פרק 5- איך מתמודדים כשאומרים שלילדים שלך אין עתיד?

האם אי פעם מצאתם את עצמכם מול קושי או משבר וטעיתם איך ממשיכים מכאן משברים יכולים לשתק אותנו אבל הם גם יכולים להיות הטריגר שמוביל לשינוי מדהים איך הופכים קושי ומשבר להזדמנות האם כל אחד יכול ואם כן האם יש טיפים שאפשר לאמץ למקרים כאלה בסדרת הפודקאסטים הזו נצלול לסיפורים הכי מרתקים של אנשים שעשו את המסע והפכו קושי להזדמנות

אנחנו כאן איתכם פרופסור טלי תהני הררי ופרופסור דפנה שורץ אנו חברות סגל במרכז האקדמי פרס שהוא המערך של הפודקאסט

פרופסור טלי תהני היא ראש החוג לתואר שני במינהל עסקים וראש החוג לתקשורת והיא מתמחה בשיווק והתנהגות צרכנים

פרופסור דפנה שוורץ היא ראש המרכז ליזמות וחדשנות כלכלנית שמתמחה ביזמות חדשנות ופיתוח כלכלי עם ניסיון עסקי בארץ ובעולם

נמצאת איתנו היום איילה טלאל מייסדת המותג AV בישראל שהביאה לארץ את גישת השיקום השמיעתית מילולית AV ואת השלט המיוחד המאפשר לילדים לקויי שמיעה לשמוע איילה אולי נתחיל מההתחלה, מה היה הטריגר שהביא אותך לחפש פתרון לילדים שנולדים חרשים שיוכלו לשמוע ולרכוש שפה באמצעות השמיעה?

 שאלה גדולה כי אני נכנסתי לכל התחום הזה כמו רוב האנשים שאין להם שום ניסיון ושום היכרות עם הנושא אני זוכרת שפעם ראשונה שראיתי מכשירי שמיעה היה שהלכתי עם סבתא שלי בגיל תשעים ושתים לרכוש מכשירים לא ידעתי שיש עולם כזה של מכשירים לילדים קטנים

אז הטריגר היה הלידה או האבחון בעצם של דנה ותמר הילדות מספר שלוש וארבע במשפחה שלנו אנחנו משפחה עם ארבע בנות הן תאומות נולדו ב-1990

והן אובחנו רק בגיל שנתיים וחצי

 כל הסיפור הזה של אני לא חשבתי שום דבר שיש בעיה כי כולם אומרים כן תאומים יש להם שפה משלהם יש להם תקשורת משלהם אני דיברתי איתם באנגלית בעלי ישראלי הוא דיבר איתם בעברית וככה המשכנו מאוד שמחנו עם הלידה זה היה מאוד מרגש הם היו יפהפיות ממש יפהפיות אנשים עצרו אותנו ברחוב יפהפיות כאלה ואני זוכרת שהלכתי עם ארבעת הילדים שלי שתיהן בעגלה והגדולות ליד ואמרתי יש לי את המשפחה מושלמת

 ואז בגיל שנתיים שמנו לב שהם לא פיתחו שפה אבל אמרו כן אתם מדברים שתי שפות בבית ותאומים לא צריכים לדבר יש שם אחד את השני ואז כשראיתי את האחיינית שלי שהיא בגילה מדברת שהגיעה לארץ אמרתי וואו משהו לא בסדר פה משהו לא בסדר וקבעתי בדיקת שמיעה

ולא הבנתי הלכתי עם אח שלי לבדיקה הזאת בעלי לא רצה לבוא לא רצה לבוא הוא פחד הוא פחד הוא פחד הוא לא רצה לבוא ובאמת אבחנו אותן עם חרשות עמוקה

מה מרגישים באותו רגע?

העולם קורס כאילו כל התמונה הזאת בראש שלי כמו שהלכתי איתם ככה עם משפחה מושלמת כל זה קורס וגם נאמר לנו אני לא אשכח את זה אחרי האבחון שהבנות האלו לא יהיו כמו האחיות הגדולות שלהם.

