למוסדות להשכלה גבוהה תפקיד מכריע בחיי האדם הצעיר. החינוך הגבוה חיוני לעתידו בשל תחכום סביבת העבודה המודרנית והצורך להפעיל מערכות אינטליגנציה – טבעית ומלאכותית, מכשור וארגון.
באוניברסיטה מלמדים לשאול שאלות חדשות. שם לומדים ללמוד, לא רק לומדים לדעת, ומי שיודע ללמוד יכול להמשיך ללמוד ולהתפתח כל ימי חייו ולהסתגל לחידושים ולשינויים העמוקים והמהירים של זמננו.
האוניברסיטה גם אמורה להיות המאיץ הגדול ביותר לפיתוח הנון-קונפורמיזם, שכן סתגלנות בימינו היא מתכון לנסיגה לאחור בעולם הנע קדימה. באקדמיה אפשר לפתח חופש מחשבה וחופש ביטוי עוד יותר מאשר בפרלמנט.
החינוך הגבוה הוא גם בית היוצר לדמוקרטיה החדשה, המבוססת לא רק על שוויון פורמאלי של קולות המצביעים, אלא גם על הרחבת בסיס שוויון הזדמנויות, מתוך שאיפה להגיע לשוויון של אמת. לשם כך יש להפנים את ערכי הדמוקרטיה, את כבוד האדם, את שוויון הזכויות, את החירויות שהמדינה חייבת להגן עליהן. המפתח האמיתי לשוויון חברתי בימינו נמצא בעיקר בנגישות לידע, מעין "חלוקה צודקת" שלו, באמצעות פתיחת החינוך הגבוה.
יתר על כן, בימינו הידע הוא ההון העיקרי.
הזכות לחינוך גבוה היא זכות יסוד של האדם בפרוס האלף השלישי.
נגישות שווה להשכלה הגבוהה היא הדמוקרטיזציה של החינוך – התאמת הדמוקרטיה לעולם הזדמנויות חדש. הסוציאליזם בימינו הוא רפובליקה של לימודים.
ההשקעה בחינוך היא אפוא ההתמודדות הרלוונטית החשובה ביותר של האדם עם עצמו. סיים אדם את לימודיו הגבוהים הריהו נכנס אל עולם העבודה.
אנחנו אזרחים בשני עולמות, בעולם הגיאוגרפי המיידי ובעולם המדעי באופק. וכשם שאנו לומדים להלך בנוף המיידי, כך עלינו ללמוד לסייר בנוף העתידי.
