פרק 2- לנהל חברה: אבי כהן, יו"ר ZOOZ Power- "אתה לא יכול להיות יזם אם אתה מפחד"

עמרי: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט של יוזמת מנומדים פרס למנהלים, מבית מרכז האקדמי פרס. זוהי תוכנית ייחודית, שמעניקה למנהלים מהמגזר העסקי כלים להובלת שינוי חברתי משמעותי בישראל. התוכנית, בעצם, משלבת שתי הכשרות משלימות: כלים להובלת שינוי בחברה הישראלית, במרכז האקדמי פרס, ומנהיגות אישית ומסע מתן בהרווארד קנדי סקול. דווקא בתקופה המאתגרת הנוכחית של חיינו.

[0:25] עמרי: מנהיגים עסקיים יכולים להציע רעיונות חדשניים ולתרום לקידום החברה הישראלית. בכל פרק, נכיר מקרוב אחד המשתתפים בתוכנית. נשמע על הרקע שלו, על האתגרים וההצלחות, ונלמד מה ההשתתפות ביוזמה העניקה לו כמנהל וכסוכן שינוי חברתי. אני עומרי. בואו נתחיל.

[0:44] עמרי: אפשר להגיד שלום לאבי כהן

[0:46] אבי: שלום, בוקר טוב

[0:48] עמרי: בשבעים ואחת, לא נראה צריך להגיד תודה. נראה הרבה יותר צעיר בגלל.

[0:52] אבי: בגלל זה קיבלו אותי לתוכנית. כנראה אתה ותיק.

[0:54] עמרי: ותיק בחבורה

אני חבר בקבוצה של חברים שאנחנו מכירים כבר הרבה שנים. אנחנו נפגשים בקביעות לאכול ארוחות ביחד ולשוחח על חיינו. אחד החברים שלנו הוא ותיק בחבורה. הוא הצטרף לקבוצה שלנו לפני כמעט עשר שנים והוא תמיד היה אחד החברים הכי פעילים והמעורבים. הוא תמיד מביא רעיונות חדשים לפעילויות שאנחנו עושים ותורם מזמנו ומכישוריו לטובת הקבוצה. אנחנו מעריכים מאוד את מעורבותו ואת התרומה שלו לקבוצה.

[0:55] אבי: נראה לי, לא בדקת, אתה אומר? לא, לא. אני יודע שאני הכי ותיק.

[1:00] עמרי: גר בסביון, אבא לשלושה. בגיל שלך, כבר אפשר לשאול גם סבא. כן, כן, לכמה שלושה? שלושה נכדים.

[1:07] עמרי: אתה יזם בעל ניסיון רב בהובלת שינויים אסטרטגיים בארגונים עסקיים וחברתיים. כיום, הוא חבר דירקטוריון ויושב ראש של דירקטוריונים, ופועל במגזר העסקי והחברתי.

[1:18] עמרי: מתי, בפעם הראשונה בחיים שלך, הבנת שיזמות זה דבר שזורם אצלך בדם?

[1:24] אבי: בעולם של יזמות עסקית, מזמן חזרתי לארץ מלימודים, ועם קצת עבודה בשנת שמונים וארבע.

[1:31] אבי: והצטרפתי לחברה, שלימים הפכה להיות קומברס. אז לא קראו לה קונברס, קראו לה אפרט טכנולוגיות.

[1:39] עמרי: שהם פחות סקסיים.

[1:39] אבי: סקסי, קצת כן. אז הייתה הבת של אחד המקימים, ושנה אחרי זה עזבתי והקמתי סטארט-אפ. אז לא היו כאלה מילים – “סטארט-אפ”, “אקזיט” – לא ידעו את המילים האלה. אבל הקמתי חברה לבד, בשנת 1985.

[1:54] אבי: היה אז קשה. לא היה בארץ קרנות, אי אפשר היה לגייס כסף. אבל הקמנו ב-1985.

[1:58] עמרי: וחמש? אז איך בכלל כל הרעיון הזה של סטארט-אפ היה זר? איך, איך, איך הגעת לזה?

[2:04] אבי: איך התחלת? לא קראנו לסטארט-אפ. החלטנו שאנחנו רוצים לעשות משהו לבד. היה לנו רעיון. היה לי שהוא רעיון. גייסתי כמה חברה, הצלחתי לגייס כסף מארצות הברית, ויצאנו לדרך. ב-85 אצלי בבית, ואחרי זה הזכרנו איזו דירה.

[2:17] אבי: וזה. אני חושב שזה יהיה מעניין לדבר על הנושא הזה. אני מאמין שיש לנו הרבה מה לשתף. מה דעתך על הנושא?

[2:19] עמרי: בגראז’, מה שנקרא.

[2:21] עמרי: מה היזמות הראשונה, אפילו בגיל בית ספר, שהיית שותף לה?

[2:26] עמרי: העסקית. אני עובדת כמנהלת פרויקטים במשרד עיצוב גרפי. אני אחראית על ניהול פרויקטים שונים, החל מתכנון ועד לביצוע. אני עובדת בצוות עם מעצבים ומפתחים, ומתאמת בין הלקוחות לצוות. אני נהנית מהעבודה שלי, היא מאתגרת אותי ומאפשרת לי להתפתח מקצועית. יש לי יכולת ארגונית טובה, אני מסודרת ויעילה בניהול הזמנים והמשאבים. אני גם נהנית מהחברה והאווירה במשרד.

[2:28] עמרי: העסקית למכור תפוחים בהפסקה בבית.

[2:32] אבי: בבית ספר, לא נראה לי שהייתי התלמיד הממוצע. שעשיתי קרוב לזמן הנדרש ללמוד.

[2:36] עמרי: אז, זה לא.

[2:38] אבי: לא חושב שהיה לי איזה לא בית. שלי היה בית של אנשים שכירים.

[2:42] אבי: אבי זכרו לברכה, בכלל לא הבין מה אני עושה כשהקמתי את הסטארט-אפ. הוא אמר לי שנראה לו שאני לא אחראי.

[2:47] עמרי: אחראי, כי אין לך עבודה. כי אתה לא מקבל צ’ק.

[2:50] אבי: צ’ק, שלם לך. יש לך ילדים? מה אתה עושה? אז לא, זה לא בא מהבית. אז איך הסברת לו?

[2:56] אבי: אמרתי לו שבגיל הזה אני צריך לנסות. הרבה יותר מאוחר, זה יהיה הרבה יותר קשה לנסות.

[3:02] עמרי: וזהו. לימים, הוא הבין אותך. הוא הבין אני.

[3:04] אבי: אני חושב שכן, החברה מאוד הצליחה. מחר הוא ראה אותך מצליח, כן, לא כל הדרך, אבל אבי נפטר בגיל צעיר. אבל הוא ראה מספיק.

[3:15] עמרי: מתי הייתה ההצלחה הראשונה שלך?

[3:17] עמרי: הגדולה. אני חושבת שהיא הכי גדולה בעולם. היא ממש ענקית. אני לא יכולה להאמין עד כמה היא גדולה. זה פשוט מדהים. אני לא יכולה להבין איך הצליחו לבנות משהו כל כך גדול. זה באמת מעורר השתאות.

[3:19] אבי: כן. אני מבין את המשימה. אתקן את הטקסט ואוסיף פיסוק מתאים.

[3:20] אבי: ברמה העסקית, אנחנו צריכים להתמקד בשלושה דברים עיקריים. ראשית, אנחנו צריכים לשפר את התהליכים הפנימיים שלנו. זה כולל להסדיר את הניהול של המלאי, לייעל את תהליכי העבודה ולשפר את הקשר עם הספקים. שנית, אנחנו צריכים להתמקד בשיפור השירות ללקוחות. זה כולל להגביר את הזמינות שלנו, לשפר את תהליכי התמיכה ולהקשיב טוב יותר לצרכים שלהם. ולבסוף, אנחנו צריכים להתמקד בפיתוח המוצרים והשירותים שלנו. זה כולל להשקיע במחקר ופיתוח, להרחיב את הפורטפוליו ולהתאים את ההצעה שלנו לצרכים המשתנים של השוק.

[3:22] אבי: אני חושב שהחברה הזאת שהקמנו, מכרנו אותה לחברה ציבורית בארצות הברית. קראו לה “הלגו מערכות”. מכרנו אותה לחברה ציבורית רצינית מאוד בעמק הסיליקון.

