פרק 7- איתמר בן חמו, ממיטת בית החולים לאקזיט של 100 מיליון דולר

האם אי פעם מצאתם את עצמכם מול קושי או משבר? ותהיתם – איך ממשיכים מכאן? משברים יכולים לשתק אותנו, אבל הם גם יכולים להיות הטריגר שמוביל לשינוי מדהים.

איך הופכים קושי ומשבר להזדמנות? האם כל אחד יכול? ואם כן, האם יש טיפים שאפשר לאמץ למקרים שכאלה?

אנחנו כאן איתכם, פרופסור טלי תאני הררי ופרופסור דפנה שורץ. שתינו חברות סגל במרכז האקדמי פרס, המארחת את הפודקאסט. פרופסור טלי תאני הררי היא ראש החוג לתואר שני במנהל עסקים וראש החוג לתקשורת. היא מתמחה בשיווק והתנהגות צרכנים.

פרופסור דפנה שוורץ היא ראש המרכז ליזמות ולחדשנות. היא כלכלנית המתמחה ביזמות, חדשנות ופיתוח כלכלי, עם ניסיון עסקי בארץ ובעולם.

נמצא איתנו היום איתמר בן חמו. שמחים שבאת. הוא יזם, מנכ”ל סטארט-אפ, שנלחם בעזה, ונאלץ בו זמנית גם להילחם על הסטארט-אפ שלו. הוא נפצע, התמודד למעשה עם שני משברים בו זמנית. הוא נאבק על חייו, ונלחם, כאמור, על הישרדות הסטארט-אפ שלו. והיום, הוא איתנו, לאחר שהצליח בשני המאבקים, והצליח בו זמנית גם בתהליך השיקום.

טפו, טפו. גם להביא את הסטארט-אפ שלו לאקזיט של מאה מיליון דולר. איתמר, תודה שהצטרפת אלינו.

 תודה רבה. כבוד גדול להיות פה. בוודאי, אחרי כל מה ששמעתי על המרכז ועל הפעילות שלכם, זה באמת מדהים. שמח להיות פה. תודה רבה.

רבה. אני מאוד שמחה לפגוש אותך. אני מרגישה שאנחנו יכולים להיות חברים טובים. אני מאמינה שיש לנו הרבה מה לשתף זה עם זה. אני מקווה שנוכל להתחבר ולהכיר אחד את השני טוב יותר. אני מצפה להרבה שיחות מעניינות ומשמעותיות בינינו.

האמת היא, שהסיפור שלך מאוד מרגש, כך התוודענו אליו.

אז באמת חשבתי על הנושא של הפודקאסט שלנו, שמדבר על משבר. והנה, באמת משבר מאוד, מאוד גדול. אז אולי תשתף אותנו, בסוף של המשבר הזה – זאת אומרת, באמת על הפציעה שלך. ואחר כך, ככה נצלול, כמובן, גם לסטארט-אפ שלך. אבל נראה לי שזה המשבר הכי גדול שנאלצת להתמודד איתו אי פעם.

כן, בגדול, זה באמת משבר גדול כשאתה מוצא את עצמך פתאום שאתה בבית חולים, לא יום ולא יומיים. אני בן אדם שמבין את המצב הקשה שאתה נמצא בו.

ב-25 שנה שבקריירה שלי, אני לא חושב שנעדרתי יותר מיומיים רצופים בגלל איזושהי מחלה או משהו כזה.

 ופתאום אתה מוצא את עצמך בכלל מתעורר אחרי איזה יומיים וחצי. שאתה כנראה הייתי מורדם, לא – כנראה הייתי מורדם ואז אתה מבין, שהכל נעצר. ואתה מבין את זה בצורה בולטת – שאתה פותח, אתה מתחיל להתחבר לוואטסאפ חזרה, אחרי עוד איזה יום. ואתה מגלה, אתה רואה קבוצות, לפחות משקיעים עם אנשי הנהלה בחברה, איך עושים קומיוניקיישן. יתחילו שמועות, שהמנכ”ל מת, כאילו אתה מבין בכלל, שהחברה כבר עכשיו.

