פרק 10- פרופ' רון שפירא, רקטור המרכז האקדמי פרס, "הצעירים יצליחו לשנות את מה שאנחנו לא הצלחנו"

תמלול מחדש

המרכז האקדמי פרס והרקע להקמתו

0:00–0:47 | פתיחה והצגת יוזמת  “מנומדין- פרס למנהלים”

עמרי אסנהיים: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט של יוזמת מנומדים פרס למנהלים מבית המרכז האקדמי פרס. זו תוכנית ייחודית שמעניקה למנהלים מהמגזר העסקי כלים להובלת שינוי חברתי משמעותי בישראל. התוכנית למעשה משלבת שתי הכשרות משלימות: כלים להובלת שינוי בחברה הישראלית במרכז האקדמי פרס כאן, ומנהיגות אישית ומסע ומתן בהרווארד קנדי סקול. דווקא בתקופה המאתגרת הנוכחית של חיינו, מנהיגים עסקיים יכולים להציע רעיונות חדשניים ולתרום לקידום החברה הישראלית.

0:49–1:51 | הצגת פרופ’ שפירא וצמיחת המרכז האקדמי פרס

עמרי אסנהיים: היום אנחנו לא במשתתף בתוכנית, אלא ברקטור של המקום הזה, של המרכז האקדמי פרס. שלום לפרופסור רון שפירא.

רון שפירא: שלום רב. גם משתתף ברוב התוכנית. יותר מ-50% מהמפגשים אני נוכח. למה? כי זה מעניין אותך? כי זה מעניין, וכי זה מרצים מעניינים, וכי המשתתפים מעניינים, והשיח הוא מעניין. וזו תוכנית חדשה שאנחנו גאים בה.

עמרי אסנהיים: אני גר קרוב לכאן, אני גר בקיבוץ חולדה. לא הכרתי את המקום הזה, למרות שהוא קרוב למקום שבו אני גר, וזה חתיכת מוסד. איך אתה מצאת את עצמך כאן?

רון שפירא: אני פה מ-2008, כבר אחרי שהייתי לפני כן דיקן של הפקולטה למשפטים בבר אילן. המרכז… קצב הגידול שלו הוא מאוד מהיר. יש לנו היום יותר מ-8,000 סטודנטים, בערך 8,200. אנחנו המכללה הלא מתוקצבת השלישית בגודלה בארץ. אנחנו בקצב הגידול המהיר ביותר בביזנס הזה של השכלה אקדמית.

2:56–4:34 | הייחודיות של המרכז האקדמי פרס: חזון פרס ומוביליות חברתית

עמרי אסנהיים: תגיד, ובטח מוסד כזה מנסה לייחד את עצמו ממוסדות אחרים. מה מייחד אתכם?

רון שפירא: מה שמייחד אותנו זה הייתי אומר שני דברים. קודם כל, המוסד מראש ככה הגדיר את עצמו כעובד על פי חזונו החינוכי של שמעון פרס. והתפיסה של השכלה ככלי למוביליות חברתית, וזה מופיע בצ’ארטר של המרכז עוד מיום הייסוד שלו. ושנית, אנחנו מאוד מדגישים את היכולת להשקיע גם במכוני מחקר וגם במחקר בתחומים שאנחנו חושבים שיש להם סיכוי לעשות שינוי במדינת ישראל, למשל תזונה.

עמרי אסנהיים: סטודנטים מהפריפריה, נכון?

רון שפירא: יש לנו הרבה סטודנטים מדרום הארץ. אנחנו יושבים בדרום הארץ. יש לנו הרבה סטודנטים מהפריפריה, בעיקר מהפריפריה הדרומית.

4:51–6:35 | לידת הצורך: משבר ומנהיגות

עמרי אסנהיים: איך נולד הצורך בדבר כזה?

רון שפירא: הצורך נולד באמת בעידן שאני לא צריך להסביר למה, בעידן שהוא עידן מצוקה בחברה הישראלית. שאלת המנהיגות היא שאלה שנויה במחלוקת. האם בכלל מנהיגים משפיעים על העולם? יש מצד קיצוני אחד מייחסים את זה לתיאוריית הגרייטמן של תומס קארלייל, שאומר “יש אדם אחד שבכוחו להניע את גלגלי ההיסטוריה”. ויש אנשים שאומרים “לא, יש דטרמיניזם סיבתי”. כנראה כמו בהרבה דברים, האמת היא שם באמצע. אנחנו כן מאמינים בזה שבמקום שאין אנשים, תהיה איש, וחסר מנהיגים טובים.