הן לא ידברו כמוהן לא יהיה להם שפה כמוהן הם לא ילמדו בבית ספר כמוהן הן לא יעשו את זה  צריך להתחיל לדבר איתן מאוד ברור שיהיה אור שיסתכלו על הפנים שלכם אני זוכרת שבעלי היה לו מאוד חשוב העתיד שלהן הוא שאל אם הן יגויסו לצבא ישרתו בצבא ואמרו לו, לא, רק לא, הם אמרו לנו אז אנחנו זחלנו החוצה מהפגישה עם עובדת סוציאלית הזאת.

 ותודה לאל אחותי בקנדה שדיווחתי לה שאנחנו מה שיצא מכל האבחון הזה אז היא בדקה אצלה היא רופאה, והיא בדקה בבית החולים איפה שהיא עבדה והיה שם תוכנית של שיקום ילדים חרשים זה היה ממש בהתחלה בהתחלה עוד לא היה שטל כמו שאנחנו מכירים היום ממש לא אבל היא יצרה את הקשר עם הארגון AV Auditory verbal

והיא זוכרת שהיא באה בקיץ לראות אותי אני לא הייתי ארוכה לשינוי כי שלחו אותנו ישר מבית החולים למרכז המשקם פה

אנחנו מדברים על מאי סוף מאי והמרכז הזה עובד לפי לוח השנה של משרד החינוך הם עשו כזה רעש או שתי בנות חרשות איפה הייתם מה עשיתם מה קורה מה יהיה תבוא בספטמבר לטיפול בדיבור אז אולי זה הטריגר כי הבנו שאנחנו לא יכולים לסמוך על המערכת כנראה שזה אבלי אומר את זה כל הזמן עשו לנו טובה שדחו אותנו שאנחנו היינו צריכים למצוא בעצמנו אז מה אנחנו נעשה בשביל הבנות האלה אבל איך לוקחים את: את הכוחות האלה

התחושה שאפשר לעשות עם זה משהו אני זוכרת מיד אחרי האבחון בהדסה אז בעלי אלי אמר אוקיי אני אסע לחיפה מיד להביא את המכשירים כאילו אם יש מה לעשות העשייה מאוד מאוד עוזרת בהתמודדות זה פיין ליין זה קו מאוד דק בין התכחשות להתעסק בדברים אחרים כי אתה מתכחש לזה ולהתעסק בזה בשביל לקדם את הנושא

אני יודעת שבתחום הזה של מוגבלויות קצת בדומה לאובדן יש תהליך הסתגלות עד לקבלה של זה ונראה שדווקא עברתם את השלבים לשלב של הקבלה ולעשות דברים מאוד מאוד מהר למרות שהמערכת אמרה לכם אין תקווה

 אני אגיד לך מה אני למדתי כמה מושגים בדרך

אז זה נכון שאנחנו הבנו כי אי אפשר לא להבין שהבנות חירשות אם לא שמעו כלום כלום כלום היינו בדיעבד הייתי צוחקת שנגיד יום שישי בערב היינו עושים ארוחת שישי כולנו סביב השולחן שבת הכי גדולה הייתה בת חמש ועד אחת בגיל שלוש ואז דנה ותמר

והיינו שמים אותם במיטה והיה שקט והיינו צוחקים כאילו ילד שלישי ורביעי מבין שצריך שקט כבר אנחנו כבר עייפים יום שישי בערב ורק בדיעבד הבנו שהם לא שמעו את מה שקורה בחוץ אז היה משמם הם נרדמו אבל מה שכן למדתי בתחום הזה וזה דבר במוגבלויות שקורה הרבה שיש את המושג הזה של כרוניק סנס עצב כרוני שאתה מקבל את האבחון ואתה מסתגל ואתה עושה מה שאתה עושה