השלב הבא, כי גם המשקיעים יודעים – המשקיעים יודעים יותר טוב מכולם שאי אפשר לעצור. זה צריך להחליט מה עושים, ואז אתה מגלה: “וואי, לא, לא הייתי פה!” וכן, אז זה בהחלט אירוע משמעותי במשפט על הפציעה שלך, שככה נוכל להבין את עומקה.

 אינג’י, איך הגעת בכלל להיות בעזה?

הבנתי. אז אני יזם הייטק כבר חמש עשרה שנה. כאילו הייתי בשנים הראשונות עובד בתחום ההייטק, ובחמש עשרה השנים האחרונות – שבע עשרה השנים האחרונות, האמת – הקמתי שלוש חברות: אחת בארץ, אחת בארצות הברית, וזאת החברה השלישית.

 ומצאתי את עצמי פה לטובת חופשת מולדת. אנחנו כבר החלטנו שאנחנו נחזור לארץ. המשפחה שלי כבר חזרו לארץ כמה חודשים קודם, אני עדיין הייתי בארצות הברית כל התקופה הזאת. ובאתי לביקור לחגים, ולמעשה, בעשירי לאוקטובר, היה לי כרטיס טיסה ללונדון לכנס ארבעה ימים, ומשם לניו יורק עוד שלושה שבועות. וככה חיו החיים שלי ב-2023.

 ומצאתי את עצמי, כמו כל עם ישראל, בהלם בשמחת תורה, יום שבת השביעי באוקטובר. ולא היה לי שום דבר אחר בראש חוץ מלכתוב לחבר’ה שלי שעשו איתי שנים מילואים. אני במילואים בצנחנים, הייתי קם בתכתיב סמגד במילואים, וכתבתי להם: “חבר’ה, אני בטח מחוץ לחייגן, אז לא התקשרו אליי”, כי אני כבר שש שנים בחול.

אז תגידו לי, מתי מקפיצים? ואני יושב על איזה עמר מאחורה. וככה היה, בשתיים בצהריים כבר היינו בבסיס החיול שלנו של האוגדה. סידרו את מה שצריך לסדר, כדי שאני אגיע, שאני אוכל להתגייס. ולמעשה, הקמתי, הייתי מפקד החפק של החטיבה של הסמכת יוניטי. יוניטי, בתת, היינו למעשה.

כל הזמן, במשך שבועות רבים בעזה. בשמיני לינואר, היה לנו התקלות עם מחבלים. הלכנו לחלץ פצוע, נסענו עם האמרים שלנו. שני האמרים לחלץ פצוע שנפגע בכוח שלנו, הכוח של הגצר. ותוך כדי תנועה אל הכוח וחבירה אליו, תוך כדי החבירה, פתחו עלינו ירי שהתחיל מירי של אר פי ג’י, שבנס לא פגע בהאמר של יוניטי.

ופתחו עלינו מיד באש. אני נפגעתי בבית החזה, יוניטי נפגע חמישה כדורים. הוא ענו שאני פצוע קשה, אבל תודה לאל שנינו בשלום. שנינו גם נוסעים ביחד עם כל החפק לסקי שבוע הבא. אז זהו, ואז התחיל תהליך שיקום היה ארוך, אבל אני אקצר אותו לחודשיים וחצי.

אני רק קראתי באחד הרעיונות איתך. ששמעת במסוק, אומרים לנו שנוביל אותו. אומרים שרק שבע דקות יש לנו.

 זה היה ממש מטורף. כי אני, אני כבר צללתי, כאילו כל הסיפורים האלה שאתה רואה את האירוע מהצד, נשאבתי. וכל הסיפור הזה שאני ממש רואה את האירוע.

כמו מרחפן, ואז התעוררתי. אני חושב שדין, הבחור שלנו, בחפק צועק: “אנחנו מאבדים את יונטי, כי הוא שפריץ דם מהפה!”

