פרק 6 - שי מיינרט, סמנכלי"ת תעסוקה Desertech, "לפתח את הפריפריה דרך עסקים, לא דרך תרומות"

תמלול מסודר – פודקאסט עם שי מיינרט

0:01-0:44 | פתיחה והצגת היוזמה

עמרי: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט של יוזמת מנומדים פרס למנהלים מבית המרכז האקדמי פרס. תוכנית ייחודית שמעניקה למנהלים מהמגזר העסקי כלים להובלת שינוי חברתי משמעותי בישראל. התוכנית משלבת למעשה שתי הכשרות משלימות, כלים להובלת שינוי בחברה הישראלית, כל זה במרכז האקדמי פרס, ומנהיגות אישית ומסע ומתן בהרווארד קנדי סקול.

עמרי: דווקא בתקופה המאתגרת הנוכחית של חיינו, מנהיגים עסקיים יכולים להציע רעיונות חדשניים ולתרום לקידום החברה הישראלית. בכל פרק אנחנו נכיר מקרוב אחד מהמשתתפים בתוכנית, אנחנו נשמע על הרקע שלו, על האתגרים וההצלחות, ונלמד מה ההשתתפות ביוזמה העניקה לו כמנהל וכסוכן שינוי חברתי. אני עמרי, אז בואו נתחיל ונגיד שלום לשי מיינרט.

0:48-1:51 | גילוי העצמי – “אני יזמת חברתית עסקית”

שי: היי, שלום.

עמרי: אמרתי נכון את השם, נכון?

שי: אמרת נכון, כן.

עמרי: אז תראי, אתה הייתה לנוכחי שלנו סמנכלית תעסוקה במרכז החדשנות לדזרטק והכלים, שאין לי מושג מה זה, את תסבירי תכף. אבל קראתי עלייך קצת, ונראה לי שאת הרבה יותר מזה. איך היית מגדירה את עצמך אם היית נשאלת ומתבקשת?

שי: אני חושבת שרק במיונים לתוכנית הבנתי שאני בעצם יזמת. יזמית, יזמית. יזמית, יזמת, לא משנה. זה דבר שהוא ממש למדתי אותו על עצמי בחודשים האחרונים.

עמרי: כי לא ידעת את זה?

שי: לא, לא חשבתי על זה אף פעם במונחים האלה. מסתבר שאני יזמת חברתית עסקית, אני גאה לומר את זה, ואני פועלת כל הזמן, כל חיי המקצועיים אני פועלת על הציר של בין החברתי לעסקי, וזה מאוד מאוד מרגש אותי עכשיו על עצמי ככזאת, אז אני שמחה גם.

עמרי: מה היה רגע הגילוי אגב?

שי: ממש באחד המיונים. הוא אמר לי, את לא מתייפת מכל היזמויות האלה? את ממש יזמת סדרתית? פתאום עברתי כזה, וואלה. אני באמת כזאת. כן.

1:51-3:50 | הרקע – מקיבוץ נתיב הלמד לשליחות בארה”ב

עמרי: תראי, נגיד שאת בת 36, נגיד שאת מנתיב הלמד, נשואה, אימא לשלושה, כיום גם עמיתה ביוזמת מנומדים פרס, כמו שאמרנו. תני בכמה מילים את הביוגרפיה שלך, איפה נולדת, איפה גדלת, נקודות ציון אולי משמעותיות בחיים.

שי: אז נולדתי בקיבוץ נתיב הלמד, אלה שני הורים שעלו לארץ מארגנטינה, מתוך ציונות.

עמרי: מארגנטינה?

שי: מארגנטינה, כן. מבונוסאירס. וואלה. וגם גרנו בבונוסאירס כשהייתי ילדה, היינו שם בשליחות, אז אני גם דוברת ספרדית, דוברת אנגלית, כל זה. אבל בעצם כל חיי גדלתי במוכוונות מאוד גדולה לסיפור של ציונות והקשר עם יהודים בחוץ לארץ.

עמרי: בגלל שההורים עלו מחוץ לארץ?

שי: כן, וגם כי אבא שלי עד היום עוסק בזה, בעולם הזה של קשר עם יהדות תפוצות. ובעקבות זה גם החלטתי לפני הצבא לצאת לשנת שירות.

עמרי: איפה?

שי: בארצות הברית.

עמרי: ואז עשיתי שליחות בארצות הברית, שנה שלמה שגרתי שם.

עמרי: איפה?

שי: בגריניץ’ קונטיקט.

עמרי: קר.

שי: בחורף קר. בחורף, כן.