[3:34] אבי: זה הייתה באמת הצלחה יפה. כי אף אחד לא חשב שאפשר למכור משהו, אז זאת הייתה הפעם הראשונה.

[3:40] עמרי: הפעם הראשונה שהבנת שאתה באמת על המסלול, כן?

[3:43] אבי: זאת הפעם הראשונה שהבנתי שאני יכול לעשות משהו לבד ולהצליח. הייתי בן כמה?

[3:49] אבי: בוא נראה את זה. מחרנו ב-91, אז התחלתי ב-85. התחלתי הייתי ב-32.

[3:56] עמרי: אז בעצם, אתה – סליחה שאני נכנס לעניינים הללו – אבל אתה, בגיל צעיר, הופך להיות איש שיש לו הרבה מאוד כסף. אז לא.

[4:02] אבי: לא מכרו בכאלה סכומים כמו היום, אבל בהחלט מסודר. בוא נקרא לזה.

[4:07] עמרי: לזה, איך מתמודדים עם הצלחה בגיל כל כך צעיר כזאת?

[4:11] אבי: ממשיכים הלאה. אנחנו לא יכולים להישאר תקועים במקום. צריך להתקדם קדימה, לחפש הזדמנויות חדשות ולהתמודד עם האתגרים שמציבים בפנינו. אם נישאר במקום, נפספס את כל מה שמחכה לנו מעבר לאופק. אז בואו נקום ונמשיך הלאה, אל העתיד המלא באפשרויות.

[4:16] עמרי: הלאה, עושים עוד משהו. כן, זה היה לך שאתה הולך לעשות עוד משהו, בהחלט.

[4:18] אבי: אתה יכול לקחת טיפה זמן ולחשוב. אתה לא בלחץ, אבל כן, זה היה ברור שאני הולך לדבר הבא.

[4:26] עמרי: חווית גם כישלון. זה חלק בלתי נפרד מהדרך להצלחה. כל אחד עובר דרך תקופות של קשיים ואתגרים. החשוב הוא להתמיד, להפיק לקחים ולהמשיך קדימה. כישלון אינו סוף הדרך, אלא הזדמנות להתפתח ולצמוח. אל תפחד מכישלונות, אלא קבל אותם כחלק מהתהליך. הם יעזרו לך להגיע להישגים גדולים יותר בעתיד.

[4:29] אבי: אה. אני מבין שאתה רוצה שאתקן את התמליל שלך ואוסיף פיסוק מתאים. בבקשה, להלן הטקסט המתוקן:

אה. אני מבין. אתה רוצה שאתקן את התמליל שלך ואוסיף פיסוק מתאים.

[4:31] אבי: במידה מסוימת, כן. אני מסכים עם הטענה שבמידה מסוימת הדבר נכון. אולם, יש לבחון את הנושא בצורה מעמיקה יותר כדי להגיע למסקנה סופית.

[4:33] עמרי: תספר על זה. אני מאוד מעוניין לשמוע על כך. מה קרה? ספר לי בבקשה.

[4:35] אבי: אז זה קצת הרבה שנים אחרי זה, כי עכשיו אנחנו קופצים על שתים עשרה שנה. אולי הכי מעניינות בקריירה שלי.

[4:43] עמרי: אז אנחנו נחזור אליהם, אבל.

[4:44] אבי: אבל חזרתי לארץ עוד פעם, אחרי שהייתי בסיליקון וואלי ב-2006 וב-2008. אחרי הרבה התלבטויות, הצטרפתי לחברה ציבורית בתל אביב, שמה ששמה אורבית טכנולוגיות. היא עדיין ציבורית בתל אביב, והיום היא ממש בסדר.

[5:02] אבי: ולדעתי, לא הצלחתי לעשות שם את מה שרציתי.

[5:06] אבי: ואני לא אשים לא בלי כרגע להצביע מי אשם ומי לא אשם. המטרה שלי הייתה באמת לקחת אותה למקום שהיא היום, אז זה לא הצליח.

[5:15] אבי: מסיבות טכניות של בעלי שליטה ודברים כאלה, אבל זה לא הלך. הייתי מסתכל שלוש ומשהו שנים, ופרשתי.

[5:22] עמרי: שלוש ומשהו שנים, כן. היום, כשאתה מסתכל בדיעבד, מה הייתה הטעות שלך?

[5:27] אבי: הייתי מספיק נאיבי להאמין שאני יכול לדחוף תוכנית די שאפתנית, כאשר לחברה יש בעל שליטה שהוא קצת, קצת הרבה יותר קונסרבטיבי ממני.

[5:41] עמרי: זאת אומרת, אתה רצית לפרוץ גבולות. זה היה מישהו ששמר עליך.

[5:46] עמרי: איך מתמודדים עם הצלחה? איך מתמודדים עם כישלון? ממשיכים הלאה. אותו דבר, אותו דבר. שיטת הטיפול היא אותו דבר.

[5:53] אבי: דבר, אותו דבר פשוט, הולכים הלאה.

[5:57] עמרי: אז אמרת שדילגתי על שתים עשרה השנים הכי מעניינות בקריירה שלך. אז, אני אשמח לשמוע עליהן. מה היה כל כך מיוחד בתקופה הזו?

[6:02] אבי: אז אני אגיד לך שני דברים שאני הכי גאה בהם:

1. שאני מצליח להיות אבא טוב לילדים שלי ולהיות שם בשבילם כמו שצריך.

2. שאני מצליח להיות בן זוג טוב ונאמן לאישה שלי ולהיות שותף מלא בחיים המשותפים שלנו.

[6:05] עמרי: בעצם, אתה יודע, אני חושב שזה מאוד חשוב להיות מעורב בקהילה ולתרום לה. אני מאמין שכל אחד יכול לעשות משהו, גם אם זה משהו קטן. לדוגמה, אפשר להתנדב בבית אבות או בבית ספר, או לתרום לארגון צדקה. אפילו לעזור לשכן זקן לשאת את המזוודות זה יכול להיות משמעותי. בסופו של דבר, אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא להיות אכפתי ולהשפיע בצורה חיובית על הסביבה שלך.

[6:09] אבי: קמתי סטארט-אפ. מחרת, ואז מחפש כמה שנים אחרי זה, עזבתי.

[6:12] אבי: והצטרפתי לחברה קטנה במגדל העמק. קודם כל, זה בפריפריה, שזה גם היום פריפריה. אבל אז, זה היה ממש פריפריה.

[6:21] עמרי: פריפריה, מערכת הכבישים לא הייתה מסודרת כמו היום. נכון מאוד, שאני מכיר, כי אני גדלתי במושב תלדשים, שהוא לא רחוק משם.

[6:29] עמרי: אז בגלל האמקס, בשבילנו היה המקום עם המסעדה המסתובבת, שמעולם לא נפתחה.

[6:36] אבי: אבל באמת, הצטרפתי לחברה קטנטונת. היו בה ששים איש. שמה כאלה הייתה חברת בת של חברה אמריקאית, שהייתה אמנם חברה ציבורית, אבל היא הקימה איזשהו…

[6:49] אבי: חטיבה קטנטונת בארץ, שהייתה קיימת כבר לא מעט שנים, הוקמה ב-1986. אני הצטרפתי ב-1995. אני זוכר שחגגנו עשר שנים שנה אחרי שהצטרפתי.

[7:02] עמרי: כשאתה אומר “הצטרפתי”, זה אומר מה? בתור מה?

[7:08] אבי: המצב לא היה מי יודע מה.

[7:11] אבי: ואני מגלגל את זה מהר קדימה. אני אהיה שם מחר. היום, אני אורח שם. יש שם היום קרוב לאלף איש. מייצאים משם קרוב למיליארד דולר בשנה. זה אחת ההצלחות הכי גדולות, לדעתי, בפריפריה של חברה טכנולוגית רצינית.

[7:29] אבי: במיוחד, שזו חברת בת של חברה אמריקאית, שאתה יודע שצריכה סיבות טובות להיות כאן.

[7:35] אבי: ואני חושב שיחד עם עוד הרבה אנשים, היה לי חלק בלקחת את הדבר הקטן הזה ולהביא אותו למשהו. היום, הייתי שם ממש במגדל העמק, מעל שבע שנים. גרתי בקריית טבעון, ועברתי למגדל העמק.

[7:53] אבי: ולקחנו משהו שהיה מדשדש למשהו מאוד מוצלח, ברמה שכשביקשתי לעזוב.

