מאת: מירית שרון – רכזת קורסי אוריינות אקדמית בחוג מנהל מערכות בריאות במרכז האקדמי פרס
במשך יותר מעשר שנים אני עוסקת בכתיבה – החל מכתיבת הרצאות, עבודות ומצגות ועד להוראת התחום באקדמיה ומתן משוב לאלפי סטודנטים על כתיבתם. מתברר כי כתיבה, פעולה שכולנו עוסקים בה במסגרות שונות ובפלטפורמות שונות כל יום כל היום, אינה באה לרובנו בקלות. הינה שמונה כלים פרקטיים שיעזרו לכם לשפר את כתיבתכם עוד היום:
1. נתחיל משינוי תפיסה
רבים חושבים שמטרת הכתיבה היא העברת מידע, וזו תפיסה שגויה שפוגעת בכתיבה שלנו. לפי פרופ’ לארי מקארני מאוניברסיטת שיקגו, מטרת הכתיבה היא לגרום לשינוי אצל הצד השני. כשאני מנסה לקבוע פגישה, אני משנה משהו אצל מישהו אחר. כשאני שולחת הודעה לסטודנטים שלי לגבי נושאי הבחינה, אני רוצה לגרום להם להתכונן לקראתה באופן מדויק, וכשמישהו רוצה להציע דייט למישהי, הוא יכתוב באופן שיגרום לה לרצות להיפגש איתו, כלומר לשנות אצלה משהו.
2. לתרום
אז אם קודם דיברנו על לשנות משהו אצל מישהו אחר, כעת נהיה ממוקדים יותר: הכתיבה שלנו צריכה לתרום למישהו אחר, (פרופ’ מקארני מגדיר אותה כ-“valuable”) שהרי השפה היא דרך תקשורת עם אחרים. התפיסה שלנו צריכה להיות כזו שכשאנחנו כותבים, אנו תורמים. כלומר לכתיבה שלנו יש ערך. וההבנה הזו גורמת לנו להשקיע בכתיבה שלנו ולחשוב לאורכה: האם מה שכתבתי כעת תורם ויש לו ערך לקוראים שלי או לא? הרבה פעמים מה שאינו תורם הוא ככל הנראה מיותר.
3. מיקוד
איך נאמר זאת בפשטות? לאף אחד לא אכפת כל מה שעובר לנו בראש. לכן בתחילת הכתיבה שאלו את עצמכם שאלה פשוטה: מה מטרת הכתיבה שלי? מה אני רוצה לשנות אצל מישהו אחר? מה התרומה של מה שאני כותבת? כך נחסוך זמן יקר בלכתוב דברים שאין בהם צורך (כמו שאמרנו קודם: אינם תורמים, אינם גורמים לשינוי) ולקוראים לקרוא מידע שאין להם צורך בו.
4. הקוראים
כעת, לאחר שאנו ממוקדים במסר שאנו רוצים להעביר, אנו צריכים להתמקד בקוראים שלנו. נסו לדמיין את בן הזוג שלכם מדבר אליכם כמו שמדברים אל ילדים קטנים. קרוב לוודאי שתרגישו אי נוחות ואף זלזול. מתי כן נכון לדבר באופן הזה? כאשר פונים אל ילדים קטנים. איך זה נוגע אלינו? כאשר אנו כותבים, אנו חייבים לראות לנגד עינינו. לא את עצמנו, מה שבטעות אנו עושים הרבה פעמים, אלא להתמקד במי קורא אותי, מה אני תורמת לו/לה, לאיזה שינוי תפיסה אגרום אצלו ואיך אגרום לו לקרוא את דבריי.