שי: בצבא גם כן הלכתי לעולמות של הבינלאומי, הייתי ראש מדור בינלאומי אחראית על תרגילי חילוץ, עם קשר עם מדינות שונות, עם האו”ם וככה. לקראת התואר הראשון אמרתי לעצמי, טוב, אני רוצה להיות שגרירה של מדינת ישראל. מה אני צריכה כדי להיות שגרירה? הלכתי ללמוד תקשורת ויחסים בינלאומיים, כי חשבתי שזה הכי הגיוני.

שי: אבל החיים לקחו אותי…

עמרי: זאת אומרת, רצית להיות דיפלומטית.

שי: כן, נכון. זה היה החלום.

3:50-6:00 | המפגש עם חנה רדו והקמת Group 19

שי: אבל החיים לקחו אותי למקומות אחרים, הקמת משפחה, עברנו לדרום, בעלי הוא איש קבע, היה איש קבע. אז ככה, כל חיי הועתקו לשם, עם ילדים והכל. ובשלב כלשהו, כשהייתי בהיריון עם השנייה שלי, אז בעלי בא ואמר, פגשתי יזמת חברתית עסקית, קוראים לה חנה רדו, והיא רוצה להקים מיזם עסקי באופקים, תקים לי את זה איתה.

שי: אני עכשיו הייתי בהיריון, עוד אפילו לא ילדתי. יש עוד חופשת לידה, יש עוד מספיק זמן, אמרתי לו, בסדר, נדבר אחר כך.

עמרי: עשית מה אז בחיים המקצועיים שלך?

שי: גרנו בדרום, עשיתי בעיקר פשוט, ברגע שעברנו לדרום אמרתי, טוב, מה נעשה? עשיתי תואר שני במנהל עסקים, בבן גוריון. קצת פרילנס כזה, בשיווק, בדיגיטל. לא משהו מיוחד.

שי: ואז ביום שהגיע הזמן לשים את הילדה בגן, פתאום המון המון המון סימנים התאספו יחד לזה שאמרתי, טוב, אני חייבת לדבר עם חנה רדו הזאת. ואמרתי לה שאני רוצה לעבוד איתה, לעשות איתה משהו, כי חייבים. לא משנה, זה יותר מדי פרטים. וככה יצא שהקמתי איתה, את המיזם העסקי באופקים.

עמרי: שזה אומר?

שי: זה נקרא Group 19, זה בעצם קבוצה של חברות, חברות בע”מ, שמקימים אותן מתוך אג’נדה חברתית בפריפריה. ואז בצורה הזאת מעסיקים אנשים ומייצרים תעסוקה, עבור בעיקר נשים אבל גם גברים. והמודל הוא מודל של מקורחות. זאת אומרת, מוכרים שירותים. ככל שהם מוכרים יותר שירותים, יש יותר אנשים להעסיק.

עמרי: תראה, אני מעריך שהבעלך לא בא אליך סתם עם העניין הזה, הוא זיהה בך משהו אולי לא מנוצל, משהו שבחכה להתפרץ, נכון?

שי: כנראה, אני יודעת. צריך לשאול אותו.

6:00-6:56 | ההצלחה – מאפס ל-50 עובדים בשנתיים

עמרי: ומה זה נתן לך לעשות את הדבר הזה, את המיזם הזה? וואו. ומה גילית בעצמך?

שי: קודם כל, אני רוצה, זו הזדמנות מדהימה להגיד תודה לחנה רדו ולציפי אמר, שניהלה בזמנו את המיזם הזה, ואני הייתי חלק מצוות ההקמה, גם באופקים וגם בסדרות. הן למדו אותי המון. שתי מנטוריות ענקיות שהיו פשוט מורות הדרך שלי בכל הדבר הזה.

עמרי: מה דבר אחד שלמדת?

שי: מבחינת פיתוח עסקי, מבחינת…

עמרי: בפרקטיקה, מה זה אומר?

שי: תראה, הפכנו את המקום הזה מכלום, ממש מלהיות על הברכיים ולקרצף את הרצפות אחרי השיפוץ של הקבלן, לעובדים של… לכמות עובדים של כמעט חמישים איש, בין 40 ל-50 איש, שעובדים שם היום. אחרי שנתיים כבר הגענו לכמעט 40 עובדות. וואו. זה דבר שהוא מדהים. וכל זה מאפס.

עמרי: כל זה מאפס.

6:56-9:20 | הילדות – “מחשבה יוצרת מציאות”

עמרי: אולי נלך קצת אחורה לילדות שלך. מתי בפעם הראשונה הבנת, אולי היום כשאת מסתכלת מאחורה, מתי הבנת בפעם הראשונה שאצלך דברים יותר בוערים מאשר אצל אחרים? שאת אשת מעשה, שאת רוצה להביא לשינוי? עוד בבית ספר, או אפילו בגן, לא יודע מה.