ואז אני מתעורר, ומרגע זה, החלטתי שאני לא נרדם יותר. לא יודע מה זה עוזר רפואי, אבל אבל הרגשתי שאני חייב. ראיתי הרבה סרטים שאמרו “אל תרדם, אל תרדם”. לא נרדמתי, וזהו. ומשם היה שיקום, קיבלתי כדור בבית החזה, נפגע, נפגעו הרבה מאוד דברים.

בחלל הבטן, כליה מוגדלת סרעפת. אז, ממה שמיותר, או מה שזה, הוציאו, מה שצריך קיצרו וחיברו בניתוח מיידי, תוך ארבעים ושלוש דקות. היינו כבר בבית החולים.

ואחרי שעה, כבר היינו בניתוח, ושנינו ניצלנו בזכות החברים שלנו. האמת, בזכות החברים שלנו, שהצליחו להוציא אותנו תחת אש. צריך להבין סיטואציה מאוד קשה – שישה אנשים, שבהם שני המפקדים נפגעו מאוד קשה, ועכשיו עוד ארבעה צריכים לטפל באירוע. זה להזעיק חילוץ, להזעיק את המסוק.

לייצר ירי לכיוון שכונת זיתון, שם זה היה האזור, כי מתחילים להתקרב אנשים. וזה באמת היה אירוע מאוד, מאוד קשה. ואני חושב שניצלנו בזכות התושייה של האנשים שלנו.

יש לי שאלה. באמת, לא הייתי בשדה קרב אף פעם, אבל באותו רגע שאתה שוכב שם, אתה רואה את האירוע.

ראיתי אותו מלמעלה, ממש. אני לא יודע כמה זמן זה היה. זה היה, כנראה, איזו דקה וחצי, שתיים.

אבל, בהתחלה, אתה מדמיין אותו אחרת. הכל בסלואו-מושן, שאני מרגיש שזכיתי חזרה. יש לנו מצלמות, אנחנו רואים אחר כך בדיעבד. אז אני רואה, לא כל כך זחלתי, זחלתי על שש, כאילו אני דמיינתי איזו זחילה אירואית. אבל, זה תחילה על שש כזה, להגיע מאחורי המחסה.

אז, כן, אני זוכר כל פרט, כי הכל נראה בסלאו-מושן. אני זוכר את הנפילה, את הקפיצה, את הכל. זה נראה לי כמו איזה חצי דקה שאני זה, אבל בפועל זה לקח שנייה, כאילו.

איזה חוסן כן, אתה ממש מספר את זה.

עכשיו אתה קם. אתה מתעורר בבית חולים. אתה חושב על הסטארט-אפ שלך.

 שהתעוררתי, בבית חולים. אז קודם כל, אתה חושב שלא?

 חשבת על הבריאות שלך, דבר ראשון.

 אולי ביום הראשון שאתה מבין שאתה חי, אני מכיר את עצמי. היה לי ברור שאני יוצא מזה, ואז אמרתי: “רק איך אני יוצא מזה?” וצריך להבין שיש לחץ.

 אתה לא יכול פתאום להיות בן אדם אחר. זאת אומרת, אתה קומן בלחץ לפני כן, כיזם, כל כך הרבה שנים.

 על ההצלחה של החברה. על המשקיעים ששמו הרבה מאוד כסף – ארבעים ושש מיליון דולר השקיעו בחברה. נשים באמת הרבה מאוד כסף, זה לא כסף שלך. אתה צריך לתת את כל כולך, ואתה מרגיש רצון רק בשני מובנים: אחד, אולי גם בשביל הפן האישי שלך, לחזור ולעשות את מה שאתה אוהב; מקווה גם שזה יהיה טוב בו.

אבל שתיים, גם באמת להחזיר את האמון. אני חושב שזה יצר אמון מדהים, שאחר כך הגיע כבר האקזיט.

 המשקיעים שלי לאורך כל הדרך סמכו עליי מאוד. גם אבי וגם ניר, שיושבים אצלנו בבורד, אבל פה זה היה ברמה של כאילו לסמוך עליך בכל מה שאתה עושה, בכל מה שאתה מחליט – בין אם לקחת את העסקה, איך לקחת אותה, לנהל את המסע ומתן, את כל הדברים. היה פה תנו לי ביטחון שלם. אני אולי חלק מזה, זה שהם ראו את המחויבות שלי.