וזה עולה כל הזמן זה עולה שצריך לקבל החלטה על איזה בית ספר זה עולה שילד לא הוזמן למסיבה זה עולה שמשהו קשה שבאופן יומיומי כאילו נכון עשינו עבדנו עשינו טיפול וכל זה עבדנו קשה אבל סך הכל החיים זרמו עד שפתאום או שהמכשיר יפסיק לעבוד וואו זה היה זה היה כאילו אסון קרה שמשהו לא בסדר עם המכשיר

 מיד אחרי השטל עשינו את השטל הראשון בניו יורק בגיל שלוש וחצי חזרנו לטורונטו זה היה הבסיס שלנו אז בשביל זה והלכתי לפארק עם הבנות וחזרנו מהפארק ולא היה המכשיר לא היה ואני הייתי בטוחה שצריך לחזור לעשות ניתוח הייתי היסטרית היסטרית והתקשרתי לאימא אחרת שאנחנו הכרנו בטורונטו
 והיא אמרה לכי תמציא זה לא זה דבר חיצוני את לא צריכה לעשות את ניתוח מחדש אבל מיד את הולכת למקום הכי נמוך אבל בעזרת אנשים אני חושבת זה ההמלצה הכי גדולה להקשיב לאנשים להתחבר לעוד אנשים ללמוד מניסיון

 אבל השאלה שלי המערכת יש לה פתרונות לילדים חרשים וגם לשתי הבנות שלכם מה נתן לך את הכוח לחשוב יש אולי דרך אחרת

 אני צוחקת כי לפעמים אני חושבת בהקשר של הארגון שהקמתי והקמנו ועשינו שאני לא הצלחתי להתחבר לתרבות הישראלית להיכנס לממשלה ולקבל את מה שמגיע לנו ולהיות חלק מהברנג’ הזה של אנשים שהכירו בצבא וכל זה קומבינות אבל מצד שני אולי זה מה שהציל אותנו כי לא הבנתי אז משרד החינוך היה להם תוכנית אחת אנחנו חשבנו אחרת הלכנו על מה שהיה נראה לנו יותר חשוב פשוט זה היה נראה הדבר לעשות אני לא פחדתי מהם

אבל חשבת שזה שאת לא מקבלת את הדברים כמו שהם זאת אומרת יש פה משהו שהוא אני חושבת שהוא אפילו מעבר של איזושהי ראייה שלך אופטימית אבל גם מציאותית שלא חייבים לקבל את גזר הדין הזה

אני חושבת שזה טוב לכל דבר שצריך לבחון שצריך לשאול שאלות אסור לקבל מה שאומרים ככה אם היינו מקבלים מה שאמרו לנו באבחון הראשון הזה אצל העובדת הסוציאלית אז הבנות שלי לא היו במקום שהן היום עצמאיות עובדות מדברות חיות חיים רגילים היינו במקום אחר לגמרי אז אני חושבת כהמלצה בכל זאת לבחון לשאול באותו זמן באמת אנחנו מדברים על המאה הקודמת 1993 שהם אובחנו ואז היה מעט מאוד מידע להורים בטח לא בעברית

ורופא היה אלוהים אם הוא היה אומר משהו הוא אז אוקיי לא לשאול התקדמנו מאז אני שמחה לשמוע את זה ולחוות את זה ולראות את זה אבל אחד מהדברים הראשונים שאנחנו עשינו לפני שהקמנו את הארגון לקחנו ספר שאחותי הביאה בקיץ הראשון

 ספר באנגלית Learning to listen זה היה נקרא ללמוד לשמוע ואמרנו זה צריך לתרגם לעברית לתת להורים את הכוח שהם יבינו את המצב שיוכלו לשאול את השאלות שלהם שלא יקבלו כל דבר כמובן מאליו שיוכלו להרגיש שיש כוח כי אנחנו כולנו יודעים שידע זה כוח אז אם משתמשים בידע הזה לטוב לטובה

