ועד ולצייר את המסלול.

זהר: זה ממש לקחת. זה ממש ההצעה שלי.

עמרי: סוף ההצעה. השאלה הבאה שלי הייתה: מה ההצעה הכי טובה שאת יכולה לתת לאישה שמנווטת את דרכה בתוך העולם הגברי בתחום הטכנולוגי בעיקר? מה ההצעה הכי טובה?

זהר: אולי זה יישמע קצת מוזר, ולצערי אני לאורך השנים לא מצאתי אחת כזאת, אבל הייתי מציעה למצוא מנטורית. מישהי שתשאל אותי את השאלות הקשות. זה יכול להיות גם מנטור גבר, דרך אגב, אם אני מרגישה מספיק בטוחה ונוח להוציא את הדברים וזה מישהו שיכול להבין. אבל מנטור זה לא מישהו שאומר לי לאן ללכת. זה מישהו ששואל אותי שאלות קשות, ששם לי מראה מול הפנים, שנותן לי באמת את המקום הזה של להבין לבד, לחשוב, להגיע לנקודות האלה ולהבין לבד לאן אני רוצה ללכת ולאן להתקדם. אני חושבת שזה משהו שכל אחד מאיתנו צריך, נשים במיוחד. וכשיש לך מישהי או מישהו שאתה נושא עליו עיניים ואתה מבין שהוא יכול לתרום לי ברמה האישית והמקצועית וברמת המודעות אפילו, אני חושבת שזה פריסלס.

17:52–22:11 | כישלונות: אסרטיביות מול קולגות

עמרי: תני לי דוגמה מהקריירה שלך, שבו הייתה נקודה שבה את היית צריכה לעמוד על הרגליים האחוריות שלך ולהתעקש על שלך.

זהר: אמ… אני מרגישה שזה היה היום יום שלי בהרבה מאוד סיטואציות.

עמרי: סיטואציה אחת שאני אוכל להבין על מה את מדברת.

זהר: הייתי ראש צוות, ניהלתי בעצם את הנדסת מערכת ואת הפיתוח בחברה, בתעשייה אחרת. ובעצם אני בניתי תוכניות העבודה. אני הגעתי והיה איזשהו עומס של פרויקטים, וכעבור משהו כמו שבועיים, הצגתי תוכנית עבודה קצת יותר מסודרת שבה היה צריך לבוא ללקוחות ולהגיד להם: “חברים, עושים סדר מחדש, וצריך להגיד את הדברים הקשים”. ובעצם עשיתי עבודה עם סמנכ”ל נוסף, מקביל, והלכנו למנכ”ל, והייתי צריכה בעצם לבוא ולהגיד: “זאת הדרך החדשה. כל מה שהיה עד עכשיו… נכון שאני רק הגעתי, ונכון שאולי זה נשמע קצת מתנשא, או קצת ‘מה באת עכשיו לעשות סדר?’. אז כן, באתי לעשות סדר, וזאת הסדר החדש”. ובעצם הייתי צריכה להוכיח את עצמי שזה לא רק באתי ואני מדברת את זה, אלא אני גם עושה את זה.

עמרי: והצלחת.

זהר: והצלחתי. זה היה מאוד מורכב. בסוף, הרי ההצלחה הזאת היא לא תלויה בך באופן אישי. בסוף זה ניהול של הרבה מאוד אנשים שכולם צריכים לראות שהאינטרס הוא משותף ולמצוא את הפתרונות האד-הוק היומיומיים כדי להוציא את הדברים האלה לפועל. ואני חושבת שהצלחתי.

עמרי: איפה נכשלת? היו מקומות שנכשלת?

זהר: כן, היו מקומות שנכשלתי. הכישלון שלי, בהרגשה שלי, זה בא הרבה פעמים מול קולגות, בלגייס אנשים. אני, כשאני באה עם רעיון או כשאני באה עם דרך, אני מאוד מכוונת מטרה ואני מאוד אסרטיבית. לא כולם מקבלים את זה באופן נעים ויפה, ולפעמים זה מקשה עליי לגייס איתי אנשים. אנשים מחפשים שאני אביא את הצד הרך היותר שלי, ולא תמיד זה בא לי בקלות. ושם לפעמים היו לי קולגות שהיה לי מאוד קשה לגייס יחד איתי.

22:12–28:22 | מעורבות בפוליטיקה המקומית וחינוך מיוחד

עמרי: לאחרונה גם ניסית את כוחך בפוליטיקה המקומית, נכון?

זהר: כן, אני עדיין. אני שם.

עמרי: מפלגת נשים, צריך לומר.

זהר: התחלנו כמפלגת נשים. היום אני יושבת במליאה של המועצה של מועצה אזורית גדרות, בכובע של בעצם לנסות לקדם את כל הקהילה ואת המועצה שלנו קדימה. אני אישית באה מהמקום של חינוך ובעיקר חינוך מיוחד. למה? אז אני אמא לארבעה בנים, שהבן השני שלי הוא ילד עם צרכים מיוחדים. הוא אובחן בגיל צעיר על הספקטרום האוטיסטי, ילד מקסים בתפקוד גבוה, שבעצם לומד בבית ספר רגיל בכיתה קטנה.