שי: האמת שהבן שלי עכשיו מראה סימנים כאלה גם, כי זה די משעשע. אז את מזהה מה שעבר עלי. אז אני מזהה את זה, אבל אם הייתי שמה איזשהו משהו, איזושהי נקודת דרך כזאת, אני חושבת שאולי בתנועת נוער. הייתי בתנועת נוער.

עמרי: איזו?

שי: המחנות העולים, שזה לא של עולים חדשים.

עמרי: כן, כן, ברור.

שי: רוב האנשים לא יודעים.

עמרי: כן, לא יודעים, אה?

שי: אבל הייתי במחנות העולים, ובעצם הפכתי להיות יושבת ראש של כלל החניכים, של מזכירות החניכים. מצאתי את עצמי שם.

עמרי: ארצי?

שי: כן.

עמרי: וואו, באיזה גיל?

שי: בגיל 17.

עמרי: וואו, למה אחריות.

שי: כן, זאת אומרת, ממש קבענו את המדיניות של החניכים, ואתה יודע, היום אני אומרת לעצמי, אני לא באמת יודעת איך הגעתי לשם יותר מדי, אבל זה קרה. קצת כמו עכשיו שפתאום אני מבינה שאני יזמת חברתית עסקית. זה לא ממש ידעתי להגדיר את עצמי ככזאת, אבל זה פשוט קרה. אני חושבת שזה מאוד מאוד קשור לערכים שגדלנו עליהם, ולכל מה שהיה בסביבה שלי, גם במשפחה וגם בקיבוץ, פשוט לא, משעמם לי לא לעשות משהו.

עמרי: ומתי גילית שיש לך את היכולת שם בגיל 17? שאת יכולה לעשות את זה, שזה לא רק רצון ובוער, אלא גם שיש לך את ה… אתה יודעת.

שי: אחד הדברים שהכי זכורים לי בדבר הזה, זה שהחלטתי לצאת לשנת שירות בחו”ל. זה היה בגיל 16, בכיתה י’ אני חושבת זה היה.

עמרי: כבר אז היית צריכה להחליט.

שי: לא, לא, פשוט גיליתי שמשהו כזה קיים. ואני אמרתי לעצמי, אני הולכת להיות שליחה. אני הולכת לעשות שנת שירות בחו”ל. בזמנו החלטתי על אוסטרליה, לא יודעת למה, סתם זה היה לי בראש. ולא הייתה… זו הייתה תוכנית עדיין נורא נורא קטנה. היום היא כבר הרבה יותר רחבה, כבר עבר כמעט 20 שנה. אבל כמעט ולא היה שם מקומות, וזה היה נורא נורא מחולק לפי אזורים. וכל הזמן פשוט חזרתי לעצמי על מנטרה כזאת. זה מה שהולך לקרות, זה מה שהולך לקרות.

עמרי: זאת אומרת, סימנת את המטרה הזאת.

שי: סימנתי את המטרה הזאת.

עמרי: ואמרת, אני הולכת להשיג אותה.

שי: וזה קרה.

עמרי: איך? היום שאת מסתכלת לאחור.

שי: התעקשות, מחשבה יוצרת מציאות. תקרא לזה איך שנוח לך. אבל בסוף…

עמרי: כן, אמרת לעצמך, אני חייבת לעשות את הדבר הזה.

שי: זה מה שיקרה. לא חייבת. זה מה שיקרה. שאלו אותי, את רוצה לעשות שנת שירות? כן. איפה? בחו”ל.

9:25-13:53 | הכישלון – המיזם במזרח ירושלים והמלחמה

עמרי: אז אני חייב לשאול אותך דווקא את השאלה מהכיוון ההפוך. היה משהו כזה בחיים הלא ארוכים שלך? את בת 36, צריך לומר. נכון. היה משהו אחד כזה בחיים שלך שסימנת, ולא הצלחת להשיג?

שי: כן. במסע הזה בGroup 19, בעצם גם רצינו, הקמנו במזרח ירושלים מיזם אחד כזה.

עמרי: מה הייתה המטרה?

שי: המטרה הייתה לייצר גם שם משרד שנותן שירותים. שירותים שהם בעצם נמכרים לחברות.

עמרי: תסבירי את זה, כי אני רוצה שמאזין יוכל להבין יותר במה מדובר. מה זאת אומרת משרד שנותן שירותים?