6:36–8:39 | שיתוף הפעולה עם הרווארד

עמרי אסנהיים: בא אליך גלעד נוימן נדמה לי, עם הרעיון. גלעד נוימן. אז הוא בא אליך ואומר לך שמה אני רוצה לעשות תוכנית כזאת. אז מה השאלה הראשונה שאתה שואל אותו?

רון שפירא: איך ומה? ומה הכלים? שיתוף הפעולה עם הרווארד, עם בית ספר קנדי לממשל, הוא שיתוף פעולה למען האמת… עורר לשנייה אחת מחשבה.

עמרי אסנהיים: וגלעד בא עם הנדוניה הזאת כבר כשהוא בא אליך עם הרעיון?

רון שפירא: הוא לא בא עם הנדוניה, הוא בא עם הרעיון, הוא בא עם הקשרים הטובים שלו. גם לגבי האוניברסיטאות האמריקאיות צריך לא להגזים. האוניברסיטאות האמריקאיות זה לא קן צרעות של אנטישמים שאין עם מי לדבר איתם. צריך גם לראות את הדברים האלה בפרופורציה.

8:40–11:27 | הרווארד, מתודולוגיה ודיון ערכי

עמרי אסנהיים: מעבר לנסיעה לשם והשהייה שם, איזה כלים נותן בית ספר לממשל קנדי בהרווארד למשתתפים האלה של התוכנית שהם לא מקבלים אותן פה?

רון שפירא: פרספקטיבה. מישהו ככה… לפעמים אנחנו חושדים בעצמנו שאנחנו פרובנציאליים. כשאתה שומע על אנשים שגם חשבו על זה בהונג קונג וגם חשבו על זה באנגולה וכן הלאה, אז זה פרספקטיבה. וכמובן, בסופו של דבר, הגישה לדאטה, לפרספקטיבה, לניסיון מלוטש במגוון סיטואציות. זה דבר שיש מה ללמוד ממנו.

עמרי אסנהיים: ומה פרקטית הם מקבלים שם?

רון שפירא: במודיול האמריקאי בעיקר מתודולוגיות – מתודולוגיה של משא ומתן, מתודולוגיה, קייס סטאדיס וגם תיאוריות. במודיול הישראלי דנים גם דיון ערכי נוקב, לפעמים אפילו ויכוח, על השאלות המטרידות שמטרידות את כולנו. שאלות של דת ומדינה ושאלות של קיטוב, ושאלות של מתי נכון להגיע לפשרות ומתי נכון להתעקש על עמדתך, כי פשרות זה נחמד וביחד ננצח וכולם אוהבים להתחבק, אבל לפעמים גם צריך לא להתחבק אלא לאמת אידיאולוגיות נוגדות.

12:18–17:32 | ניתוח הקיטוב: אי-שוויון והטכנולוגיה

עמרי אסנהיים: איך אתה כאיש אקדמיה מסתכל על מה שקורה ברחובות עוד לפני 7 באוקטובר?

רון שפירא: א’ זה גורם לחשוב, זה גורם צער. אני בסופו של דבר אופטימי. אני חושב שזה התפקיד של כולנו. אני חושב שאנחנו כנראה הגענו למה שהגענו… כי לא זיהינו נכון לפני כן מה הכיוון שאנחנו הולכים בו.

רון שפירא: אני לא מהאנשים שחושבים שהבעיה היא בעיה של רשתות חברתיות למשל. זה רק חלק מהסיפור. אני חושב שהבעיה אולי נוצרה בגלל טכנולוגיה, אבל לא דווקא הטכנולוגיה הזאת. יש בעיה של גידול באי-השוויון בכלל, זו תופעה גלובלית. אי-השוויון גדל.

רון שפירא: הטכנולוגיה החדשה היא טכנולוגיה שמנוגדת לעקרון התחרות. אם המוצר שלך הוא מנוע חיפוש או רשת חברתית… אין לך מה להצטרף אליה אם אין לה מיליארדי אנשים שנמצאים בה.