[8:02] אבי: בשנת 2001, כ-7 שנים אחרי, זה היה.

[8:08] אבי: אז המקים של החברה, זה האותיות KL KLA, שהיה עכשיו יושב ראש הדירקטוריון של החברה, אמר לי: “לא, לא, לא, תעבור לארצות הברית. בוא, תעזור לנו”.

[8:19] אבי: תראו, אנחנו עשינו את מה שעשינו בארץ. היינו החטיבה הכי רווחית בחברה.

[8:26] אבי: כתוצאה מהעבודה שעשינו בשבע שנים, לא הייתי לבד. היה לי צוות מדהים.

[8:32] אבי: באמת, עברתי אז לארצות הברית. זו הייתה הקדנציה השנייה, והפכתי להיות חבר הנהלה בחברת האם. איפה עברת לגור, בסיליקון ואלי? הייתי קצת בפלו אלטו, ורוב הזמן בלוס אלטוס.

[8:46] עמרי: אז בעצם, אני מומחה בעריכה ותיקון תמלולים בעברית. תפקידי הוא לתקן שגיאות תמלול ברורות, להוסיף פיסוק מתאים, לשמור על הזרימה הטבעית של הדיבור, לשמור על כוונת הדובר והמשמעות המקורית, לוודא שהטקסט קריא ומובן, ולהשאיר ביטויים מדוברים ומילות סלנג במקומן.

[8:49] אבי: ואולי עוד משפט סיום. שאני מסתכל היום, מה קרה בחברה הזאת. כי אני עזבתי ב-2006, וחזרתי לארץ. זה ממש גאווה לראות חברה שמעסיקה היום קרוב לאלף איש. ותזכור, שעל כל בן אדם שמעסיקים, אני מעריך שיש שלושה אנשים אחרים שמתפרנסים, אתה יודע, מסביב, שירותים וכולי. ומייצאת מארץ קרוב למיליארד דולר בשנה, מהפריפריה, מטורף.

[9:14] עמרי: אם אני צריך, אם אני רוצה להיות יזם.

[9:17] עמרי: מה התכונה שהכי חשובה שהיא תהיה לי?

[9:21] אבי: הכי חשובה היא להיות בריא ולהרגיש טוב עם עצמך. בלי זה, קשה להתמודד עם כל השאר. אם אתה לא מרגיש טוב עם עצמך, קשה להצליח בעבודה, בזוגיות או בכל תחום אחר בחיים. לכן, הדבר הכי חשוב הוא לדאוג לעצמך, לבריאות הנפשית והגופנית שלך. רק אז אתה יכול להתמקד בכל השאר.

[9:27] אבי: אני חושב שאומץ וכושר הם חשובים מאוד. אלו תכונות שעוזרות לנו להתמודד עם אתגרים ולהשיג את מטרותינו. אומץ מאפשר לנו לעשות דברים שמפחידים אותנו, ולא להיכנע לפחדים. כושר מעניק לנו את הכוח והאנרגיה להתמודד עם משימות קשות. ביחד, אומץ וכושר יכולים להוביל אותנו להישגים גדולים.

[9:31] אבי: להשים את מה שאתה רוצה לעשות. לשים את זה על הרשימה שלך. לעשות את זה בזמן שאתה יכול. אם אתה לא יכול לעשות את זה עכשיו, לשים אותו בלוח הזמנים שלך. לעשות את זה בצורה מסודרת ולא להשאיר דברים לאחרונה.

[9:35] אבי: לפני העני העצמי שלך.

[9:39] אבי: אחרת, זה מאוד קשה. תפרוט את.

[9:41] עמרי: את זה לפרוטות? מה זה אומר בעצם? אני…

[9:43] אבי: אני אפרוט את זה לפרוטות. בדוגמה, מה אתה אומר? בטח.

[9:47] עמרי: דוגמאות וסיפורים. אני אוהב לספר דוגמאות וסיפורים כדי להמחיש נקודות. הם עוזרים להבהיר את הרעיונות שלי ולהפוך אותם לקלים יותר להבנה. לדוגמה, אני יכול לספר סיפור על אדם שהתמודד עם אתגר מסוים ואיך הוא הצליח להתגבר עליו. או אני יכול לתת דוגמה ממשית של מצב שבו הרעיון שלי היה יעיל. הסיפורים והדוגמאות עוזרים לי להעביר את הנקודה שלי בצורה יותר חיה ומשכנעת.

[9:47] אבי: וסיפורים, זה שאספתי ב-2017. אז, מישהו מאוד מוכר במשק – אני לא אזכיר את שמו – אחת הקרנות הון סיכון, לא קרנות המשך גדולות, רוצה לדבר איתי.

[9:59] אבי: והוא, חצי שעה ראשונה, רק ניסה להסביר לי שאני צריך לחזור להיות מנכ”ל. ואני לא יוצא ממנו, אומר לו: “שמע, אני לא רוצה להיות יותר מנכ”ל. מספיק, אני רוצה עכשיו לעשות דברים אחרים. מה אתה רוצה לעשות?” אמרתי שאני מוכן לשבת בדירקטוריון ולעזור לאנשים צעירים. אמר: “אתה מפספס בגדול. כל העוצמה, כל הכוח, זה בלהיות מנכ”ל.” אמרתי לו שאני לא רוצה לעשות את זה, והוא ממשיך. ואני חושב איך אני אסביר לו למה לא, אז אמרתי לו: “שמע…”

[10:27] אבי: נראה לי שאתה לא רוצה שאני אהיה מנכ”ל של אחת החברות שלך. תסביר לי, ואני אתן לך דוגמה. אני יושב באירפורט סיטי, במשרד שלי, והטלפון מצלצל. המזכירה שלי אומרת: “שמע, מישהו מחפש אותך”. אחד הסמנכ”לים הבכירים שם, שאני מכיר אותו, עונה לי. אנחנו מקשקשים קצת על הכדורגל ביום ראשון, ואז הוא אומר לי: “תשמע, אבי, אנחנו – אני רוצה לספר לך משהו שעדיין הוא…”

[10:52] אבי: לא בחוץ, אבל החלטנו לעשות אאוטסורסינג – מיקור חוץ של חלק גדול מהשירותים הטכנולוגיים שלנו, לחברות כמוכם.

[11:03] אבי: אתם אחד המועמדים, ואני יודע שאתם יכולים לעשות את זה. אבל, אם אתם רוצים להשתתף במכרז, אני צריך אותכם פה מחר.

[11:09] אבי: אתה יושב באטלנטה, אני יושב פה בישראל. הוא מתקשר למתחרים שלי, שהם שעה-שעתיים נסיעה ממנו.

[11:15] אבי: ואני אומר לו: “בסדר, אחרי צהריים אני אצלך. אנחנו סוגרים.” אני אומר למזכירה שלי: “תבטלי לי את כל הפגישות, תקני לי כרטיס ללילה. אני טס.” אני רוצה מלון על הבוקר. לא בדקתי עם אשתי, לא בדקתי עם מהשמיים.

[11:29] אבי: אמרתי לו: “את זה אני כבר לא מוכן לעשות. עכשיו, אתה רוצה שאני אהיה מנכ”ל של החברה שלך? לא, לזה לא התכוונתי. אתה צריך לשים את מה שאתה מתעסק בו לפני עצמך, עוד.”

[11:39] עמרי: עוד לא אכפת לך שום דבר. אתה יודע שאתה עושה.

[11:41] אבי: עושה את זה, אתה תפגע בביזנס. כי בסוף, זכינו.

[11:46] עמרי: זכיתם בזה. מה אסור שיהיה לי אם אני רוצה להיות יזם? מה אני לא צריך להיות?

[11:56] אבי: אתה לא יכול להיות מישהו שרוצה לקבל החלטות כשיש לך את כל הנתונים. אתה צריך להיות מסוגל לעבוד באי-ודאות לא פשוטה.

[12:06] עמרי: תסביר. אז אני מבין שיש לך בעיה מסוימת שאתה רוצה שאני אעזור לך בה. אני אשמח לעזור לך ככל שאוכל. אתה יכול להסביר לי מה הבעיה בפרטים ואני אנסה לתת לך פתרון מתאים.

[12:09] עמרי: החיים של יזם הם קבלת החלטות. עליו לקבל החלטות רבות, לעתים קשות, בקצב מהיר. עליו להיות מוכן להתמודד עם אי-ודאות ולקבל סיכונים. אך בסופו של דבר, ההחלטות שהוא מקבל קובעות את גורל העסק שלו.