אפשר לקדם את הדברים ואפשר גם לשנות גם לשנות את הדברים

 אז מזה אני רוצה לשאול אותך שאלה באמת איך עברתם מהבעיה מהסיפור האישי שלכם להקמת עמותה ולפעול למען הכלל לעוד עשרות מאות ילדים שניצלו ששינו את גורלם בזכותכם

 אני חייבת לתת קרדיט אני לא עשיתי שום דבר לבד אני, בעלי גם היה שותף לזה כי גם הוא בדרך שלו הוא די הלך נגד הזרם מה שציפו בשבילו הוא אמר לא אתה תלך לבית ספר הזה לא אתה תעשה את זה בצבא לא והוא עשה הוא ניטב את הדרך שלו אז כנראה שאנחנו מצאנו אחד את השני וגם אני התחברתי לעוד משפחה מטורנטו שהם באו לארץ עלו ארצה עם רצון ציוני

להביא משהו לארץ הזאת לעשות שינוי ואני לא אשכח שהם שלחו את הבת שלהם שהייתה בת חמש עשרה לארגון שמטפל בילדים לקויי שמיעה בגיל בית ספר והיא התקשרה בטלפון להורים שלה משם והיא אמרה עם מי רציתם שאני אדבר פה אז ההורים כי אף אחד לא דיבר מהחרשים

אז הם ביחד איתם אנחנו אמרנו בואו נעשה את זה הם בשביל באמת המטרה הציונית הנעלה ואני גם בשביל זה כי גדלתי בבית ציוני וגם בשביל הילדים שלי ואז אם זה יהיה טוב לילדים שלי ויש לי את הזכות הזאת גם לדבר אנגלית זה לפני האינטרנט לפני גוגל לפני כל זה אז אני צריכה לשתף אנשים אחרים זה לא יכול להישאר רק אצלי וזה מה שהם

 זה מה שדמיין אותנו אני חושבת שכדאי קצת לספר על איך הבנות שלך היום כדי להבין ובעצם מה השיטה הזאת מה היא אומרת ואיך באמת היא משנה את הפרספקטיבה בכלל על עולם החרשות אז אולי נתחיל בזה כן נתחיל בשיטה

בגישה אודיטורי ובל שאנשים אני זוכרת שגם הבנות שלי אובחנו אז פתאום מיד אנשים אמרו אז שתלמדו שפת סימנים אז תלמדו אותנו שפת סימנים גם כי זה נראה מאוד מאוד מעניין ונחמד ודרמטי וכל זה

ואז שחושבים על זה זה מאוד מגביל לעולם מסוים תקשורת מסוימת אפשרויות מסוימות גם הנושא הזה של הנגישות למידע אנחנו רואים בטלוויזיה שיש איזה לפעמים יש בפינה תרגום לשפת סימנים אבל מה קורה בשאר היום לאנשים האלו וברגע שאנחנו הבנו גם שאחותי עזרה לנו להבין היא חיברה אותנו מארגון וכל זה שילדים לקויי שמיעה יכולים לשמוע ולדבר בעזרת טכנולוגיה שבזמנו שאנחנו התחלנו זה היה מכשיר שמיעה אבל ראינו שמכשיר שמיעה לא נתן להם מספיק שמיעה בשביל לרכוש שפה

 כי כל הנושא הזה של רכישת ולמידת שפה קורה במוח לא בתוך האוזן צריך לגרות את המוח ובעיה שיש לקוד בשמיעה שהצליל לא מגיע באופן טבעי למוח ואז האזור של המוח הזה לא מתפתח

אז הייתה לנו יש לנו מנטורית שהייתה אומרת אם הדלת נסגרת אז נכנסים דרך החלון מוצאים דרך להגיע למוח וללמד את המוח לגרות אותו להיות מוח שומע וכמה שיותר מוקדם מתחילים כמה טוב והיום יש אבחון בגיל אפס כבר בסינון שמיעה בתוך בתי החולים אז השיטה התגלה לנו תודה להם Auditory verbal זה אומר שאם האבחון המוקדם והשימוש בטכנולוגיה הנכונה ותוכנית שיקומית שמשתפת משלבת את המשפחה