זהר: בתחילת הדרך מאוד מאוד שמרנו שהוא יהיה בתוך הקהילה. לפני שנתיים בעצם קרה איזשהו אירוע בבית הספר שמאוד קומם אותי. בעצם השילוב של הכיתה בתוך בית הספר לא קרה. זה מאוד מאוד ייסר אותי. זה גרם לי להחליט שאני, אולי בפעם הראשונה, קמה ומחליטה שאני עושה משהו, ומבינה שאף אחד לא יעשה בשבילי אם אני לא אקום ואייצג את הצעקה הזאת.

זהר: בסופו של דבר, באמת אחרי גם הרבה שנים רגע בהנהגת ההורים וכולי, ממש לפני הבחירות המקומיות, פנה אליי אחד המתמודדים ואמר לי: “זהר, בואי תרוצי במושב באמת על תקן של נושא של חינוך וחינוך מיוחד במטרה שתיכנסי למועצה”. בהתחלה השיחה הראשונית הייתה “אין מצב, זה לא יקרה, איפה אני ואיפה המועצה”. שוחחתי עם איזה חבר מאוד טוב שהיה במועצה שלפני, והוא אמר לי: “זהר, את לא צריכה אף אחד מהמתמודדים. את מכירה מספיק נשים, יש לך את היכולות שלך. תרוצי לבד באופן עצמאי”.

זהר: מפה לשם, התקשרתי לשתי חברות… והן באו איתי ומאז ההיסטוריה. בעצם הקמנו רשימה נשית שרצה בשבעה מושבים, שלוש נציגות בכל מושב, והצלחנו להכניס שש מועמדות למועצה. מה שקודם כל בסך הכול הוביל אותנו ל50 אחוז נשים במועצה, שזה כבר היה הישג מדהים.

28:23–34:31 | יוזמת מנומדים פרס וחזון חברתי

עמרי: מה מביא אותך לפה, ליוזמת מנומדים פרס למנהלים?

זהר: אני תמיד אוהבת ללמוד. אני אוהבת ללמוד מהאנשים. המקום הזה של להכיר עוד 50 או 45 מנהלים נוספים שבאים באמת מתחומים מאוד מאוד מגוונים. אנשים שכל אחד היום אני יכולה להגיד שכל אחד הוא מיוחד בצורה מדהימה. גם מה שהוא מביא איתו, העומק שהוא מביא איתו, החיים שהוא מביא איתו, וגם השקפות העולם והעשייה.

זהר: קצת יציאה מהבועה שלי, להבין מה המדינה ואיך אני גדלה מהמקום הבאמת הקהילתי שלי קצת הלאה. תמיד הייתה לי את החשיבה על זה ואת הרצון הזה, אבל אני אף פעם לא באמת עשיתי את זה.

עמרי: מה גילית כאן?

זהר: אז קודם כל, אנשים. אני חושבת שדי מהר. אני חושבת שהשבוע בהרווארד זו הייתה מקפצה חללית. באמת חללית.

עמרי: תסבירי “חללית”.

זהר: גם ברמה הלימודית, בעצם ההתנסויות. כל הלימודים הם לימודים של עבודה קבוצתית, של שיח מאוד מאוד מאתגר, של שאלות מאתגרות. וכשאתה שומע אנשים שמביאים את עצמם למקום הזה ואת הניסיון חיים שלהם.

עמרי: רגע אחד שבשבילו היה שווה לבוא. רגע אחד.

זהר: וואו. רגע אחד אין. אבל אני חושבת שהשבוע הזה בהרווארד זה היה באמת חוויה שמאוד קשה להסביר אותה. אני חושבת מנעד הרגשות שאני עברתי בשבוע הזה הוא מטורף. זאת אומרת, המון המון שמחה והחיוך לא ירד לי מהפנים, אבל עם זאת, המון עומק והתרגשות ודמעות שיצאו.

עמרי: אם יש עוד חלום אחד שתרצי להגשים, רק אחד, מה הוא יהיה?

זהר: אני חושבת שהייתי רוצה לראות את עצמי עושה משהו חברתי בגודל. זאת אומרת, רחב. בצבא הייתי מ”מ טירונים בחוות השומר, ותמיד אמרתי: יש לי איזה משהו בלב לנוער הזה, לאנשים האלה שרגע לפני צבא ורגע אחרי צבא שקצת הולכים לאיבוד. תמיד אמרתי: אני אקים איזה מקום כזה, איזה פנימייה או איזה מרכז או איזה מקום שייתן מנטורינג או בסיס איתן לאנשים האלה שמגיעים הרבה פעמים בלי בסיס. והייתי רוצה לראות את עצמי עושה את זה ברמה ארצית.

עמרי: אז יאללה, קדימה. זהר נוי, תודה רבה רבה. מרתקת.