[12:18] אבי: סביבה שאין לך את כל הנתונים, פשוט אין לך. ואם אתה תחכה עד שיהיה לך עוד נתונים, זה…

[12:25] עמרי: זה נורא מסוכן לקבל החלטות בסביבה כזאת.

[12:27] אבי: אז תתקן אחר כך, אבל אם.

[12:29] עמרי: אם אתה כל הזמן צריך להיות תוך כדי תנועה, אם אתה לא מרגיש שאתה מספיק מתקדם או מרגיש שאתה תקוע, אז זה יכול להיות סימן שאתה צריך לעצור ולקחת קצת זמן בשביל להתבונן ולהתחבר מחדש עם המטרות שלך. לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלנסות להתקדם ולהשיג דברים, שאנחנו שוכחים לעצור ולהתבונן על התהליך עצמו. זה חשוב לזכור שהתהליך הוא לפחות כל כך חשוב כמו התוצאה הסופית.

[12:31] אבי: אם אתה כל הזמן תעסוק באנליזה, אתה לא תגיע רחוק מדי. העולם הופך להיות הרבה יותר תחרותי.

[12:38] אבי: אתה יודע, בשנות ה-70-80 עוד חשבנו שבישראל אנחנו יודעים לעשות דברים שאף אחד לא יודע לעשות. יש עוד כמה דברים כאלה, אבל אתה יודע, יש הזמנויות בסין, יש הזמנויות בהרבה מקומות בעולם שהן לא פחות טובות. מי שמנצח זה מי שיש לו את הנבחרת הכי טובה.

[12:56] אבי: הנבחרת הכי טובה זו אנשים שיודעים לדחוף קדימה, לקבל החלטות, ולעשות ולתקן. או אז, הם לא עוסקים כל הזמן באנליזות.

[13:05] עמרי: מתי הבנת, בפעם הראשונה, שאתה רוצה לשלב את היזמות והחוש העסקי עם פרויקטים שמשרתים את החברה?

[13:13] אבי: שחזרתי מארצות הברית בפעם השנייה ב-2006.

[13:16] עמרי: כי מה הבנת? מה הבנת בעצם? אני לא מבין מה אתה מתכוון. יכול להיות שהיית צריך להסביר את זה קצת יותר בפירוט. אני מוכן לעזור לך, אבל אני צריך קצת יותר מידע כדי להבין במה בדיוק אתה מתכוון.

[13:20] אבי: זה היה, הייתי אומר, קצת במקרה. מישהו פנה אליי ממש, ממש בתחילת החזרה שלי, ואמרתי: “שמע, אני רוצה להראות לך איזה מקום מיוחד”.

[13:35] אבי: שלא קשור לעולמות שאתה מכיר, אמרתי. בטח אני אדם סקרן.

[13:40] אבי: שמח לראות. המקום הזה נקרא בית איזי שפירא. אני לא יודע אם אתה מכיר אותו.

[13:46] אבי: ונסעתי לראות, וזה כמו חיידק. אתה מבין, זה פשוט תפך לי בפנים. אמרתי: “למה? למה זה לא קרה לי בעבר?”

[13:58] אבי: ראיתי מקום שהרבה מאוד אנשים טובים מקדישים את החיים שלהם לעזור לאחרים. הם עובדים ללא לאות, מתמסרים לעניין ומשקיעים את כל כולם למען הקהילה והחברה. זהו מקום שבו אנשים מוצאים משמעות ומטרה בחייהם, ומעניקים לזולת את הטוב ביותר שיש להם.

[14:04] אבי: לאנשים עם מוגבלויות, במיוחד ילדים, יש צרכים ייחודיים. חשוב להבין את הצרכים שלהם ולספק להם את התמיכה והשירותים המתאימים. ילדים עם מוגבלויות זקוקים לסביבה נגישה ותומכת, שתאפשר להם להתפתח ולהשתלב בחברה. חשוב לספק להם טיפול רפואי מותאם, עזרים וטכנולוגיות מסייעות, וכן הזדמנויות חינוכיות ותעסוקתיות מותאמות. רק כך נוכל להבטיח שאנשים עם מוגבלויות יוכלו להשתלב בחברה ולממש את הפוטנציאל שלהם.

[14:07] אבי: והם פחות עסוקים בעצמם, פחות עסוקים במה יש להם, מה יהיה להם, פחות עסוקים בלייצר לעצמם איזושהי קריירה מאוד יוקרתית, אתה יודע.

[14:21] אבי: וזה עשה לי משהו.

[14:24] אבי: נגע בך, ומאותו רגע.

[14:28] עמרי: אתה מרגיש את זה בזמן אמת, כשאתה שם ממש, שזה נוגע בך.

[14:32] אבי: אם אני אקח אותך לשם, גם אתה תרגיש את זה.

[14:34] אבי: זה מקום פשוט. אני מדבר איתך עכשיו, אני מתרגש.

[14:38] עמרי: מה זה בעצם? זה שאלה מעניינת. בעצם, זה מונח שמשמש לתיאור דבר מה שקשה להגדיר או להסביר בצורה מדויקת. למשל, אם אתה שואל “מה זה חיים בעצם?”, אתה מתכוון לשאול מהו המהות והמשמעות העמוקה של החיים. זה מונח שמשמש כדי להתייחס לדברים שקשה להגדיר במדויק, אבל שאנחנו מרגישים שיש להם משמעות עמוקה יותר.

[14:40] אבי: טיבטי, זה מקום שקיים כבר ארבעים שנה. הוא עוסק ב…

[14:48] אבי: לייצר הזדמנויות שוות לאנשים עם מוגבלויות, במיוחד לילדים, הוא מפתח שיטות וטיפול.

[14:59] אבי: בילדים עם מוגבלויות, חשוב להתייחס לכל ילד באופן אישי ולהתאים את הטיפול והתמיכה לצרכיו הייחודיים. כל ילד הוא אינדיבידואל עם יכולות ותכונות משלו, ולכן הגישה צריכה להיות אישית ולא גורפת. יש להעריך את נקודות החוזק של הילד ולבנות עליהן, במקום להתמקד רק בקשיים. כמו כן, חשוב לשתף את ההורים בתהליך ולקבל את תובנותיהם והערכותיהם לגבי הילד. שיתוף פעולה בין הצוות המטפל להורים יכול לתרום רבות להתקדמות הילד ולשיפור איכות חייו.

[15:02] אבי: והמודל שלו, המודל היפה שלו, זה שהסקיילינג שלו זה לא לבנות אחד בכל עיר במדינת ישראל, אלא לנסות להפוך את השיטות ואת היוזמות האלה לדברים שמי שצריך להיות אחראי על הילדים האלה, לוקח את זה על עצמו. וזאת המדינה.

[15:17] עמרי: זאת אומרת, אם אני ילד עם צרכים מיוחדים, נגיד ילד על הספקטרום האוטיסטי, אז…

[15:21] אבי: אז יש לנו קודם כל פעוטון מאוד מיוחד, מגיל אפס עד שלוש. ואחרי זה, בית ספר עממי, מכיתה א’ עד…

[15:29] אבי: כתב וו שבו אנחנו באמת נותנים לילדים הרבה יותר מה שנותנים בכל מקום אחר. מעבר לזה, יש לנו הרבה מאוד תוכניות של חינוך. גם למטפלים יש לנו בית ספר או מין סוג של קורסים, ועוד הרבה מאוד מכונים מאוד מעניינים. סתם תן לך דוגמה – אנחנו עושים טיפולי שיניים.

[15:53] אבי: לילדים עם מוגבלויות, אתה יודע איך מטפלים במקומות אחרים. בילדים עם מוגבלויות בשיניים, מרדימים אותם. אנחנו, ב-90% מהמקרים, לא מרדימים את הילדים. אנחנו מצליחים לטפל להם בשיניים בלי להרדים אותם, בשיטות שאנחנו פיתחנו.

[16:10] אבי: לפני הרבה מאוד שנים, חי אדם בשם ג’ק. ג’ק היה אדם פשוט שחי בכפר קטן. יום אחד, ג’ק יצא לטייל ביער הסמוך לכפר. בזמן הטיול, הוא מצא שק מלא בזהב. ג’ק היה מאושר מהמציאה והחליט להחזיר את השק לבעליו. הוא חיפש בכל מקום אך לא מצא את הבעלים. לבסוף, ג’ק החליט להשאיר את השק בכפר ולהמשיך בחייו כרגיל.