כי ילד לא יכול ללמוד לשמוע ולדבר בשעה בשבוע בטיפול בדיבור זה קורה בבית בשכונה סביב השולחן בחוויות וזה מה שהגישה הזאת אומרת צריך ללוות את כל החוויות בשפה ככה

מלמדים אנחנו היינו שמים גם על המקרר שלנו את רשימת המילים והמושגים שאנחנו לומדים השבוע וכל מי שנכנס הביתה ראה ונכנסו לאתגר הזה שבאמת בואו נשתמש במילים האלו ועם הזמן המוח מתפתח

 למזלנו כבר בגיל שלוש וחצי הם עברו שתל כי השתל הכוכליארי נכנס זה עוד לא היה בסל בארץ אבל זה נכנס לשימוש שקיבל אישור של בארצות הברית אנחנו נסענו ועשינו את השתל הראשון בארצות הברית

 ואז זה פתח להם את החלון הזה נפתח ואז היה עניין של לאמן את המוח זה שריר אז היינו צריכים לאמן את המוח חשיפה של צלילים של מילים של משמעות חוויות עשירות בשפה שלאט לאט זה עזר להם גם את המוח להתפתח וגם לרכוש שפה בדיבור ואנחנו אני בדיוק נזכרתי שהשמיעה כל כך טובה בשביל לרכוש שפה שילדים יכולים ללמוד מכל מקום אנחנו ידענו שאנחנו בדרך הנכונה ברגע שהבנות חזרו מבית ספר בכיתה ג’

 ואחת מהן אמרה לי מה הבעיה שלך היא מפגרת ואז אמרתי הצלחנו כי את זה הם לא לומדו את זה הם למדו מהחבר’ה וזה היה מאוד נקודת לא ידענו אם לכעוס או לצחוק זה היה נקודת מפנה שראינו שאנחנו בדרך עכשיו כשאת מתחילה את לא יודעת לאן תגיע אנחנו נסענו אני זכיתי בזכות

 בזכות החברת ההפקות שאני ומאמי ניהלנו אז ובזכות הקשרים שעשינו עם האנשים הכי גדולים אנחנו נסענו בכל העולם בעקבות אחד מהממציאים מפתחים הקוסם של הגישה הזאת דוקטור דניאל לינג ועשינו עליו סרט נסענו לאנגליה איפשהו בשנות החמישים התחיל לעבוד על השמיעה עם ילדים נסענו למקסיקו איתו איפה שפתחו מרכז כזה הורים לילדים חרשים פתחו את המרכז הזה והביאו אותו לשם

 היינו בוונקובר והיינו במנטריאל וכל זה וראינו את הפוטנציאל וזה מאוד חיזק אותי היום משפחות יכולות להתקשר לבנות שלי ולקבל השראה כי הן מדברות בטלפון בקלות

אז אולי תספרי על הבנות שלך

אז הבנות שלי אז חלק מהקשה לי להגיד את זה אבל בעוד פחות מחודש הן יהיו בנות שלשים וחמש וואו וואו

אני דף של יפהפיות אני ראיתי אותן

בנות יפהפיות זה לא מזיק

זה לא מזיק

ואני זוכרת אותם שהן באו לפרס ראש הממשלה שזכיתם בפרס ראש הממשלה והם באו מדהימות מדהימות ודיברו וראינו אותם באמת באמת מקסימות ואם מישהו היה אומר לי בכיתה א’ שהן יעשו את מה שהן עושות היום הייתי אומרת אתם הוזים זה בלתי אפשרי

אז מה הן עושות היום הן סיימו חלק מכל הגישה של AV זה חינוך רגיל אז הם למדו בבית ספר בחינוך רגיל רצינו שהציפיות מהם יהיו כמו ציפיות מכל ילד אחר רק בלי הנחות היום זה יותר מקובל אנחנו מדברים על כמה עשורים אחורה שזה היה כן זה היה כמעט בלתי אפשרי מבחינת המערכת זה היה מהפכני על זה היינו צריכים קצת להיאבק וגם לא רק להיאבק מול המערכת אבל גם מה