שי: אפשר לדמיין את זה כמשרד הנהלת חשבונות למשל. אוקיי. זו הדוגמה הכי קלה, אנשים רגילים לעבוד עם זה ככה. יש משרד שנותן הנהלת חשבונות, נכון? כן. עכשיו, אתה לקוח, אתה צורך הנהלת חשבונות, אתה יכול לצרוך את זה ב, אני יודעת, 30 שעות חודשיות, אתה יכול שיהיה לך צוות של מנהלות חשבונות, תלוי בגודל שלך, תלוי בצורך שלך. אז המשרד הזה נותן לך את המענים האלה. עכשיו, ככל שיש יותר לקוחות, ככה בעצם ייצברו יותר שעות שצריך לספק. ואז צריך להביא לזה יותר נשים.

עמרי: בקושי להקדים.

שי: בדיוק.

עמרי: ואיזה עוד שירותים, חוץ מהנהלת חשבונות?

שי: אז בGroup 19, אני כבר לא שם, כן? אבל בGroup 19, הן בעצם נותנות הנהלת חשבונות וחשבות שכר, הן נותנות שירותי דיגיטל, סוכנות דיגיטל, שבעצם, גם כן, זה מודל שהוא מאוד מאוד קל להבנה. כן. יש דאטה אנליסטים, יש תכנות, יש הנדסת תוכנה וחומרה, QA, IT.

עמרי: מדהים, ואנשים סמכו על זה, זאת אומרת, לקוחות סמכו על הדוסר הזה?

שי: זה חלק ממה שגם למדתי בדרך, באמת למצוא את הבן אדם הזה שנותן לך את האמון. ונותן לך, בסוף זה ביזנס. אם אתה לא עומד בציפיות של אותו לקוח, אז אתה לא תצליח להמשיך ואתה לא תצליח לגדול. זה מה שאני אוהבת בעולמות העסקיים. אני, כמו שאמרתי קודם, כל החיים נעה בין העסקי לחברתי, אני מאוד מאוד אוהבת את העולמות העסקיים, מאוד מאמינה בכוח הזה, ואם אתה מייצר שורת רווח שהיא כפולה, גם של חברתי, וגם של עסקי, אז שם נמצא…

עמרי: ממש תכף נדבר על זה, על האיזון האימה הזה שבין החברתי לעסקי, אבל התחלנו בכישלון. אז מה קרה במזרח ירושלים?

שי: אז במזרח ירושלים הגענו לשם ורצינו בעצם להכיל את אותו המודל של לייצר את התעסוקה בפריפריה שהיא חברתית. פשוט המגזר הערבי, המטרה הייתה כמובן למגזר הערבי, כן. המגזר הערבי הוא… זו תרבות אחרת, יש לו מורכבויות אחרות, צריך לדעת איך לנוע בתוכו. זה היה מאוד מאתגר, לצערי הרב, דווקא התחלנו להצליח, מה שנקרא. היו לנו כבר שלושה-ארבעה עובדים, משהו כזה, עם לקוחות מאוד מאוד גדולים, טכנולוגיים, זה היה ממש יפה.

שי: אבל המלחמה, כמו שהיא הרסה המון דברים…

עמרי: השבעה באוקטובר.

שי: כן, השבעה באוקטובר הרס גם את זה. הפוקוס שהיה צריך להביא לכיוון של אופקים וסדרות, המיזמים שקמו לנו, גם תוך כדי הקמנו מיזם 710 לתעסוקת מפונים, אלה הדברים ששואבים את תשומת הלב. ומעבר למשבר הגדול שהיה… היום זה נורא מוזר להסתכל על זה ולהגיד לא הצלחנו, אבל המלחמה הזאת גרמה לכולנו לעשות המון המון שינויים והמון המון התאמות, ולא הצלחנו להביא בעיקר מנכ”ל להוביל את זה קדימה ולנהל את זה, בגלל המשבר המאוד גדול, בין החברה היהודית לערבית, הכאב הגדול שהיה אצל הרבה אנשים שפשוט לא יכלו לחשוב על לייצר משהו לטובת החברה הערבית לצערי הרב מאוד.

עמרי: כמה זה תסכל אותך?

שי: זה תסכל מאוד, אבל היינו במצב של הישרדות במקומות אחרים, אז הפוקוס הלך לשם.

עמרי: זאת אומרת המציאות הכתיבה את מה ש… את איך שאתם צריכים לנהוג.

שי: נכון.

13:54-17:57 | עסק חברתי – לא סתם סיסמה

עמרי: אז עכשיו בואי נדבר על העולם העסקי והעולם החברתי. את מגדירה את עצמך יזמת עסקית חברתית. העולם העסקי נחשב לעולם ציני, עולם שפועל למען רווחים. בפעילות שלך העסקים משרתים את החברה, ולהפך, עסקים יכולים להיות גם סוציאליים, חברתיים?