שחזרתי. אני שמח להיות כאן שוב. זה היה קצת מאתגר להיעלם לזמן מה אבל אני מרגיש שהצלחתי להתמודד עם זה. אני מוכן להמשיך הלאה ולעשות את מה שאני יודע לעשות הכי טוב.

כל זה עשית כששכבת בבית חולים.

ניהלתי זה בכל זאת עבר חודשיים-שלושה. חזרתי בסוף מרץ, בהתחלה באמצע מרץ התחלתי לשים את האוטו. תשאל אותי: “אני אתה צריך משהו? מה תעשי מפה את האוטו?” אני נוסע למשרד לכמה שעות. הייתי מגיע, לא אישרו לך. “איפה היית כל היום?” לא מבינים למה קבעתי את כל הביקור, את כל הפיזיותרפיה וכל הדברים בשבע בבוקר.

כן, אני חושב שנבלעתי במשרד. באתי עם כל מיני שקיות בהתחלה, אבל אולי זה קצת מוקדם מדי. אבל רציתי להראות לאנשים שאני כאן, אוקיי? ואז חזרתי בסוף מרץ, בפועל, בצורה מלאה.

נסעתי לארצות הברית ולונדון, יומיים.

 יומיים הייתי בבית חולים אחרי שעברתי ניתוח. הרגשתי מאוד עייף אבל השתדלתי להתאושש במהירות. הרופאים אמרו שהכל הלך טוב והם מרוצים מההתקדמות שלי. אני מקווה שאוכל לחזור לעבודה בקרוב.

 הייתי חייב להיות יומיים בניו יורק ויום בלונדון. טיסה של ארבעה ימים, כאילו רק שירו שאני חי. זה מאוד משמעותי שיש לך איזה שלושים היינו אז שמונים עובדים בחברה, שמונים וחמש שלושים וחמש בחול, בין לונדון לבין ניו יורק. אז יש הבדל בין הזום שאתה יכול לחייך ולעשות קצת קצת טאצ’אפ וכל מיני כאלה, לבין זה שאני יודע איך אני נראה.

אז גם נראיתי יותר טוב. ואז הגעתי, וקיבלו כולם, כולם קיבלו הרבה מאוד ביטחון. ואני חושב שמפה, החברה טסה, כאילו החברה טסה אחרי חצי שנה. סך הכל, משביעי באוקטובר עד ככה תחילת אמצע אפריל, בלי מנכ”ל, זה תמיד קשה לחברה, בטח בשלב כזה של החברה.

 ואני חושב שכולם קיבלו בוסט כזה של ביטחון, וזה יצר שינויים מאוד משמעותיים בחברה. כן, ממש פי שלי לא תשכח את זה שקראתי לה לבית חולים. חיית עושה פגישות בבית חולים, אותה שיפרתי. ישבנו בארומה, שם אמרתי לה: “רותם, אנחנו הולכים לעשות שינויים מהמקום הכי נמוך שלי”.

בסטארט-אפ, אתה מנכ”ל תמיד רוצה לשדר “הפיין הפינס”. כולנו רואים את זה כל הזמן, לא רק הווארפלים. וזה לא יודע במטבח, אלא יש הרבה עומק מאחורי זה. מאחורי הדברים, זה לא רק זה, אבל כן רוצה שכולם יהיו שמחים. אני אמרתי, “נגמר השמחה”. אנחנו במצב שצריכים להיכנס להבין ולעשות שינויים ולטוס למעלה. מעכשיו זה כאילו הולך להיות קצת יותר אגרסיבי, קצת יותר קשוח. אבל אנחנו נצא מזה טוב, וקרה די מהר. התוצאות של זה כאילו התחלנו לשפר את התוצאות בצורה מדהימה. כאילו מרץ היה מדהים, וריבון שני היה מדהים. ומפה קפצנו, ופתאום משום מקום זה היה סוף אוגוסט, אני חושב תחילת ספטמבר. קיבלנו את ה-גימל מהחברה הזאת שמתעניינת בנו, והם התעניינו, זה היה מייל מאוד מיוחד. שבדרך כלל לא עונה לאימיילים כאלה, אבל פה באמת אמרתי: “בוא נבדוק, נראה מה זה”. ויצא עסקה מדהימה, אני חושב, לכל הצדדים – גם למשקיעים, גם לעובדים, גם לנו, בטח בכל הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. וזה, בסך הכל, החברה.