 לא אני זוכרת הייתה לנו מנהלת בבית ספר שהגענו לבית ספר שמיכל ונועה הגדולות למדו שם

והיא הייתה בלחץ אנחנו מביאים שתי חרשות לבית ספר וזה והיא אמרה לנו שלא יהיו לנו ציפיות גדולות כאילו ממש ניסתה לקרר אותנו ואנחנו אמרנו אנחנו לא מצפים מבית ספר ללמד אותם שפה יש לנו קלינאית תקשורת יש לנו אותי יש לנו אבל שהם יהיו כאן בבית ספר הזה

והיא הייתה סקפטית ובסוף השנה של כיתה א’ שמיכלי הגדולה שלנו סיימה כיתה ב’ היה טקס סיום וביקשו מכל האחים בכיתה א’ לילדים שמסיימים לדבר מהבמה ודנה ותמר יצאו והם יכלו למיכאלי שיהיה לה בהצלחה ואנשים מחאו כפיים כי כולם הכירו את הסיפור והמנהלת באה אליי בסוף והיא אמרה היא התנצלה

אני מצטערת שלא האמנתי שזה יכול להיות כי באמת כשמתחילים לא יודעים לאן זה יגיע אז לאן זה הגיע סיימו את תיכון לאומנויות בירושלים עשו שנת שירות הם היו במכינה קדם צבאית שירתו בצבא כמתנדבות זה היה פעם ראשונה שהן נתקלו בזה שאולי הם לא בדיוק כמו כולם כי קיבלו צו ראשון הלכו ללשכה

 נכנסו לחדר דנה במיוחד מספרת עם הביקור רופא שצריך לבדוק והיא הייתה מאחורי וילון והרופא שואל אותי שאלות והיא עונה לשאלות וזה עולה שם שיש לה שתלים אז הוא אומר אז אני לא יכול לדבר איתך את צריכה להיות בהתנדבות את לא צריכה לצאת מכאן והאבסורד שהם היו עד אז זה היה שיחה של שבבים בין שנים אז הם התנדבו לצבא

דנה הייתה צלמת ביחידה אלית ותמר הייתה מורה חיילת שירתו שנתיים שבדרך כלל בהתנדבות זה לשנה אבל שתיהן עשו שנתיים

אחרי הצבא שתיהן עשו עבודה מועדפת לגייס את הכסף בשביל לנסוע למזרח כמו כולם כמו כולם ואז הם לא יודעת מאיפה דנה הייתה היא ביקשה ממני לרשום אותה למכללת הדסה בירושלים לצילום שזה הנושא שליווה אותה כל החיים עם עוד אהבה סרטים ולצלם וכל זה ותמרי נרשמה לבצלאל בתקשורת חזותית

הם סיימו את התוכנית תמר סיימה בהצטיינות היא עשתה עבודת גמר שלה על השמיעה שלה ספר היא עשתה שזה באמת היה משהו מאוד התרגשו מהספר הזה

ואז היא התחילה היא עבדה קצת בתחום ואז היא לא כל כך נהנתה היא הייתה בהייטק קצת וזה לא דיבר אליה אז היא עברה ועשתה תעודת הוראה בחינוך מיוחד סיימה את זה והיום היא בשנה החמישית שלה בבית ספר בדרום תל אביב והיא אחראית על תוכנית השילוב של התוכנית של הילדים על הרצף זה איך קוראים לזה זה מסלול תקשורת והיא אחראית והיא גם מורה בכיתה והיא גם עושה מאיירת ספרים כמו מיה זה מה שהיא אוהבת היא משתמשת באומנות שלה ללמד את הילדים האלה ואני לפעמים חושבת על זה לאיזה דוגמה אישית לילדים האלו ולהורים שלהם שיש לה מורה כזאת שהיא מאוד פתוחה על לקות השמיעה שלה שזה מאוד מאוד יפה אז זאת תמר