שי: בוא נעשה את הפרדה. סוציאלי לא במונח של סוציאליזם, במונח של חברתי. אני חושבת שעסק שלא מסתכל על הסביבה שלו. זה יכול להיות גם סביבה בהקשר של קיימות, אקולוגיה, דברים כאלה. עסק שלא מסתכל על הסביבה שלו. אם זה בתחומים של האקלים, אם זה בתחומים החברתיים, אם זה בתחומים של האחריות שלנו, למרחב מה שנקרא ה-governance. אז עסק כזה, קשה לי לראות איך הוא צומח בצורה בריאה טובה, נכונה, שבהמשך גם הצרכנים וקהלי היעד שלו יסכימו להישאר איתו.

עמרי: למה תסבירי?

שי: כי בסוף, היום אנחנו נמצאים בעידן, שאי אפשר להפריד בין ההשפעות של העסק לבין העסק עצמו. ואפשר לראות את זה בהמון דוגמאות.

עמרי: תני דוגמה אחת.

שי: אתה יודע, אתה יכול לקחת את זה דוגמאות בנאליות אפילו, של מה שהיה עם שפיכות של נפט באוקיינוס, שהמנכ”ל אמר, לא נורא, זה רק קטן. ומיד העיפו אותו משם. אלה דברים שאי אפשר.

עמרי: אבל אני לא יכול להיות עסק ניטרלי, אני לא שופך נפט בים, אבל אני גם לא שולח את העובדים שלי לכתוף תפוזים ביישובי העוטף כשיש מלחמה. אני עובד עבור העסק שלי.

שי: אני דווקא פחות מאמינה בלשלוח אנשים לכתוף תפוזים. אני מאמינה יותר להתנהל בצורה שמפתחת את הסביבה.

עמרי: לדוגמה?

שי: לדוגמה, אם אנחנו מדברות, היום אני בעצם בתפקיד שלי, סמנכ”לית תעסוקה, במרכז חדשנות דזרטק ואקלים. המטרה הגדולה שלי היא לייצר משרות בנגב. משרות טכנולוגיות ספציפית. המרכז הזה הוא בעצם הוקם על ידי רשות החדשנות. זאת אומרת, אנחנו הגשנו בקשה במכרז שיצא וזכינו.

שי: המטרה שלנו היא, או איך שאני רואה את התפקיד שלי, לייצר משרות טכנולוגיות בנגב. ואני רוצה לשים את הפוקוס על החברות ולא על האנשים.

עמרי: כלומר?

שי: כלומר, היום רוב היוזמות לעידוד התעסוקה בפריפריה מדברות על הכשרות. הכשרה של ההון האנושי. ואני באה ואומרת, אי אפשר להתבסס רק על הכשרות. בסוף חייבים להביא גם משרות. כי אחרת איפה האנשים האלה שיוכשרו ילכו לעבוד? הם יהיו מתוסכלים כי לא תהיה להם עבודה.

עמרי: יהיו, הם כבר. זה לא בלשון עתיד.

שי: איך מביאים משרות? זה נשמע נורא גדול, את יודעת.

שי: אז זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד. יש לנו את הפנייה לחברות. וחברות יודעות להשתמש במודלים שונים. הן יכולות להקים סייט, ויש חברות שיש להן סייטים בדרום. והן יכולות גם לעבוד דרך ספקי משנה. ואותם ספקי משנה, כמו Group 19, למשל. שיש לה גם את הזרוע הטכנולוגית שלה. ויש עוד חברות אחרות, שגם כן פועלות, אם זה באג’נדה חברתית, או אם לא יודעים אפילו שהן באג’נדה חברתית.

שי: עצם זה שנמצאים בפריפריה, בנגב, זה כבר משהו ששם אותם על המפה כאג’נדה חברתית. אם חברות מהמרכז ייקחו שירותים מהן, אז כבר הם גם עונים על צרכים עסקיים מיידיים שלהם, והם גם מייצרים תעסוקה וצמיחה כלכלית וחברתית בנגב.

17:44-19:26 | הדרום והמשרות הטכנולוגיות

עמרי: אבל זה לא קצת הביצה והתרנגולת? החברות לא יקימו סייטים אם לא ידעו שיש שם אנשים מספיק מוכשרים?

שי: יש אנשים.

עמרי: את אומרת שיש אנשים?

שי: יש אנשים. לא קרה שלא מצאנו את הבן אדם הנכון לתפקיד.

עמרי: אז תראי, הדרום הוא מקום שהוא מאוד יקר לך, ואת פועלת בו. מי שלא חי בדרום בטח לא יוכל להבין מה הצרכים האמיתיים של המקום הזה. אז מה הבעיות הכי עקוביות שהדרום סובל מהן היום?