 האמריקאית הראשונה שבאה ורוכשת פעם ראשונה מחוץ לארצות הברית, חברה ביליוני דולרים, ובאה לפה לישראל בזמן מלחמה ללא חשש. זה מאוד, מאוד השפיע עליי, איך הם לא מפחדים.

פעם ראשונה, לא רק בישראל, מחוץ לארצות הברית, אבל בטח בישראל, זאת העסקה הכי גדולה שלהם אי פעם. וזה היה באמת הרבה דברים פה שסימנו לי דברים נכונים, שזה נכון. וארבעה חודשים אחרי, אני אומר שזה היה ממש, ממש צעד טוב.

אם ככה, אתה חושב על החיים שלך כיזם לפני הפציעה, ואחרי זה, עשה בך – זאת אומרת, דיברת על שינויים שעשית בחברה. אבל אתה, עם עצמך, זה שינה אותך כיזם?

אני לא יודע. את יודעת, יש את כל הפוסט-טראומה וכל זה. אשתי חושבת בטוחה שזה רק אני, שאני דוחה את זה וזה ייפול מתישהו. כי אתה, מה זה, יזם? בסוף, זה באמת להילחם נגד הלא ברור, נגד הגדול, נגד השחקנים הגדולים. אתה תמיד אנדרדוג. אולי גדלתי בבאר שבע, אז אני אנדרדוג כזה, וזה כאילו יכול להיות שזה באמת.

יכול להיות שזה שינה בי דברים. קדימה, אני חושב שזה שינה בי בוודאי על איך שניהלתי את התהליך הזה. השישה חודשים, או בכלל עד סוף הרכישה, זה דרגות של שמונה חודשים מהחזרה מהפציעה. הייתי בהחלט שונה, בהחלט יותר מפוקס, יותר מדוקדק, יותר אגרסיבי בנקודות מסוימות, בלי לאבד את האנושיות שבי, אבל כן הלכתי על זה בצורה מאוד חזקה, כי זה כן משהו שמאוד חשוב לי.

החברה הזאת, יש מצב שהייתה מתה אם זה לא בגלל שהכל תלוי בי. בשלב כזה, המייסד, אחד המייסדים שהוא גם המנכ”ל, והוא דמות דומיננטית, שהולך פתאום. אני ראיתי כמה זה היה קשה בתקופה שהייתי בחוץ, וניסיתי לשמור על קשר ולעבוד משם מדי פעם. זה אירוע מכונן לחברה, ובסוף אני חושב שזה מה שנתן לי עוד דרייב לעשות את זה.

קראתי ציטוט שלך, שאתה אומר שאמרת לאשתך: “ציטוט שאמרת, יכולת להיות על אלמנה, ונהיית אישה של בעל אקזיט”.

 זה קצת שונה, כן, כן, זה לא נשמע מאוד רע.

אבל, סתם, “הומור שחור” כזה. “הומור שחור” אני משתמש בזה מדי פעם. עכשיו אמרתי, אני חוצים חופשת סקי. אני רק חזרתי אתמול מחופשת סקי, ואז אמרתי לאשתי: “אבל, תקשיבי, זה החפק. אין מה לעשות, הצילו לי את החיים!” מה זה סוף שבוע, לעומת חיים שלמים? טוב.

 אבל אולי, אני יכול לעזור לך בדבר אחר. מה אתה צריך?

 אולי תגיד מילה באמת על מה החברה שלך ומי החברה הרוכשת כל זאת? כן, אז…

 אז אנחנו בתחום. החברה שלנו היא בתחום הנתונים. מי שמכיר את עולם הנתונים בכלל – אני, 22-25, משנת אלפיים, עובד בתחום המידע, תחום הנתונים. שלוש חברות שהקמתי, כולם בתחום הנתונים.