דנה למדה קולנוע למדה צילום תקשורת צילומית קראו לזה באותו זמן עשתה בי כי התחילה להיות צלמת חתונות וצלמת עסקית ואז היא החליטה לעשות תואר שני היא עשתה בספיר בקולנוע

ומה את זה יפה והיא התקבלה השנה לחממה לקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה והיא עושה סרט דוקומנטרי

 בסופו של דבר הכל חוזר על עצמו על עצמה והיא משתמשת בחומרים שאבא שלה צילם שהיא הייתה קטנה וגם מפני שהיא צלמת והוא צלם גם לראות איך הוא צילם את האינוחות שלו בצילום ועל מה הוא מתמקד אני מתה לראות את מה שהיא עשתה אבל ייקח עוד קצת זמן אבל לא הם

אני תמיד אומרת שאם היה לי בתחילת הדרך את הכדור הבדולח הזה לדעת לאן אנחנו נגיע היו לי חיים הרבה יותר קלים כי הייתי בסדר יהיה בסדר היום הורים חדשים הכדור הבדולח הזה קיים יש המון ילדים שמסתובבים שם שגרירים נהדרים לאפשרויות האלה וזה גם היום הרבה יותר קל כי זה השתל בסל הבריאות שני שתלים מגיל שישה חודשים

 והטיפול בדיבור יש לנו מרכזים של העמותה בארבע מקומות בארץ בירושלים בית שמש בחיפה ובשדות נגב יש לנו תוכנית לבדיקות שמיעה לילדים שזה היה מאוד מאוד נחוץ שם יש אנשי מקצוע שאנחנו מכשירים יש לנו יש לנו צוות ישראל קוראים לעמותה יש מעל עשרים אנשי צוות בכל המקומות האלה אודיאולוגים מטפלות בדיבור

 אני הייתי רוצה שתראי את התמונה של שתי הבנות שהן היו בצבא פשוט זה נורא נורא מרגש לראות את זה

ונראה את זה

 בתוך הפיר רואים שתי יפהפיות זאת דנה שהייתה בחיל האוויר ותמר כמורה חיילת והן לא יכלו להסתובב ברחוב אחר כך אחרי הצילום הזה כולם זיהו אותם אבל זה מצחיק כי בתור תאומות הן די דומות הם איזה תשעים מבחינה גנטית תשעים ותשע נקודה משהו דומות אבל אנשים באו על אחת

שלום תאומים רגילים לא לא זה לא אני זה את מחפשת את אז כן זה מאוד משמעותי בשבילהם אני חושבת שיש כאן מעבר לסיפור הספציפי על בעיות שמיעה

 בעיות שמיעה שככה אני מזדהה עם זה באופן אישי סיפרתי לך על זה בלי קשר

אני חושבת שיש פה מסר מאוד מאוד חשוב עם כמה מרכיבים שבעצם מראים לנו איך אפשר להתמודד עם משבר אני חושבת בעיניי אחד זה עבודת צוות שאת מדגישה את זה הייתם בעצם משפחה לוחמת התגייסתם כולכם ועבדתם ביחד זה לא מובן מאליו וזה אם מצליחים לעשות את זה אני חושבת שזה אחד המרכיבים המאוד חשובים

 גם אם אני יכולה להגיד ברור גם לא התביישנו בזה אני חושבת שזה אחד מהדברים הכי חשובים אני זוכרת שהזמנו להם את המחשבים הראשונים אז הזמנו אותם צבעוניים היא דנה והסגול תמריה ירוק וזה וגם האוזניות עשינו צבעוני

