פרק 9- גלעד נוימן וד"ר שוקי פרידמן, "46 אנשים בכירים זה הרבה אגו, הם פשוט שמו אותו בצד לטובת המדינה

תמלול מחדש

0:00–1:31 | הצגה והרקע להקמת יוזמת “מנומדין פרס למנהלים”

עמרי: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט של יוזמת מנומדים פרס למנהלים, מבית המרכז האקדמי פרס. זו תוכנית ייחודית, שמעניקה למנהלים מהמגזר העסקי כלים להובלת שינוי חברתי משמעותי בישראל. התוכנית משלבת, למעשה, שתי הכשרות משלימות: כלים להובלת שינוי בחברה הישראלית, במרכז האקדמי פרס, וכן מנהיגות אישית ומשא ומתן בהרווארד קנדי סקול. דווקא בתקופה המאתגרת הנוכחית של חיינו, מנהיגים עסקיים יכולים להציע רעיונות חדשניים ולתרום לקידום החברה הישראלית. אני, עומרי. היום יש לי את הכבוד לדבר עם שני המנהלים של התוכנית הזאת. שלום לדוקטור שוקי פרידמן ושלום לגלעד נוימן.

עמרי: חשבתי על כך שאתם גם באים מעולמות דומים, שניכם משפטנים. אך אתם מאוד שונים גם ברקע שלכם. זה קצת הזכיר לי את המגוון האדיר שיש בתוכנית שאתם עומדים בראשה.

1:32–2:19 | משבר אמצע החיים: כך נולד החלום

שוקי: קודם כל, הדבר שחשוב לי מאוד לציין, זה שהתוכנית הזאת זה חלום שהגשים גלעד, ומתגשם נגד עינינו. גלעד, שווה שתספר מאיפה החלום הזה מגיע, מאיפה הג’וק הזה הגיע, ואיך התחלנו והגענו עד הלום.

גלעד: החלום הוא תוצאה של משבר אמצע החיים. אחרי הרבה שנים במגזר העסקי (אני עוד מעט בן 50 השנה), ואחרי הרבה שנים בתעשיית הטלוויזיה ובעולמות הערוצים והפקה, החלטתי שאני רוצה לעשות משהו שיש בו קצת יותר משמעות, יותר מעניין, ומצאתי את עצמי בקנדי סקול. בגיל מאוחר, עושה תואר נוסף במינהל ציבורי – תואר שני.

2:20–4:25 | המסע להרווארד והחיפוש אחר “קולינג”

גלעד: בתקופה הזאת, בקנדי סקול, נחשפתי להרבה דברים מעניינים, שהיום הם חלק מהתוכנית. אבל, בעיקר, הייתה שנה קשה בישראל, שנת 2022. כשאתה יותר פנוי ופחות עסוק ביום יום של העבודה, אז אתה יכול לחשוב על… איפה הילדים שלך יגדלו את הילדים שלהם, ומה אני אשאיר מאחוריי.

גלעד: זו הייתה תקופה מרתקת ומעצימה. בשנה הזאת, אני מתחיל לחשוב: “אוקיי, מה נעשה אחר כך כדי שתהיה לו משמעות?”. יש שם שתי מילים שרצות בקנדי סקול כל הזמן – “פרפס” (Purpose) ו”קולינג” (Calling). כל הזמן תוכנים את זה מכל הכיוונים. איך עכשיו לוקחים ומיישמים את זה למשהו? וככה הכול התחיל להתחבר סביב מה שקרה בארץ – ההפיכה המשטרית, או אם תרצה, הרפורמה המשפטית. ואיך אנחנו משאירים פה מקום יותר טוב מהקלקול שמתחיל להיות פה עוד הרבה לפני 7 באוקטובר?

4:26–5:22 | הגשר בין הפרטי לציבורי: שיטת “גם וגם”

גלעד: הרגשתי שיש איזשהו פער עצום בין המגזר שאני בא ממנו, המגזר הפרטי, למגזר הציבורי. אני רוצה לייצר איזושהי תוכנית, שתיתן את כל הטוב הזה שאני חוויתי בשנה הזאת, שם, לאנשים שהם כבר מנהיגים בפועל, אבל באים ממקום מאוד חד-גוני. ולתת להם כלים אחרים, שונים…

גלעד: כדי לייצר באמת איזשהו גשר ולקחת את האנשים האלה עם כל היכולות. בשיטה של “גם וגם”. לא להגיד להם “בואו תעזבו את כל הטוב הזה שאתם חיים ותקפצו לעולם הציבורי”, כי זה לא מצליח ברוב הפעמים… אלא תעשו גם את זה וגם את זה. רק בסקייל יותר גדול תשפיעו יותר, מאשר להתנדב.