[16:14] אבי: התור לפעוטון שלנו היה של מאות ילדים מכל הארץ. לא יכולים לקבל מאות ילדים. היום, יש מאה ועשרים כאלה פעוטונים בכל הארץ, כי העברנו חוק בכנסת.

[16:26] אבי: ש. אני רוצה לדבר איתך על משהו חשוב. אני מרגיש שאנחנו לא מבינים אחד את השני כמו פעם. לפעמים אני מרגיש שאתה לא מקשיב לי או שאתה לא מעוניין במה שאני אומר. אני רוצה שנשב ונדבר על זה, אולי נוכל למצוא דרך להתקרב שוב ולהבין אחד את השני טוב יותר.

[16:28] אבי: דורש מהרשויות המקומיות להקים מעונות יום כאלה, מסוג זה, ברגע שיש מעל כמות מסוימת של ילדים באזור.

[16:36] עמרי: אחרי הביקור הזה המשמעותי שהיה לך בבית שפירה, איך אתה קושר את גורלך עם גורלו של המקום הזה? מה אתה חושב?

[16:42] אבי: קודם כל, אני מציע להם את עזרתי בכל דבר אפשרי. זה אומר שאם הם מתקשרים אליי, אני יכול לעזור בכל דבר. אם אני יכול לעזור להם להביא תורמים, אני יכול לעזור להם בכך. אני יכול לעזור להם גם בחשיבה.

[16:54] אבי: על משהו שקשור לאיזשהו נושא אסטרטגי שהם מסתכלים עליו. כל דבר שהם צריכים, את זמני אני נותן להם. לימים, אני גם הופך להיות חבר ועד שם.

[17:04] אבי: מאוד פעיל שם. הוא תמיד עסוק בפרויקטים שונים, מארגן אירועים, ומשתתף בפעילויות קהילתיות. הוא אוהב להיות מעורב ולתרום לסביבה שלו. בנוסף, הוא אוהב לטייל ולגלות מקומות חדשים. בכל מה שהוא עושה, הוא משקיע מלוא המרץ והמחויבות.

[17:06] עמרי: זה דבר שלכאורה, על פניו, אתה יכול להגיד שהוא מתנגש. אמרת שכשאתה יזם, אז העסק שלך זה כל מה שמעניין אותך. לפני אני, ובטח שלפני האחר, אז איך הדברים האלה משתלבים?

[17:21] אבי: משתלבים. קודם כל, אני לא חבר ועד עד היום שאני פורש ב-2017. אני עוזר, אבל אני יודע את סדרי העדיפויות.

[17:28] אבי: אם יש לי, אם אני עכשיו בחול, בגלל זה נסיעה עסקית, הם יאלצו או לחכות לי או להמתין. אבל אני מפתח כבר את ההבנות האלה שאני רוצה להשקיע בזה זמן, וזה מאוד עוזר לי ב-2017 להחליט שאני לא חוזר ליום-יום שלי, ואני פורש. ומשם אני מקדיש יותר ויותר זמן לנושאים החברתיים.

[17:50] עמרי: בוא נחזור רגע לקהלי החברה שבעצם הרמת במגדל העמק.

[17:57] עמרי: מה קיומה של חברה כזאת בצפון עושה לפריפריה? התחלת לגעת בזה, אבל אני רוצה שתסביר יותר.

[18:04] אבי: אני שוב אתן לך את זה באמצעות דוגמה. מה אתה אומר? ואחרי זה אני אתן זה טוב. הייתי שם לפני שנה.

[18:11] אבי: יש לו איזה מפעל בג’וינט, שנקרא “אוטובוס של יוסי”. אני יכול לספר לך היום אחד מה זה, אבל הבאנו לשם הרבה אנשי עסקים להראות להם שאפשר להרים בפריפריה תעשייה סופר מתקדמת. זו תעשייה סופר מתקדמת.

[18:23] אבי: היינו באנבידיה, במגדל ביוקנעם, ובכאלה, במגדל העמק.

[18:28] אבי: וכשהיינו שם, ישבנו וביקשנו מהמנכ”ל שיבקש ממישהו או ממישהי שעובדת בחברה הרבה שנים, שגרה במגדל העמק, שתסביר.

[18:40] אבי: על הקריירה שלה, היא נשארה במגדל.

[18:42] אבי: קמה איזו בחורה. אני לא זוכר אותה בפנים. היא כבר לא צעירה במיוחד, אבל בתקופתך, והיא אומרת:

[18:50] אבי: שלום. קוראים לי כך וכך. אני פה מנהל את כל הסופליי צ’יין וכל הטיפול. אבי בטח לא זוכר אותי.

[18:59] אבי: אבל יש לי עד היום תעודה אצלי בחדר, שהוא נתן לי תעודת הצטיינות כשהייתי פה סטודנטית. אז היא למדה בטכניון, הייתה סטודנטית, ונשארה לעבוד. היא אומרת היום.

[19:11] אבי: התחתנתי. יש לי פה ילדים. לא הייתי צריכה לעזוב את מגדל האמת כדי לעבוד בתעשייה מתקדמת, מה שבטח הרבה מחבריה עשו בוודאי. ואני עובדת כאן, התקדמתי מאוד. אני מאוד מרוצה. אחותי הלכה לטכניון, עשתה אותו דבר, באה עובדת גם אצלנו היום. מדהים! אז אני חוזר עוד פעם – אנשים, גם אנשים שהולכים ללימודים עם מגדל העמק, או סתם מגדל העמק, זה דוגמה לטכניון, אם הם צריכים אחרי זה למצוא עבודה והם מאוד רוצים להתקדם.

[19:37] אבי: הרבה מאוד מהם צריכים לעבור למרכז לחיפה. מותם, אבל קשה להם להישאר באזורים האלה.

[19:45] עמרי: כמה כאלה מיזמים, כמה כאלה חברות מצליחות, צריך כדי שאנשים יישארו בפריפריה.

[19:51] אבי: זאת שאלה טובה, אני חושב.

[19:55] אבי: אני אחבר את זה טיפה עם הנושא של השיקום של הצפון. אתה מרשה לי? כן, בטח.

[20:00] אבי: אני בכלל לא אוהב את המילה “שיקום” של הצפון. אני מנסה לשכנע את כולם שזה לא שיקום. יש לנו פה הזדמנות לקחת את זה הרבה מעבר למה שזה היה, ואז זה לא שיקום. אוקיי, זה יותר מ”שיקום”.

[20:13] אבי: עכשיו אני אגיד לך למה אני נוגע בזה. אני חושב שזה נושא חשוב שצריך לדבר עליו. יש לי כמה נקודות שאני רוצה להעלות בנושא הזה.

[20:15] אבי: כי אני באמת מאמין שצריך להיות יותר אמפתיים ולהקשיב יותר לאחרים. לפעמים אנחנו כל כך שקועים בעצמנו ובדעות שלנו, שאנחנו לא שמים לב לצרכים של האנשים סביבנו. אני חושב שצריך להשקיע יותר בהבנה והקשבה, ולנסות להעמיק את הקשרים והתקשורת בינינו.

[20:19] אבי: לייצר שם משהו שימשוך לשם, גם תעשייה וגם אנשים. ובכך, נבנה שם עוד התיישבות מאוד רצינית, אפילו ערים גדולות. תסתכל רגע – מה קרה בארצות הברית? היית בסטנפורד, נכון? כן.

[20:35] אבי: יולד ופקארד לא היו מקליפורניה, הם היו מניו יורק. אבל, הם עמדו בסטנפורד, ואז הקימו את HP בקליפורניה. כל התעשייה שנולדה שם, בעמק הסיליקון, היא תוצאה, בין היתר, של אקדמיה מאוד חזקה. אותו דבר קרה באזור בוסטון. דבר דומה קרה לנו בחיפה, באזור מן, בגלל הטכניון.

[20:58] אבי: אני חושב שאנחנו צריכים שתהיה לנו אקדמיה מאוד חזקה בצפון, לא בחיפה, אלא בצפון היותר רחוק, שתמשוך לשם.