שי: עולמי צער כעולם נמלה. אני מסתכלת על הנושא של התעסוקה ועל הנושא של נוכחות של חברות בדרום, ואני באה ואומרת, זה דבר שהוא מפתח כלכלית וחברתית. ביום שחברות יתחילו להזרים את הפעילות שלהן, אני לא מדברת על כסף, לא מדברת על תרומות, לא מדברת על התנדבות. אני מדברת על פעילות עסקית, לא בחסד, זאת אומרת בתוך הביזנס שלהן, שיהיה לזה צורך.

שי: אני לא רוצה שסתם יבואו ויגידו, טוב, נו, בסדר, בוא נעשה ככה וככה. אני רוצה שהם יגידו, אני היום צריך להקים צוות של מתכנתים, או צוות של QA, או צוות של דאטה אנליסטים, לא משנה. אני רוצה להקים את הצוות הזה בדרום. ואז בדבר כזה, אם עוד חברה תהיה, ועוד חברה תהיה, ועוד חברה תהיה, אנחנו נגיע למצב שלאט לאט זה מתפתח לכדי אקוסיסטם באמת באמת גדול ונרחב, גם של הון אנושי שכבר, שיודעים שהוא נמצא וקיים, כי הוא יהיה שם נוכח במקום, וגם של חברות שיבואו ויזרימו, ובסוף, בסוף גם יבינו ששווה להם להקים את הסייט, אם לא באופן ישיר, אז באופן עקיף, יש המון המון פוטנציאל.

עמרי: מה קרה בדרום מאז 7 באוקטובר, חרבות ברזל, איך המצב השתנה, אם בכלל?

שי: תראה, אני יכולה להגיד על מה שאנחנו חווינו אז בGroup 19, אז באמת גם הרבה לקוחות עזבו. כל האנשים התפנו, והיה מאוד מאוד קשה להגיע למצב הזה של להחזיק בחיים את העסק שעבדנו עליו הרבה זמן. הייתה פגיעה משמעותית, אבל זה לא משהו שהוא לא בר תיקון, ודווקא אני חושבת שעצם ההתגייסות של התעשייה הישראלית ושל ההייטק הישראלי, וראינו איך ההייטק יודע והרים כל כך הרבה דברים מדהימים לטובת נפגעי המלחמה והמפונים, והחטופים וכל הפרויקטים שנאלצנו כחברה להקים מאז, ראינו איך הם יודעים להתגייס והם נתנו את המקסימום שלהם, אני חושבת שאפשר גם לזה להתגייס.

19:26-22:52 | פרויקט הכטבמים בירוחם

עמרי: אז בואי נלך לצד של היזם, אם אני יזם ואני רוצה להקים סטארט-אפ בדרום, מה האתגר הכי גדול שעומד בפניי?

שי: מיזם, אני רוצה ליזום משהו בדרום. אני פחות בעולמות של הסטארט-אפים, אני יותר בעולמות של החברות הקיימות כבר.

עמרי: אז נלך לעולם שלך, לחברות הקיימות. אם אני רוצה להרחיב את פעילותי בדרום, מה האתגר הכי גדול שעומד בפניי?

שי: אני אגיד את זה כזה בתמונת מראה, כל החברות שמקימות אופשור בחו”ל, עושות את זה כי זה יותר זול. זה פשוט הרבה יותר זול. השכר במקומות מסוימים הוא שלושים אחוז פחות, במקומות אחרים הוא הרבה פחות.

עמרי: אז זה לא אתגר, זה אדוונטיג’.

שי: בחו”ל.

עמרי: ואז האתגר שלי, בתפקיד שלי, הוא להגיד להם, תבואו בכל זאת ותיכנסו לנגב.

שי: ואז אומרים, אבל למה? זה לא משתלם לי. מה זה נותן לי?

עמרי: זה מה זה נותן לי.

שי: אז אני באה ואומרת, יש תמריצים של המדינה, ואני עובדת בעצמי גם להגיע למצב שאני מצליחה להסיט את התקציבים, במקום שייתנו אותם להכשרות. זה מה שאני מנסה, כן? אני עובדת עליו בימים אלו. במקום לתת תקציבים להכשרות, צריך לתת תקציבים לחברות, לתמריצים לחברות, שיבואו ויקבלו את התמריצים.

עמרי: כדי שיהיה להם שווה בעצם להשקיע את זה.

שי: שיהיה להם שווה, נכון. אני חושבת שה-ROI פה יהיה מאוד מאוד גבוה.

עמרי: מה זה פרויקט כטב”מים בירוחם שאותו את מנהלת?