5:23–7:12 | למה דווקא המרכז האקדמי פרס?

עמרי: למה פה? למה במרכז אקדמי פרס?

גלעד: אלף סיבות, אבל בסוף הייתי צריך מקום. כשהגעתי עם התוכנית מהרווארד (שבאה מתוך פרויקט בהרווארד), הייתי צריך למצוא גוף ישראלי שמייצג ערכים נכונים. הגעתי כי חיפשתי גוף שמתמקד בנושא החברתי ומתמקד באוכלוסיות יותר מאתגרות מבחינה כלכלית בפריפריה. מיעוטים. מסתכלים על הלימודים כמשהו קצת יותר הוליסטי, לא רק לתת תואר, אלא להעניק תואר ולתת איזשהו בית שיש בו הרבה ערכים.

שוקי: צריך להבין שהמקום הזה הוא מכללה הוראה לא מתוקצבת. כלומר, כל מה שיש פה, זאת פעילות שנבנית על שכר לימוד ומקורות אחרים. וזה לא טריוויאלי שמכללה, שהיא מוסד אקדמי, בכלל לוקחת משימה על עצמה עבור החברה הישראלית… והתוכנית הזאת, הליבה שלה, זה לקחת אחריות כלפי החברה הישראלית והעתיד שלה.

7:13–9:03 | כוחו של המגזר העסקי כ”מנוע של המדינה”

שוקי: כשהפרופסור שפירא תיאר לי בכמה מילים את התוכנית הזאת… מבחינתי אישית, פגע בול. אני משתדל ביום-יום שלי לעשות דברים שאני מאמין שיש להם ערך. אנחנו כחברה, גם מבחוץ וגם מבפנים, נמצאים באמת לפני אתגרים קיומיים.

שוקי: וכשפגשתי את גלעד, השתכנעתי עוד יותר, כי שמעתי את הלהט ואת החזון, וגם הבנתי… כמה על המגזר הפרטי והעסקי – יש פוטנציאל אדיר לשנות עבור החברה הישראלית. יש פה אנשים הכי טובים. תחשוב על זה – הפורטה של ישראל, לצערנו, זה לא המגזר הציבורי החזק. זה האנשים שקמים בבוקר ועושים למען, כביכול, ביתם. אבל, בסוף, הם המנוע של המדינה, גם כלכלית והצמיחה וכן הלאה. ואם אתה תצליח לגייס את האנשים הטובים האלה לטובת החברה הישראלית… זה פיצוח שבאמת יכול להזיז את המחט ולעשות פה שינוי.

9:12–11:32 | המטרות: השראה, כלים ואקסלרטור ליזמות

גלעד: יבואו לשנה, יבואו לשני דברים עיקריים. אבל, בסוף, יש שורה תחתונה. בעיניי, הדבר הכי חשוב… זה לייצר השראה, לתת לאנשים את התחושה. אני קראתי לזה “כשדיברנו עם האנשים בהתחלה, יש איזה הקצוץ בבטן”. אנשים שיש להם את ההקצוץ בבטן יודעים. וצריך לקחת את ההקצוץ הזה ולהפוך אותו לבערה. זאת אומרת, זה מבחינתי הכי חשוב.

גלעד: איך עושים את זה? אז נותנים כלים אוניברסליים בעולמות של מנהיגות, של משא ומתן, ופתרון סכסוכים… וזה הכלים האוניברסליים שמקבלים בהרווארד, שבאמת אין להם מתחרים ביכולת להעביר את הדבר הזה. ומה שאנחנו עושים פה בשוק… זה לתת להם איזושהי פרספקטיבה להבין יותר טוב את החברה הישראלית, השסעים, ואיך אפשר ללכד את השסעים האלה.