 כי המסר הוא שזה בסדר ואני חושבת שזה היה גם מאוד מאוד חשוב כי הרבה אנשים מסתירים הכרנו סיפורים של ילדים בחוץ לא לבשו רק בבית שמו את המכשירים אין מה להתבייש לכל אחד יש משהו וצריך לחבק את זה וללכת עם זה קדימה אבל אנחנו לוקחות את זה כאילו עוד צעד למשבר בהכללה אנחנו אומרים במשבר ואת אומרת לא צריך להתבייש כן תתייצב מול המשבר תשתף אחרים במשבר כמו שטל אמרה אל תיקח את הדרכים הסלולות הקיימות כנתונות אפשר לשנות את הסיטואציה הזאת אפשר לחשוב אחרת תמיד יש דרך נוספת לחשוב עליה ולנסות אותה אין מה להפסיד כשאתה נמצא במשבר תנסה עוד דרכים

אבל אם אין לך זה כמו כדור שלג כזה אם אתה לא משתף אנשים לא יודעים אז אין לך עם מי לדבר ואין לך ממי להתחזק אז באמת הדבר הראשון הזה

לקבל את זה וגם עם הקרוניק סנס שזה יחזור לאורך כל הדרך שזה לא מה שציפיתי זה לא בדיוק מה שחשבתי אבל גם אם זה אפשר לעשות דברים נפלאים

 גם מזהה שהייתה לך לכם אסטרטגיה זאת אומרת הבנתם מה אתם הולכים לעשות

ונכנסתם לזה וממש בניתם סביבה שלמה לבנות אחר כך לילדים בכלל עם מתווה מאוד מאוד ברור מה עושים בלי לדעת את התוצאה אם לרצות עם הבנה מה המטרה ופשוט הלכתם צעד צעד ובסופו של דבר

 האסטרטגיה הזאת הוכיחה את עצמה והפכה להיות בסיס להשראה להרבה מאוד אנשים ולשנות גורלות

אין ספק עשרות מאות אז זו הייתה אסטרטגיה וגם הייתה המציאות מסביב כי הדברים התקדמו כל הזמן

 זה נורא נורא חשוב וזה ממליצה בכלל להיות מעודכנים לא נשאר במה שהיה להיות מעודכנים כי דברים משתנים

 בחדשנות זה קריטי בחדשנות זה קריטי כן

המטרה נשארה והדרך נשארה אבל כל הזמן להסתכל מסביב ולהפוך אותה לרלוונטית

 ואנחנו ספגנו מאנשים הכי מוכשרים ומומחים אנחנו אני זוכרת שהבאנו אז את הספר הראשון הזה לאנשי מקצוע בארץ והם אמרו לא אנחנו עושים את זה או משהו כזה ואז הבנו אנשים לפה וראו ולמדו אמרנו אבל איך רצית שאנחנו נדע מזה את הבאת את הספר וזה דבר שאיך זה יכול להיות שאימא מחפשת את החדשנות

 שאולי אני הקליינטית הלקוח צריך להיות הכי הכי אגרסיבי למצוא שאי אפשר לצפות זה מה שלמדתי בזה היה קצת מאכזב פגשנו אנשים נהדרים בדרך גם פה

אבל זה על ההורים אומרים שברוב המקרים האימא יודעת שיש בעיה האבא זה לוקח לו קצת יותר זמן ואז צריך להתחיל את המאבק הזה ושהסביבה תקבל את זה תבין שאני יודעת אני עם הילדים שלי יותר מכם

 אז אנחנו רואים כאן מנהיגה באמת בן אדם ששינה את הגורל של הילדות שלו אבל שינה גורלות של עשרות ומאות ופרץ דרך

 זכות אם זה אם יכולתי גם לעזור לילדים אחרים ולמשפחות אני זוכרת היינו באיזה התכנסות של כל הקבוצה שלנו אנחנו עושים אירועים העמותה כל קיץ ומזמינים את משפחות והילדים והאחים וכל זה והיינו בקפצובה שזה מקום כזה שבחוץ כולם מסתובבים

ולבשנו חולצות אני חושבת של הקבוצה ומישהי אמרה לי מי זה מי אתם אמרתי זה קבוצה של ילדים חרשים היא אמרה אבל איפה החרשים

 יפה אין סיום טוב מזה אין סיום טוב מזה לפודקאסט תודה באמת תודה רבה