שי: אז זה עוד אחד מהמיזמים שגיליתי כשאני יזמת בעצם. בירוחם יש שדה ניסויים לכטב”מים. רחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים.

עמרי: אזרחיים? צבאיים?

שי: גם, גם, גם. אז בעצם השדה הזה מאפשר ניסוי. יש ריבוע כזה שאין בו כלום ושום דבר. ואפשר לטוס והוא מאושר על ידי כל הגורמים שצריך. כדי להגיע לאלף רגל. זה משהו שאין בהרבה מקומות בארץ.

שי: ויש לשותפה שלי, כשאני עובדת עם השותפה שלי Group 19, יש להם גם את המשרד בירוחם. ובמשרד הזה הם מתמחים גם במתן שירותים של ניסוי, בדיקות, תוכנה, כל מה שקשור לכטב”מים. ובעצם ביחד עם המועצה אני מייצרת עכשיו איזשהו מיזם לסיפור של הכטב”מים.

שי: אנחנו עובדות עליו, עוד לא השקנו את זה. אז אני רגע נזהרת עם הפרטים. אבל בגדול המטרה שלנו היא להגיע למצב שאנחנו הופכות את זה לכדאי עבור חברות כטב”מים להגיע לדרום ולעבוד. כי אז בעצם הם יקבלו גם את השדה, גם שירותים שהם צריכים כדי לקיים את הניסויים. גם הכשרות לאנשי כטב”מים כדי להעמיק במקצועיות שלהם. וגם שירותים שהם יכולים לקבל של QA, של פיתוח, של כל מה שצריך בשבילם.

עמרי: וזה יביא תעסוקה לדרום.

שי: וזה יביא תעסוקה לדרום, נכון.

23:28-27:19 | שוויון מגדרי בהייטק

עמרי: נושא נוסף שאת עוסקת בו זה שוויון מגדרי בענף ההייטק. נכון. אומרים שהתעסקות הכי מועילה צומחת מכאב. נכון. מאיפה זה בא אצלך?

שי: גם פה זו הייתה נקודה שלמדתי אותה בעבודה עם חנה. בGroup 19. כן. זה משהו שהוא יותר כזה לנפש מבחינתי. העיסוק בזה הוא מתוך עניין שלי ורצון שלי. כואב לי כשאני רואה את הנתונים של נשים בהייטק. ואני יודעת שאני יודעת לעשות שינויים במקומות אחרים. אז אני נכנסתי גם לסיפור הזה.

עמרי: אולי חווית את זה גם על בשרך?

שי: לא. כי אני הייתי בגופים מאוד נשיים. כן. אבל מה ראית? אצל נשים אחרות? אצל נשים אחרות.

שי: תראה, הסיפור של נשים בהייטק הוא כואב. כי לאף אחד אין כוונה לעשות את זה באופן ישיר.

עמרי: אז איך זה קורה?

שי: זה קורה כי יש קליקות מאוד מסוימות. שמלכתחילה הגברים נמצאים בקליקות האלה. ואז כל היזמים אתה רואה כזה שלושה גברים ביחד. וזה כזה אני אביא את אח שלי מהצבא. ואני יכולה לראות את זה גם עם בעלי שהתחיל עבודה חדשה לא מזמן. הוא יצא צבא. וכאילו עם הקונקשינים שלו. טיק טיק טיק. בסוף הוא מצא את התפקיד המושלם שהוא חיפש. זה לא דבר שיש זמין לנשים.

עמרי: מתי ראית את זה? תני דוגמה מוחשית שהרגשת שנשים בהייטק שוות פחות. איפה ראית את זה?

שי: אני לא חושבת שהן שוות פחות. אני פשוט חושבת שאין מספיק פתחי כניסה עבורן. זאת אומרת הדרכים חסומות בהרבה מקומות.

עמרי: לא חסומות.

שי: הן פשוט אין… איך אני אגיד את זה? לא זמינות. אי אפשר לראות אותן.

עמרי: אז איך מסירים את העננים האלה ויוצרים בהירות אצל אנשים שרוצות להתקדם בהייטק? ורוצות להשתלב?

שי: שאלת השאלות. אנחנו עובדות על זה מאוד מאוד קשה.

עמרי: מה הכיוונים?

שי: אז יש גם כיוונים של איך הממשלה יכולה לתמרץ את זה. את החברות עצמן. או לחילופין מענים של מעונות יום ביחד עם הרשויות. וגם מהצד של החברות. איך מייצרים את המוטיבציה?

עמרי: אז נגיד שאני רוצה ליצור הזדמנויות יותר טובות לנשים בהייטק. ואני שי ואני מנסה לעשות משהו בנושא הזה.