שוקי: ומבחן התוצאה של התוכנית הזאת, בעיניי, זה האם האנשים שיעברו את התוכנית הזאת יקומו ויעשו מעשה. אנחנו מקימים… אקסלרטור ליזמות חברתית. אנחנו מקצים כסף (Seed Money) עבור פרויקטים ויזמויות שיבואו מתוך התוכנית הזאת. הכלים בהרווארד וההשראה שגלעד מדבר עליה… אמורים להבהיר את הגחלים האלה אצלם בבטן, לפשן לעשייה, אבל גם למה המכוסים.

13:26–15:40 | האתגר הגדול: לגייס את הקבוצה שהלב שלה במקום הנכון

שוקי: היה צריך גם לבנות את התוכנית, וגם להביא את האנשים המתאימים לתוכנית. ולא להתפשר. תחשוב שאתה צריך למלא 40 ומשהו, 50 מקומות בתוכנית. והיה לנו את הפיתוי הזה לומר: “תשמע, אין ברירה, נקבל אותו ואותו”. והיינו מאוד, מאוד מדויקים.

גלעד: אני חושב שזה היה האתגר הגדול ביותר לבנות את הקבוצה. ובפרט, הראשונה. אחרי חמישה עשר מתוך 46 הציגו את עצמם… ואז, באים אליי ארבעה או חמישה אנשים, שהם באמת אנשים חזקים, מוצלחים, ואומרים לי: “אני לא בטוח, אולי זה שאני מתאים”. ואז אני ידעתי בדיוק, ואמרתי: “כן, עשינו… בחרנו נכון”. כי אם האנשים האלה באים אליי ואומרים שמשהו מלחיץ אותם, אז אני יודע שאנחנו רואים את זה באמת. בגיוון יותר מכל דבר אחר, יש פה גיוון מאוד גדול בתחומים, בסוגי האנשים, בגילאים, ברקעים. כי בסוף, הרעיון היה לייצר כאן קבוצות.

15:41–17:44 | מבנה התוכנית: ה-A-List של החברה הישראלית

שוקי: יש מרכיב של קנדי סקול – הוא בעצם מרכיב של כלים. והמרכיב הישראלי בנוי מארבעה פרקים… ללמוד על החברה הישראלית. הראשון והשני למעשה למדנו על השסעים בחברה הישראלית, על המגזרים השונים. הפרק הבא הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו, מלמד אותם על המדינה. בסופו של דבר, שוב, איך אתה משנה בישראל – אתה חייב או להבין איך המדינה פועלת, או איך להפעיל את המדינה.

שוקי: שבוע הבא אנחנו נפגשים עם פרופסור ידידיה שטרן, פרופסור רון שפירא ואבי חמנדבליט, על המשפט. אחר כך, על הביטחון, עם אביב כוכבי וימין דרור. על תקשורת – עמית סגל. בקיצור, יש פה את ה-A-List של השחקנים שהיום נמצאים על המגרש בחברה הישראלית. בקצה, לומדים איך לשנות עם אנשים שכבר הקימו ארגונים, למשל דן עזריאלי. למשל, שלמה דוברת, על אנשים שעושים את זה ביום-יום שלהם. הם הגשר, והחברים שבתוכנית הזאת יהיו הגשרים הבאים.

17:45–19:39 | מנהיגים עם “אצבע על הכתף”

עמרי: איזה אנשים אתם מחפשים, גלעד? איזה תכונות צריכות להיות להם?

גלעד: אנחנו רוצים אנשים שהלב שלהם במקום הנכון. בסוף, כל האנשים שמגיעים אלינו מלכתחילה הם אנשים שיש להם כבר הרבה מאוד שנים ניסיון בעבודה, והם בתפקידים מאוד בכירים. הם מנהיגים בעולמות שלהם. יש משהו בסדר שאנחנו מנסים לעשות להם בראש, ויותר מהכול בהשראה, וזה אפשר לעשות רק לבן אדם שמלכתחילה הלב שלו כבר במקום הנכון. הוא רק צריך שמישהו יעזור לו. אני הדוגמה הכי טובה: זה שמלמדים ילד לרכוב על אופניים, והוא רק צריך שישימו לו אצבע על הכתף, והוא רוכב.