מה שריברי עושה, זה מוצר של דאטה אינטגרציה – אינטגרציה של מקורות מידע שונים. היום, כל ארגון, המידע שלו מבוזר למאות רבות של אפליקציות ושירותי SaaS למיניהם.

 נדרש צורך לעשות אנליטיקס מרוכז, קסטומר שלוש-שישים, וכל מיני כאלה. הדברים האלה, אתה צריך לאסוף את המידע, להביא אותו בצורה מאורגנת, לבנות את אותה מערכת. קוראים לה, בשפה המקצועית, “דאטה וירוס” או “דאטה דאטה לייק”. אנחנו, למעשה, הכלי באמצע, בשפה המקצועית זה “סאס איטי”. אבל, בעולמות האלה, “אקסטרקט לוד וטרנספורם” כאילו של “דאטה מודל”.

זה מה שאנחנו עושים. החברה שרכשנו היא בתחום שיש לו אוברלאפ של עשרים-שלושים אחוז עם התעשייה שלנו. זה עולם של אינטגרציה, זו פלטפורמה, והם מובילי שוק בעולם הזה. אין ספק שהם השחקן המוביל בעולם, ביחד עם סלספורס, שהם שתיהן המובילות בשוק.

 וזה תחום, תמיד יש משיק. בגלל שזה, בסוף, גם הם עושים מאפליקציה לאפליקציה, מעבירים אוטומיישן של פרוסס, תהליכים עסקיים וכאלה.

 וזה, בסוף הכל, גם API מנג’מנט. אז, למעשה, העולם די מחובר, ואני שמחתי על ההזדמנות הזאת, כי למעשה זה מוסיף להם עוד נפח מאוד משמעותי – עוד רגל שלישית מנג’מנט. יש את האינטגריישן פלטפורם, ואנחנו למעשה הדאטה מנג’מנט פלטפורם. אני בחברה רוכשת בבומי.

 גיא, דאטה מנג’מנט למעשה, מוביל את כל התחום הזה. את כל האסטרטגיה, בין אם זה כלים שהיו להם, אנחנו מנהלים, בין אם רכישות שאנחנו מבצעים בימים אלה בתחום הזה, להרחיב את הפתרון של הפלטפורמה שלנו. והאסטרטגיה, מעל זה כמובן, אי אפשר בלי אי אז. החברה הזאת היא מובילה בתחום של AI אג’נט, למעשה.

מובילת שוק בעולם של דאטה של אייג’נט סטודיוס לבניית מערכי AI וניהול שלהם. אז, האסטרטגיה היא שכל AI יושב מעל שלושת הפילרים שהם כבר עובדים בהם – חברה מדהימה, ובאמת כיף גדול.

גאווה, גאווה ישראלית מכל הבחינות.

כן, כן. תודה.

אז, אולי תגיד לנו, מה יש? מה אתה יכול להגיד למישהו שנקלע למשבר, בין אישי או עסקי? מה המסקנות מהסיפור שלך, ומה התובנות שעולות מהסיפור שלך?

אני חושב שהדבר החשוב ביותר, ההמלצה הטובה ביותר שלי, זה שאנשים יהיו הם עצמם. ברגע שאתה מחובר לסנטר שלך, למה שאתה עושה, למה שאתה מחויב לאנשים שאתה חייב להם.

 זה לא משנה אם זה עובדים שלך, מנהלים שלך, משקיעים שלך. זה בבית שלך. לא משנה מה, ברגע שאתה מחובר לסנטר שלך ולמה שאתה רוצה לעשות, נקרא לזה בעולם הזה, או בתקופה הזאת, או במציאות הזאת. אתה צריך להבין שפשוט לצאת מזה. היו לי נקודות נפילה בימים הראשונים שפתאום, פתאום, אתה באמת חושב שאתה נופל עכשיו לפוסט טראומה? איזשהו לא ידעתי, יצאתי בזה שעתיים הביתה, וראיתי את הכל בצורה שאשתי לא רגילה, ואמרה לי: “מה קרה? מה זה היה?” ואז אתה אומר שחזרתי. ממש ביקשתי מהשיקום לשלוח לי מונית, חזרתי לשיקום, בכיתי כל הדרך במונית, ולא האמנתי איך זה קורה לי הדבר הזה.