שי: מנסה או מנסה?

עמרי: מנסה.

עמרי: אז נגיד שאני, מה, אני הולך לפגוש שרה? אתה שרה לשוויון חברות? לא יודע מה. מה אני הולך לעשות? אני הולך לעשות פגישות בחברות? אני עושה פגישות עם דרג מקצועי? אני עושה פגישות עם פוליטיקאים? איך אני עושה את זה בפרקטיקה? איך אני מקדם את העניין הזה בפרקטיקה?

שי: אז קודם כל יש המון המון גופים שעוסקים בזה ביום יום. אני נמצאת בפורום בין מגזרי. שקוראים לו Tech 50-50. של חברת לוטם ביחד עם משרד העבודה ועם רשות החדשנות. והם בעצם בנו את הפורום הזה. שעוסק בארבע שאלות מרכזיות. גם בחינוך, גם במודעות. גם בחברות וגם בממשלה. זאת אומרת, איך מייצרים איזשהו פוש מתוך כל הכיוונים האלה. כדי להרים את זה. יש המון מחקר. יש מיני סאייט כזה שאפשר לגשת אליו. ולראות גם את כל הגופים. וגם את המאמרים שיצאו בנושא.

שי: אין לי תשובה על זה. זאת אומרת, מה שאתה שואל, זו שאלת השאלות. אתה צריך למצוא קודם את הדרך של מה לעשות ורק אז לעשות. נכון. אנחנו עובדות בזה עכשיו.

27:19-29:32 | ההצטרפות ליוזמה וההרווארד

עמרי: אז תראה, אנחנו נמצאים עכשיו במרכז האקדמי פרס. בתוכנית מנומדים פרס למנהלים. מה מביא אותך לכאן? הרבה זמן. זה לא שיש לך זמן פנוי.

שי: לא. נכון?

עמרי: עם שלושה ילדים קטנים קצת פחות.

שי: מכמה אגב?

עמרי: שמונה, שש ושלוש.

שי: וואו. כן.

עמרי: לא סתם חזרת לנתיב הלמד ההורים שלך שם.

שי: נכון.

שי: איך הגעתי לתוכנית? קודם כל אני מכירה תוכניות כאלה כבר תקופה מאוד ארוכה. שמיועדות בעיקר למגזר חברתי, מגזר ציבורי. אבל המשיכה שלי היא כל הזמן לעולם העסקי. זאת אומרת, כמו שדיברנו קודם על הציר הזה, אני תמיד נמצאת בנטייה להיות כמה שיותר מוכוונת ביזנס. גם המיזם כטב”מים לצורך העניין מבחינתנו, הוא מיזם שהולך להיות רווחי. כן, הוא בא מעניין חברתי, אבל הוא צריך להרוויח כסף בסוף.

עמרי: נכון, חד משמעית.

שי: אז העולמות של העסקים מבחינתי, הן העולמות החזקים והססטיינביליים. וכשראיתי את הפרסום לתוכנית הזאת, שזה משלב את העסקים. שמכוונת לאנשים מהמגזר העסקי, כדי לייצר את האימפקט החברתי. וזה מה שאמרתי, אוקיי, הנה משהו בשבילי.

עמרי: תני לי רגע אחד מתוך התוכנית עד עכשיו, שתקחי, אנחנו בערך במחצית הדרך. נכון. יש המון רגעים.

שי: אחד.

שי: החוויה בהרווארד. בקנדי סקול. בהרווארד, קנדי סקול, כן.

שי: היא הייתה… חוץ מזה שהייתה חלום שהתגשם מבחינתי, כי תמיד חלמתי ללמוד במוסד כזה. היא הייתה נורא עוצמתית. היא מלווה אותי בכל דבר שאני עושה עכשיו.

עמרי: אני לא הייתי שם, תנסי למחיש לי.

שי: אני לא רוצה להרוס לאף אחד שיבוא לתוכנית, אז אני נורא נזהרת.

עמרי: לא לעשות ספוילרים.

שי: לא לעשות ספוילרים. זה המרצים, זה האווירה, זה החומר הנלמד. זה…

עמרי: כן.

שי: זה המנשאות של הרווארד עם הבניינים האדומים שאתה אומר, זה המוסד האקדמי.

שי: המנשאות של הרווארד היו מכוסות בשלג. לא, יש שם איזה קסם מיוחד, שמשלב את… קודם כל את האנשים שבתוכנית. זה פשוט דבר שהוא… זאת קבוצה שהיא מדהימה. הפתיחות והנכונות של אנשים ללמוד אחד מהשני היא אחד הדברים שאני לוקחת איתי ברמת מה אני

 כולה לעשות מחר בבוקר”