[21:07] אבי: מחקר תעשייני. התעשייה צריכה אנשים שילכו לגור שם, כי יש שם מה לעשות. יוקמו שם תעשיות, ואולי נבנה שם עיר או שתיים בצפון. וכל הצפון הזה יכול להשתנות מסביב לאיזושהי אקדמיה מאוד חזקה. עד היום, בכל אלה, יש קושי להביא מהנדסים חזקים, כי הם לא מוכנים לגור שם, לא כי הם לא גרים שם, אלא צריכים לנסוע ממקומות יותר רחוקים. אוקיי, אבל אם נצליח לפתח משהו אחר, אז יהיו עוד חברות כמו כאלה.

[21:37] אבי: אוקיי, לאינבידיה יש היום איזשהו שיוקם, כן? ויש להם איזשהו מרכז קטן בתל חי.

[21:48] אבי: כי שמה את המכללה, אוקיי? זאת אומרת, האקדמיה. בוא, בוא, בוא, בוא נרים את זה. בוא נעשה עם זה משהו הרבה יותר גדול ממכללה, אוקיי? יש לזה דיבור היום, כן.

[21:59] עמרי: כמו שערים בעבר התיישבו סביב מקורות מים, אתה אומר שתעשייה מתיישבת סביב המרכז החזק.

[22:05] אבי: חוזק אקדמי רציני יבואו. אנשים טובים יגיעו, אוקיי? אנשי מחקר – מה לעשות באוניברסיטה? אלה אנשים עם פדי. מה לעשות באזור, כי תקום תעשייה שהיא גם בנויה, בין היתר, על בוגרים של האוניברסיטה, כך הלאה וכך הלאה.

[22:22] עמרי: ישיבה באוקטובר, ומלחמת חרבות הברזל שהגיעה מיד אחריה, הוכיחו לנו את היכולות הגבוהות של החברה האזרחית.

[22:29] עמרי: והמגזר הפרטי, בטח נוכח הכישלון המכפיר בהרבה תחומים של המגזר הציבורי, מה אתה גילית לגבי החוזק של החברה האזרחית?

[22:42] אבי: שמע, אני לא יודע אם גיליתי. כמו שזה נתן לי רשורנס, אתה יודע, זה ככה.

[22:49] עמרי: סגר לי למעלה לעובדה שהחברה. הוא הסביר לי שהחברה לא יכולה להמשיך לתפקד בגלל המצב הנוכחי.

[22:50] אבי: שהחברה האזרחית מאוד חזקה בישראל. בישראל, אני מאמין, הרבה שנים ולפני המלחמה.

[22:56] אבי: אחד הפערים הגדולים שיש לנו בארץ, זה בין המגזר הפרטי לבין המגזר הציבורי. חוסר היכולת שלנו למנף את הדבר הזה בצורה משמעותית, זה משהו שאני חושב עליו, עוסק בו, ומנסה למצוא לזה פתרונות.

[23:09] עמרי: פתרונות למה זה קורה? למה יש את החוסר והאלימות הזאת?

[23:15] אבי: אני חושב שפשוט לא בנינו מנגנונים וגשרים שמאפשרים לאנשים טובים להתקדם. אנחנו צריכים לעבוד על יצירת הזדמנויות שיאפשרו לאנשים להשתלב ולהצליח, ללא קשר למוצא או רקע חברתי.

[23:21] אבי: לבוא ממגזר הפרטי למגזר הציבורי ולתרום. ואני לא מדבר על פוליטיקה, עזוב רגע את העניינים פה. מי שרוצה להיות פוליטיקאי והוא במגזר הפרטי, כמו אבי גבאי, אז הוא עושה את מה שהוא רוצה – עובר, מצליח או לא מצליח. זה כבר עניין אחר. אני לא מדבר על פוליטיקאים, אני מדבר על תרומה אמיתית לעשייה במגזר.

[23:42] אבי: הציבורי, אוקיי? יש הרבה, הרבה מערכות שדורשות אנשים עם המון יכולת וידע. ויש לנו את האנשים האלה, רק שהם לא במגזר הפרטי. הם לא במגזר הציבורי, הם לא נמצאים במגזר הפרטי, והם לא מגיעים למגזר מסיבות שונות. לא רוצים להיות שם, אי אפשר להיות שם, זה מסובך. זאת גם אחת הסיבות שאני בתוכנית הזאת, כי ראיתי.

[24:03] אבי: שהיא מודעה בעיתון, ואמרתי: “וואו, הם רוצים לעשות משהו עם המגזר הפרטי לטובת המגזר הציבורי”. זה מעניין, כי את הגשר הזה אתה מחפש. את הגשר הזה, אני חושב שאנחנו כולנו צריכים לחפש, כי צריך להיות שם. אני אתן לך עוד דוגמה.

[24:17] אבי: מה עושה הצבא במשבר מלחמה?

הצבא ממלא תפקיד חיוני בהתמודדות עם משברים ביטחוניים. בעת מלחמה, הצבא אחראי על הגנה על האזרחים, הגנה על גבולות המדינה, וביצוע פעולות צבאיות נגד האויב. הוא מגייס חיילים, מתכנן אסטרטגיות, ומפעיל אמצעי לחימה כדי להשיג יעדים אסטרטגיים. בנוסף, הצבא מסייע בפעולות חילוץ והצלה, מספק סיוע רפואי, ומשתתף בשיקום אזורים שנפגעו. בתקופות משבר, הצבא מהווה גורם מרכזי בהבטחת הביטחון והיציבות במדינה.

[24:21] אבי: מגייס מילואים, מגייס מילואים מזה. המילואים הניקים האלה.

[24:25] אבי: אנשים מכל המגזרים באים לעשות משהו לטובת המדינה. למה זה צריך להיות רק בנושאים ביטחוניים? חסר לנו משימות לאומיות שיכולים לגייס עבורם אנשים טובים.

[24:37] עמרי: למשל, מה שאתה לא אוהב לקרוא, זה שיקום הצפון. למשל, לעבוד באותה פאזה כדי לדאוג שאנשים יוכלו לגור שם. אז יש לנו…

[24:46] אבי: להלן הטקסט המתוקן:

לנו, בלי קשר למצב הביטחון, יש תוכנית כזו שהתחילה, וצריך לקחת אותה למימדים יותר גדולים. יש תוכנית שמשתפים עם אלול ועם הג’וינט.

[24:55] אבי: שנקראת “שנת שירות למבוגרים”. כן, אוקיי, אתה יכול למצוא את זה גם באינטרנט. יש שני מחזורים, ועכשיו באמת להיות מחזור שלישי, אם אני לא טועה.

[25:05] אבי: שאנשים אומרים “שמע, אני בא לשנה לשנה”, מקבלים מקום לגור, מין צימר כזה. עוזבים הכל, אוקיי? באיזה גיל? בגיל ששים.

[25:15] אבי: אוקיי, אולי קצת יותר. אני לא מכיר את כל המחזורים, ולוקחים אנשים מכל מיני מגזרים, מכל מיני מקצועות, לאיזשהו יישוב או לאיזושהי…

[25:26] אבי: אתה יודע מקום שהם יכולים לעזור לתושבים, אם זה מורים, אם זה רופאים, אם זה – לא יודע מה. והם באים לשנה בהתנדבות.

[25:36] אבי: אוקיי.

[25:38] אבי: קורים כמה דברים שם. קודם כל, אנחנו ממנפים את היכולת של המגזר, לא רק הפרטי, אבל במקרה הזה, גם של המגזר הפרטי. קורה עוד דבר.

[25:48] אבי: אנשים מכל מיני קבוצות מתחברים. מכל מיני קבוצות, קורה להם מה שקורה בצבא. קור איתוך, הם מתחילים לדבר אחד עם השני.

[25:58] אבי: שזה מאוד חסר לנו היום, אתה יודע? אחד הפרקים, הפרק הראשון של התוכנית הזאת שאני נמצא בה, היא על השסעים במדינת ישראל. לא אכנס לזה, יש הרבה שסעים.

[26:09] אבי: אבל שים לב, מה קורה בצבא? מה קורה בכזה מקום? אנשים שבאים מכל מיני קבוצות, זהויות, מגזרים, שבטים – you name it – מדברים אחד עם השני, ואז הם מגלים שזה לא כל כך נורא.