ואני זוכר, בכיתי איזה יומיים שם בקטע הזה. “ואתה, זהו, נפלתי לזה.” זהו, זה העתיד שלי עכשיו – להיות הבן אדם המתוסכל הזה. זה לא שאני, חלילה, זה אני אומר שנפלתי לאירוע הזה, ופתאום אתה מתחיל להבין שזה טבעי. אתה בתוך הטראומה, בתוך האירוע. והתחלתי לחזק את עצמי. הרבה שיחות עם הרבה מאוד אנשים, כמעט כל מי שבא אליי, הייתי מספר לו את מה שקרה – לא האירוע המבצעי או האירוע של הפציעה, אלא דווקא התחושות הקשות האלה.

ואנשים, אפילו לפעמים שלא דיברתי איתם הרבה זמן, ואמרתי להם: “ערן, תבוא לבקר אותי, תבוא, אני רוצה לדבר איתך”.

 סך הכל עבדתי, ויש לי הרבה חברים טובים. איכשהו, הבן אדם ערן מלר הוא גם יזם. “ערן, תבוא, אני רוצה לדבר איתך”, כאילו. ובאמת, באמת, אנשים מאוד טובים דיברו איתי, עזרו לי. אחת שעברה סרטן, שאני גם מאוד מחובר לסיפור הזה – אמא שלי נפטרה מסרטן בגיל מאוד צעיר, בגיל שלושים ושבע. אז ישבתי עם רוני, ומדברים בפתיחות מטורפת, ואני חושב שזה מה שהוציא אותי.

אז להיות מחובר לסנטר, לדבר ולחזק את עצמך.

ובסוף, זה סטאפ ביי סטאפ. בסוף, זה לא איזה לא לחשוב על אסטרטגיה ארוכת טווח. לחשוב על צעדים טקטיים, שלב אחרי שלב. לעשות פשוט את המשימות, כמו שהן אמורות להתבצע, את מה שאתה צריך לעשות. בסוף, זה קורה, וזה, אני חושב, הדבר הצעד שלי הכי טובה – לסנטר ולעשות את הצעדים קטנים. לא לא לחפש, לחשוב שזה צלש הרעש.

 זה מעניין שדיברת על אסטרטגיה. דיברת בהקשר של הפציעה. אני אקח אותך רגע חזרה לחברה. גם שם אתה מעדיף צעד אחר צעד, או ששם כן אסטרטגיה, ולהתאים אותה לשינויים.

 אני חושב שחייב, בסוף, שלכל חברה שיהיה לה אסטרטגיה. כוכב הצפון, נורסטאר, כאילו.

 אחרת, אין לה. היא לא יכולה להתקיים לאורך כל הקשיים שיש לך ביומיום, ולכן מאוד מאוד חשוב שתמונת סוף הדרך תהיה מאוד מאוד ברורה. זה יכול להיגמר באקזיט. אני בכלל חשבתי שנגיע, וכאילו כל אחד זה בסדר לתכנן את תמונת סוף הדרך.

ולהסתכל דברים בטווח של שנה ושלוש שנים קדימה. חמש שנים בעולמות שלנו בסטארט-אפים זה קצת מוקדם, קצת קשה. אתה לא איזה אנטרפרייז, זה אבל. שלוש שנים קדימה לתכנן, שנה הבאה מאוד ברור, ושם כן אתה צריך אסטרטגיה. אבל גם האסטרטגיה לא שווה כלום אם בסוף הצעדים הטקטיים לא מובילים אותך לנקודה הזאת, וזה באלאנס מאוד מאוד קשה.