גלעד: כי אין לי שום ספק, שכל אחד ואחת מהמשתתפים בתוכנית יכולים להוביל מיזמים מדהימים. זה פשוט עניין של להיכנס. היה לנו משפט ברעיונות קבלה, שמבחינתנו, הרעיונות קבלה האלה ממש נתנו לנו בחזרה את התחושה של האופטימיות.

20:41–21:37 | המסר למנהל: לקום מהספה

שוקי: הדבר המהותי זה שאדם ירגיש שהוא רוצה חלק מהמשחק. לא לשבת יום שישי בבית, לקטר עם החברה, ולהגיד “כמה זה רע, וזה רע, וזה רע”. צריך להיכנס, הוא רוצה לעשות בעצמו, להרגיש את הרצון הזה להיות חלק מהמשחק. להפך, יש לך תפקיד, תמשיך לעשות אותו… אבל להכניס לתוך החיים שלך עוד משהו. אנשים היום במגזר הפרטי מבינים את זה, וגם מגישים את תחושת הדחיפות.

גלעד: לא יעשה את זה. אמר לנו אחד המרואיינים: שהוא הבין שהוא חייב לקום מהספה, הוא לא יכול יותר לשבת.

29:31–31:44 | 7 באוקטובר בהרווארד

שוקי: 7 באוקטובר זה עוד דחיפה עבור הישראלים כולם להבין שהחיים במקום הזה לא מובנים מאליהם, ולשאול את עצמם מה הם יכולים לעשות כדי שהמקום הזה יהיה טוב יותר, חסון יותר.

גלעד: הייתה תקופה מאוד מאתגרת גם מאחורי הקלעים. עלו השאלות: כן הולכים, לא הולכים? מפסיקים, עוצרים? אני חושב שלהשאיר ואקום זה לא דבר טוב. צריך להתמודד איתו, לאתגר את המערכת… ומצד שני, לא להשאיר את זה כדי שיבואו לשם ויכנסו בחלל הזה אנשים אחרים שהם לא מייצגים אותו במדינת ישראל.

גלעד: כשהיינו שם, מעבר לזה שהגישה הייתה מדהימה כלפי הקורט. אנחנו באים באמת עם האנשים הכי טובים במשק הישראלי. הרמה שהם הביאו איתם לקורס שלנו הייתה מדהימה.

גלעד: 7 באוקטובר גם הוכיחה שהצורך בתוכנית נכון. כשלבנייה, כשרצינו… המגזר הציבורי לא ידע להתמודד איתו. חושב שב-7 באוקטובר, כשראינו מי הציל את המשק הישראלי ומי את החברה הישראלית – זה לא היה המגזר הציבורי. אז לי, זה נתן המון כוח באמונה שזה הכיוון הוא נכון, וצריך לא לוותר.

35:00–37:47 | מנגנון השימור: האקסלרטור ורשת הבוגרים

עמרי: איך אפשר לוודא שהמטען החשוב הזה, שהעמיתים מקבלים כאן, יישמר ויתועל לשינוי חברתי משמעותי? לא יישכח ויישאר בגדר עוד שנה של הכשרה, עם זיכרונות מעבר.

גלעד: זו שאלה קטנה, וזה הדבר הכי מאתגר שיש לנו בתוכנית. בדיוק בגלל זה, הקמנו את האקסלרטור (Impact). הוא ייתן להם פלטפורמה, מקום, וגם תקציבים. גם מנטורשיפ, גם קשרים מאוד מאוד ענפים דרך המגזר הציבורי… כדי שהם יוכלו באמת לקבל איזשהו את האצבע הזאת שאמרתי על הכתף. אם יהיה לנו את היכולת לתת את המסגרת הזאת ולהשאיר אותם במשחק, חוץ מרשת של הבוגרים שאנחנו, כמובן, עכשיו מסיימים את המחזור הראשון. והיא תלך ותגדל, והנטוורק בסוף הוא מדהים.

שוקי: התוכנית לא נגמרת ברביעי ביולי. היא ממשיכה שנים קדימה. גם עם הקורט הזה, מבחינתנו זו אחריות שאנחנו יכולים לעצמנו להמשיך ללוות אותם בתוך האקסלרטור הזה. לגרום לזה שמה שהם עושים ימשיך קדימה, שיהיה סוסטיינבל – שהוא פרויקטים שלא רק מצגת יפה בסוף אירוע סיום, אלא דברים שקורים במציאות.