[26:22] אבי: הוא בחור טוב. אני יכול לדבר איתו. אז מה אם יש לו כיפה? אז מה אם הוא חילוני? אז מה אם הוא כך או כך או כך או כך? עזוב אותי מזה, הוא בסדר גמור. אנחנו על שמונים אחוז מהדברים אנחנו מסכימים. אוקיי, אז כמה דברים אנחנו לא רואים עין בעין? לא נורא. הלא נורא הזה והשיחה הזאת לא קורית כל יום אצלנו בחברה. אוקיי, אז תרך שהיינו יכולים לקחת את השנת שירות הזאת ולהפוך את זה למשהו הרבה יותר גדול, אתה יודע? ברמה לאומית, שכל הזמן יש כאלה אנשים.

[26:50] אבי: אז לא שנה, אלא שהם לא בני שישים. אולי לא יכולים לבוא לשנה, אז אולי הם באים לחודשיים. אוקיי, כמו מילואים פעם בשנתיים. ואז הם נפגשים עם כל מיני אנשים שהם מכל מיני מקומות בקבוצות האלה בארץ שהם לא מכירים, לא רק במילואים, לא רק במלחמה. ואז הם גם עושים משהו לאומי שהוא חשוב וטוב, ומזיזים אותו, כי יש להם יכולת שאין במגזר הציבורי, ומשתמשים בהם בצורה נכונה.

[27:15] עמרי: אז אני מרגיש שבשעה באוקטובר, וחברך עוץ ברזל.

[27:19] עמרי: פתחו לנו הזדמנות. איך אנחנו משמרים את האנרגיה הזאת, כך שהיא לא תיעלם?

[27:24] אבי: זאת שאלה טובה. אין לי על זה תשובה. היום, אני עוסק בזה גם במסגרת כל מיני שיחות פה עם הקבוצה שנוצרה בתוך המחזור הזה, גם במסגרת התפקיד שלי בג’וינט.

[27:37] אבי: יש לי תפקיד באלכ”ה. אני לא יודע אם אתה מכיר את הג’וינט. לג’וינט יש חמישה גופים. פה יש תפקיד שנקרא אלכ”ה, ואני יושב ראש של אלכ”ה.

[27:46] אבי: ואני מנסה לגבש איזושהי קבוצה ואיזושהי חשיבה בנושאים האלה. זה לא אובייס, זה לא פשוט, אבל אני חושב שזה מה שצריך לקרות. זה מה שצריך להמשיך לדחוף את הדברים האלה. התוכנית הזו, סיפרתי לך, שנת שירות היא התחלה טובה. היא לא מספיק גדולה, היא לא מספיק – הכל מתחיל סקיילינג, אבל מתחיל מצעד קטן.

[28:06] עמרי: קטן. אני מבין שאתה רוצה שאתקן את התמליל הזה. אני אעשה את מיטב יכולתי לשפר את הניסוח ולהוסיף פיסוק מתאים, כדי שהטקסט יהיה קריא ומובן יותר. אני אשמור על הזרימה הטבעית של הדיבור ואשתדל לשמר את כוונת הדובר והמשמעות המקורית. בנוסף, אני אשאיר ביטויים מדוברים ומילות סלנג במקומן.

קטן. אני מבין שאתה רוצה שאתקן את התמליל הזה. אני אעשה את מיטב יכולתי לשפר את הניסוח ולהוסיף פיסוק מתאים, כדי שהטקסט יהיה קריא ומובן יותר. אני אשמור על הזרימה הטבעית של הדיבור ואשתדל לשמר את כוונת הדובר והמשמעות המקורית. בנוסף, אני אשאיר ביטויים מדוברים ומילות סלנג במקומן.

[28:08] עמרי: אתה מגיע לפה, לתוכנית הזאת, במרכז אקדמי פרס, בעקבות מודעה בעיתון. מה ידליק אותך במקום?

[28:15] אבי: במקום בעיתון, ובעקבות ירדן.

[28:19] אבי: זאת אומרת, ראיתי את המודעה בעיתון, ואמרתי: “וואו, מישהו חושב כמוני על המגזר הפרטי שצריך לתרום למגזר הציבורי”. אני אקשיב לביינאר. הקשבתי לביינאר, כל הכבוד להם, יופי של תוכנית. בזה נגמר הסיפור. ואז מצאת את עצמך כאן, ואז ירדן התקשרה אליו ושאלה אותי למה אני לא נרשמתי.

[28:37] אבי: ואחרי זה, היה לנו כל מיני שיחות ודיון היסטורי, כמו שהיא אומרת.

[28:42] עמרי: היית כבר בתוכנית דומה בעבר באוניברסיטת סטנפורד, הייתי.

[28:44] אבי: הייתי בתוכנית של אקזקיוטיב מנג’מנט. כן, כן, קצת יותר ארוכה.

[28:49] עמרי: כן, כמה שבועות, גם יותר תובנית, אולי קצת טיפה כמות השעות וכל הדברים האלה.

[28:55] אבי: במידה מסוימת, לא הרבה יותר, כי זה השבוע מאוד אינטנסיבי. שם זה כמה שבועות מאוד אינטנסיבי.

[29:02] עמרי: אז גם אני ביליתי שנה בסטנפורד, וראיתי את היכולת ואת התקרה שכל פעם עולה עוד ועוד ועוד. אני בא לשאול, מה לאיש שכבר ראה את הכל? באמת את הכל, בתוכנית כזאת, כאן, כמו כאן?

[29:13] אבי: קודם כל, אני לא חושב שראיתי הכל. אני לא חושב שאני יודע הכל, ולמעשה, אני לומד כל הזמן.

[29:20] אבי: אני חושב שהקומבינציה של החוויה הלימודית שהרווארד מייצרים בנושאים שהם לא ניהול, היא מאוד מעניינת. הם מציעים קורסים מגוונים בתחומים כמו מדעי המחשב, כלכלה, משפטים ועוד. זה מאפשר לסטודנטים להרחיב את הידע והכישורים שלהם מעבר לתחום הניהול הקלאסי. אני חושב שזה מוסיף ערך רב לחוויה הלימודית בהרווארד.

[29:28] אבי: אתה יודע, סטרייט מנג’מנט כזה של ניהול עסקי? לא ניהול עסקי מצד אחד, ולא בעולמות הטכנולוגיים שהם. אם אני בא…

[29:36] אבי: החוויה הלימודית הזאת בנושא של ממשל וכולי, והעצמה מטורפת של הקבוצה הזאת שבאנו יחד. אני באתי לסטנפורד, התוכנית. אני לא יודע איך הייתה התוכנית שלך, לא הכרתי שם אף אחד. קח לי שבוע להכיר שם את האנשים. פה זו קבוצה של ארבעים ושש חבר’ה שבאו מישראל. הם כבר חודשיים פלוס לומדים ביחד כל שבוע, והקבוצה ביחד עשתה עצמה מטורפת לתוכנית, וזאת הייתה.

[30:02] אבי: גם בגלל היכולות של הרווארד, שהן יוצאות מן הכלל, זה באמת “top of the top” מבחינת סוג החוויה הלימודית. היא שונה לחלוטין מהסביר.

[30:10] עמרי: מהסביר, כי אנשים דיברו בפגישות לפניך כאן על החוויה הזאת של הרווארד. אולי תוכל להמחיש לי מה זה אומר, כאילו אני חושב שהלימודים?

[30:20] אבי: שהלימודים שם הם כאלה שהם לא. אתה לא בא שומע, אתה יודע שעות רבות של הרצאות, קורא חומרים, ותודה, להתראות.

[30:30] אבי: אתה עוסק חלק גדול מאוד מהחוויה הלימודית בה.

[30:35] אבי: עבודה בקבוצות באמצעות סימולציות מאתגרת אותך בצורה. עבודה בקבוצות באמצעות סימולציות מאתגרת אותך בצורה מעניינת ומעודדת חשיבה מחוץ לקופסה. היא מאפשרת לך להתנסות במצבים שונים ולפתח מיומנויות חשובות כמו עבודת צוות, פתרון בעיות ויצירתיות.

[30:42] אבי: מטורפת. זה היה פשוט מטורף, אני לא יכולה להאמין שזה קרה. הייתי בהלם לחלוטין. זה היה כל כך לא צפוי, אני עדיין לא יכולה להאמין שזה קרה.

[30:43] עמרי: תן לי דוגמה. אני אשמח לתקן את הטקסט ולהוסיף פיסוק מתאים.