17:47–20:28 | משבר 7/10 וה”נשמה היתרה” של פרס

עמרי אסנהיים: איך מה שקרה לפני 7 באוקטובר ואיך מה שקורה ב-7 באוקטובר מעיץ את הרצון ואולי את התשוקה לכך שתוכנית מנהלים כזאת תקרה כאן?

רון שפירא: האם של ה-7 באוקטובר זה אלם שבוודאי… כן, כי זה חשוב. חלק גדול ממה שאנחנו עושים שם… למעשה היא מניעה למעשה ואולי באמת משבר הוא הזדמנות. התורם המרכזי שלנו חיים טייב, קרן מנומדין, לכן התוכנית נקראת קרן מנומדין.

עמרי אסנהיים: אותך אני שואל למה המרכז האקדמי פרס צריך מין תוכנית שכזאת?

רון שפירא: בסופו של דבר, פה זה יכולת יותר ישירה לעשות שינוי. וזה הנשמה היתרה אחרי שיושבים ומלמדים מערכות מידע או מחשבים או משפטים. זה מחזור ראשון, אני מקווה שיהיו לנו תוצאות טובות ויהיו עוד מחזורים.

26:00–30:37 | ניתוח שמאל-ימין רב-ממדי: הליכודניק החציוני

עמרי אסנהיים: תן לי מפגש אחד שככה אמרת “וואו” שזכור לך, כדי שאני אבין על מה אתה מדבר.

רון שפירא: דיברנו על ניתוח יותר יסודי של מהו שמאל ומה הוא ימין ביותר ממפגש אחד.

עמרי אסנהיים: למה זה תפס אותך? מה הפתיע אותך שם?

רון שפירא: כשאנחנו מדברים על שמאל-ימין, אנחנו תמיד נוטים לשייך את זה כאילו יש סקאלה שיש בה שני קצוות. ברור לגמרי היום ששמאל וימין… זה בעיניי ביטוי של ארבעה מימדים לפחות:

1. חוץ וביטחון (עד כמה לוותר לפלסטינים).
2. כלכלי (בין סוציאליזם לקפיטליזם).
3. אורחות חיים (דת ומדינה).
4. אליטיזם ופופוליזם (עד כמה לסמוך על משפטנים מול כוחות עממיים).
   רון שפירא: במרוצת הזמן נוצרה חפיפת שסעים, שמסמנת אותם כשמאל וימין. ואז אנחנו משטחים דיון ארבע-ממדי לסקאלה אחת, ואז אנחנו במצב מסוכן. הפוליטיקה שלנו הופכת להיות פוליטיקה שבה מי שבאמת קובע את העמדה הוא המצביע החציוני.
   רון שפירא: המצביע החציוני בישראל, לדעתי, הוא הליכודניק הטיפוסי (מסורתי שאיננו דתי… עושה קידוש ביום שישי בערב ורוצה ללכת לים בשבת). הסיבה שהם (החרדים) לא התגייסו בניגוד למה שאומרים זה לא שהייתה איזה מזימה, אלא ש77 שנה הם לא התגייסו כי הרוב של החילונים העדיף שחילוני א’ יהיה ראש ממשלה ולא חילוני ב’ ראש ממשלה, והשאלה הזאת הייתה לו יותר חשובה מהשאלה אם יגייסו חרדים או לא יגייסו חרדים.

30:53–32:47 | מבחן ההצלחה והחלום

רון שפירא: אני יורה גבוה: לא פחות מהשגת שינוי בחברה הישראלית. כלומר, שמפה יצאו סוכני שינוי אמיתיים שיעשו טוב לחברה הישראלית. כלומר, אתה מצפה שבעצם עם סיומה של התוכנית, בעצם מתחילה התוכנית הגדולה.

רון שפירא: הם רוצים בזה. אגב, תוך כדי התוכנית המשתתפים עושים פעילויות וולונטריות בלעדינו. הם לקחו בעצמם אוטובוס ונסעו איתו לעוטף.

עמרי אסנהיים: איזה חלומות יש לך לגבי המקום הזה שאנחנו יושבים בו, המרכז האקדמי פרס?

רון שפירא: יש לנו תוכנית שאני עוד לא אשוף אותה במלואה: להקים עכשיו מכון מחקר כלכלי בשיתוף בראשות אחד הכלכלנים המובילים במדינת ישראל, שיעשה הרבה מאוד פעילויות של מחקר אסטרטגי ומדדים כלכליים.