וזה מאוד קשה, כי בסוף זה על המנכ”ל. הקטע הזה, ולא תמיד הוא יודע את הכל, לא תמיד הוא שולט בהכל. וזה מחייב הרבה מאוד, כל הזמן, לחפור ולראות מה אפשר לעשות יותר טוב.

אם אני מסכמת, יש כל כך הרבה מה לסכם. אבל משפט אחד אני רוצה להגיד לסיכום: שאני רואה שכשאתה במשבר, אתה צריך לאסוף את הכוחות שלך, אף אחד לא יוציא אותך. אולי תיעזר באחרים, אבל בסוף אתה חייב לקחת את עצמך בידיים ולהוביל יציאה ממשבר.

חד משמעית, הייתה לי שיחה עם קצינת תש. היא הייתה בבית חולים, והיא שאלה אותי מה שלומי בדיוק באותם יומיים שהיה לי מאוד קשה. התיישבנו על הרצפה. עכשיו, היא בגיל של הבת שלי, שהיא קצינה.

כאילו, ואני אומר לה: “תקשיבי, זה הוא. נפלתי לזה ונכנסתי לזה.” אמר לי: “לא, זה לא אתה. לא, שם זה כאילו אתה מסתכל, אתה אומר: ‘ילדה בגיד, שהבת שלך קצינה?’ תש, לא הכרתי אותה קודם. היא נכנסה לחדר לשאול פרוצדורה, כנראה צבאית או משהו. זה תנאי תש שאני צריך, או משהו.”

 ופתאום אתה נשאב לזה, אז אני אומר: זה תלוי בעצמך, חד-משמעית. בסוף, זה רק אתה. אבל כן, אני כן חושב שצריך להיות פתוח כדי לקבל את החיבוק, כדי לקבל את התמיכה הזאת, כי זה בסוף מה שמע – זה צ’יקן. ואיך זה? זה אתה בונה את עצמך, צעד אחר צעד, ואתה מקבל את החיזוק מהמשפחה, מהחברים, מהמבקרים.

ולאט לאט, אתה בונה את עצמך. וזה ממש סטאפ ביי סטאפ סטארט-אפ.

 סטארט-אפ, כך זאת אומרת, אתה נעזר באנשים.

אני חושב שמאוד מאוד חשוב. אני, בבסיס שלי, יחסית סוליסט בקבלת ההחלטות. לצערי הרב, אגב, אני חושב שאני כן אוהב לשאול, אבל לא מאלה שכל דבר חוקרים מאה פעם לפני שאני מחליט החלטה.

 אני לא יודע מה יותר טוב. מצד אחד, להיות דייזן מייקר מאוד מהיר ולקבל החלטות מהר וחד-משמעיות. מצד שני, להיות יותר מתון ולקבל החלטות בזהירות.

 מבחן התוצאה, כנראה שעשית משהו בסדר.

אני אגיד לך, הייתה אמורה להיות חברה של ביליון דולר. זה גם נקודה.

לא להרגיש אף פעם שאתה באמת הצלחת. זה בסדר, אבל זה באמת להישאר עם רגליים על הקרקע ולהמשיך לעשות את הטוב.

 אני חושבת שהייתה לנו מפגש מלא השראה, באמת ועם המון תובנות.

 ואנחנו רק יכולות להודות לך. שתינו זכות גדולה שבאת אלינו, וזה באמת מרגש לראות אותך ככה מחייך.

 תודה, יופי. שמח להיות פה. שמח שאני פה בכלל.

 גם פה באולפן, פודקאסטים שלנו.

יופי. תודה רבה.

תודה רבה עכשיו, כאילו, תקשקש סתם, תענן עם הראש.

הראש. זה הכל מתחיל מהראש. אם אתה רוצה להשיג משהו בחיים, אתה חייב להתחיל מהראש. לא משנה מה אתה רוצה להשיג, אם זה להרזות, להרוויח יותר כסף, לשפר את הקריירה או להיות יותר מאושר. הכל מתחיל מהראש. אם אתה לא מתמקד בראש שלך ולא עובד עליו, אתה לא תצליח להשיג את מה שאתה רוצה. הראש שלך הוא המפתח להצלחה בכל תחום בחיים.