[30:44] עמרי: אם אתה זוכר, אז אני חושב שזה היה כשהיינו בבית הספר התיכון. אני זוכר שהיינו יושבים בחצר בזמן ההפסקה, ודיברנו על מה שעשינו בסוף השבוע. אתה סיפרת לי שהלכת לראות סרט חדש בקולנוע עם חברים שלך. אני חושב שזה היה סרט אקשן או סרט מדע בדיוני, אבל אני לא זוכר בדיוק. בכל מקרה, זה היה נחמד לשמוע מה אתה עשית והרגשתי שאנחנו קרובים יותר אחד לשני אחרי השיחה הזאת.

[30:45] אבי: אני זוכר, אבל אתה לא יודע. אמרנו: “מה שהיה בבוסטון, נשאר בבוסטון”. אני אספר לך ביום האחרון שלנו. אני חושב, יום חמישי.

[30:55] אבי: היינו בתוך סימולציה של כל היום. ארבעים ושש אנשים בסימולציה שעורכת כל היום, מהבוקר עד אחרי הצהריים, שבה אנחנו כולנו, ארבעים ושש איש, מנהלים מדינה.

[31:10] אבי: וואו, אתה מחייך.

[31:12] אבי: אבל תחשוב, מה עומד מאחורי הסימולציה שהם בנו בהרווארד? זה תרגיל, או משחק, אם אתה רוצה לקרוא לזה.

[31:20] עמרי: יושבים בחדר, ואתם מנהלים מדינה. וכל פעם, אנחנו יושבים בארבעה אזורים, ארבע ריג’נס.

[31:26] אבי: עשו אסיינמנט של ריג’נסי לארבעה אזורים. לכל אזור יש נתונים מסוימים, משאבים וכל מיני דברים. לא ניכנס לזה

[31:36] אבי: והמטרה היא שכל המדינה הזאת לא תתרסק. יש לה מדדים, וכל סשן שאנחנו לא יודעים כמה אורכו, הם מכריזים עשר דקות לפני שהסשן נגמר, שהם מנהלים את הסימולציה. כל סשן, המדדים יעלו אם הם יורדים. כל סשן אחרי שניים-שלושה, מכניס את המדינה לאדמה, והמשחק נגמר

[31:58] אבי: והרעיון הוא לייצר את היכולות ואת התובנה הזאת. שאתה לוקח את הדבר הזה ממצב שהוא יורד, כי הוא בהתחלה תמיד ירד. שאתה מבין מי נגד מי, ומתחיל להעיף אותו למעלה עם המדדים

[32:11] אבי: עכשיו, אני אגיד לך למה אני מספר לך על זה. כי יצאתי משם על ארבע

[32:18] אבי: בסוף היום, זה אקזאסטינג. אקוסטינג מבחינה אמוציונלית, גם מבחינה אמוציונלית, רק מבחינה אמוציונלית

[32:26]? עמרי: למה? איך משחק כזה יכול להעביר אותך למסע אמוציונלי מסעיר

[32:30] אבי: מסעים מותנים קשים מאוד. הם דורשים הכנה מקיפה, תכנון מדוקדק ויכולת להתמודד עם אתגרים בלתי צפויים. המסע עצמו מציב אתגרים פיזיים וגם נפשיים, שכן המטייל נדרש להתמודד עם תנאי שטח קשים, תנאי מזג אוויר משתנים ולעתים עם מצבים מסוכנים. עם זאת, ההישג של סיום מסע מותנה כזה יכול להעניק תחושת סיפוק עצומה ולהוות חוויה בלתי נשכחת.

[32:32]

[32:33] אבי: מסע אבל, אני מדבר על מסע ומתן

[32:36] אבי: עם הריג’נס האחרים, מאוד מורכב ומאוד קשה

[32:42] אבי: מישהו שאל את אלה שהרגנו את המשחק, “על אחת הקבוצות, כן? תגידו, אתם אמרתם להם להיות כאלה אגרסיביים?”

[32:54] אבי: כי אנחנו כולם מכירים אחד את השני, אמרו לא. אנחנו לא אמרנו להם כלום, ככה ככה. הם זה היה סוג כזה, תשמע. בסוף יצאנו משם, אני לא רוצה להגיד בניצחון, אבל הם הראו לנו תוצאות שלנו לעומת. חושב שהקבוצה כקבוצה עשתה עבודה נפלאה של ארבעים ושש, כן? אוקיי. למרות כל הקושי, למרות האתגר, אתה יודע, בכל מקום הייתה סופר. במקום אחד צריכים לנהל מפעלים, במקום אחד צריכים לנהל כסף

[33:22] אבי: צריכים לנהל סורווייבל. אתה יודע, זה תלוי באיזה ריג’ן אתה נמצא

[33:27] אבי: אז, סתם, זה לא חוויה לימודית סטנדרטית. וזה קרה ביום החמישי, כי הם רצו שננצל חלק מהכלים שנתנו לנו בימים הראשונים. זה קשה, כי ההתמודעות עדיין לא שם, אבל השתדלנו

[33:42] עמרי: מדהים! זה פשוט מדהים. אני לא יכול להאמין שזה קרה. זה היה כל כך מרגש וחוויה בלתי נשכחת. אני עדיין מתרגש מזה. זה היה אחד הרגעים היפים בחיי

[33:44] עמרי: מה תרצה לעשות? שתהיה גדול, אבי

[33:47] אבי: להיות סבא טוב. זה לא תמיד קל, אבל זה מאוד חשוב. צריך להיות סבלני, להקשיב ולהיות זמין. לבלות איכות זמן עם הנכדים, לשחק איתם ולהעביר להם את הידע והניסיון שלך. לעזור להם בשיעורי הבית ולהיות מעורב בחיים שלהם. לפנק אותם מדי פעם במתנות או בטיולים משותפים. אך בעיקר, להיות שם בשבילם, להראות להם שהם חשובים לך ושאתה אוהב אותם. זה יהפוך אותך לסבא אהוב ומיוחד

[33:49] אבי: לא, אני כבר משקיע הרבה בנכדים שלי. כן, יש לך זמן עכשיו. כן, יש לי נכדה שהיא מתחרה בתריית אלון. אני לא מפסיד אף תחרות, עושה אחריה לאילת, לכל מקום

[34:03] עמרי: מה החלום שלך? האם יש לך חלום או מטרה שאתה רוצה להשיג בחיים? חלומות יכולים להיות גדולים או קטנים, אישיים או מקצועיים. חשוב לזכור שכל חלום חשוב, והוא יכול להוביל אותך למקומות מדהימים. אז מה החלום שלך?

[34:06] אבי: חלום שלי זה שבאמת תראה. אני אגיד לך מה החלום שלי, אבל זה חלום כנראה קשה

[34:12] אבי: ההורים שלי עלו לארץ בשנת 1942

[34:19] אבי: בחברת נוער אוקיי, הם היו צעירים. הם היו בני ארבע עשרה, ועזבו את המשפחות שלהם כדי לעלות לארץ. הם היו האנשים האלה שהגיעו לארץ, והיו בין מקימי המדינה

[34:37] אבי: אני חושב שבאיזושהי נקודה בחיים, כולנו מגיעים למצב שבו אנחנו מרגישים שאנחנו תקועים. אנחנו לא מצליחים להתקדם, לא מצליחים להשיג את היעדים שלנו, ואנחנו מרגישים שאנחנו לא מגשימים את עצמנו. אבל חשוב לזכור שזה חלק מהתהליך. אין דבר כזה חיים מושלמים. כולנו עוברים תקופות של עליות וירידות, והחשוב הוא להמשיך להתקדם ולא להיכנע. אם נמשיך לעבוד קשה ולא לוותר, נוכל להגיע למקומות טובים יותר בחיים

[34:40] אבי: ההורים שלי נתנו לנו את הדור הזה. הם נתנו לנו מפתחות למדינה שהייתה הרבה יותר טובה ממה שהם קיבלו. הם לא קיבלו מדינה, אבל הם יצרו אותה. אני מרגיש שהדור שלי

[34:53]נותן לאלה שאחריו מדינה לא הרבה יותר טובה ממה שהוא קיבל, אולי אפילו פחות טובה

[35:00] אבי: החלום שלי הוא שזה ישתנה. כל עוד אני בסביבה, אני מקווה שהמצב יהפוך לטוב יותר

[35:04] עמרי: חתיכת חלום. ראוי, אבי כהן. תודה רבה, תודה רבה

[35:08] אבי: רבה לי, נעמוד לשוחר מרתק

[35:09] עמרי: מרתק, איתך. תודה, תודה