5. הקלו על הקוראים
אז הסכמנו שצריך להתמקד בקוראים ולא בעצמנו, מצוין. השאלה היא איך עושים זאת. קודם כול, צריך להיות בהירים, ברורים ולא להשאיר מקום לתהיות ולאי הבנות. אחד הכלים לכך הוא מילות קישור. כמה קל, ככה פשוט. ברגע שאנו מכניסים לאי מייל שלנו מילים כמו “לכן”, הקוראים מבינים שמה שכתבתי קודם גרם למה שכתוב לאחר מכן. אם כותבים “אף על פי
כן,” הקוראים מקבלים מסר שקרה משהו חסר היגיון ומבינים שבאמצעות מילות קישור הדגשתי זאת.
6. כסף
בואו נודה באמת – ברגע שמשלמים לנו על משהו, לרוב נעשה אותו טוב יותר. יש בזה היגיון מסוים: אנו יודעים שיש ציפייה מסוימת ומעריכים את העבודה שמישהו מוציא כסף ומשלם. לכן, כשאתם כותבים, דמיינו שמישהו משלם לכם על אותה פעולת כתיבה. בכתיבת האימייל הבא שלכם נסו לדמיין שמישהו משלם לכם עליו. אתם תראו שכבר תשקיעו בו יותר, תשתדלו לתרום יותר, ותבדקו את עצמכם שוב ושוב לפני שתשלחו אותו ליעדו.
7. מחסום כתיבה
מה עושים כשלא מצליחים לכתוב? איך מתקדמים כשיושבים מול הדף/המחשב ולא יוצא דבר? ישנם כלים רבים לכך, נתמקד הפעם בארבעה:
א. דפי בוקר
הסופרת ג’וליה קמרון, “אומנית הכתיבה” מציעה לכתוב “דפי בוקר” כלומר ברגע שמתעוררים לכתוב על הדף כל מה שעובר בראש ללא סינון וללא ביקורת, מעין סוג של מדיטציה. הכתיבה מעודדת את המוח שלנו לכתוב בחופשיות ובלי חסמים, היא מעוררת את החשיבה כך שתוך כדי עולים רעיונות ומחשבות, ובאופן כללי זכרו: כתיבה מביאה כתיבה.
ב. שיטת ה”ויי זמיר”
הכתיבה מורכבת מארבעה שלבים: א. חושבים על רעיון ב. כותבים אותו ג. מוודאים שהמסר שרצינו עבר ד. השכתוב – שלב סופי. מחסום כתיבה קורה כאשר השלבים מתבלבלים לנו. לכן, מה שצריך לעשות כדי לשחרר את מחסום הכתיבה הוא לאפשר לעצמנו לכתוב גרוע על גבי טיוטה. בפועל, תתפלאו לגלות שהכתיבה לא תצא כזו גרועה כלל. גם אם נגיד לעצמנו בסוף “אוי ויי זמיר,” השיטה הזאת עובדת כמו קסם: תופתעו לגלות כמה תוכן אתם יכולים לכתוב בקלות על כל נושא.
ג. מה שיוצא – אני מרוצה, מה שיצא – אני מרוצה
אתם עדיין מתקשים לכתוב? כוונו נמוך. אחת הסיבות שבגללן נתקעים בכתיבה היא הציפייה הגבוהה מעצמנו, לכן הנמיכו ציפיות מעצמכם. התחילו מלכתוב, וצאו מנקודת הנחה שהכתיבה לא תהיה מושלמת, ושבהמשך תבצעו עריכה. הרי קל יותר לערוך מאשר להתחיל מאפס.
ד. תיהנו!
פרופ’ דן אריאלי נוהג לספר על התקופה שבה היה צריך להזריק לעצמו זריקה שגורמת לתופעות לוואי קשות וזו הסיבה שיתר המטופלים נמנעו מכך ולמעשה הוא היחיד שהתמיד בהזרקת הזריקה לעצמו. הסוד שלו היה הסכם שעשה בינו לבין עצמו, שלפיו לאחר ההזרקה יזכה את עצמו בצפייה בסרט טוב ובאכילת גלידה. זה עבד מצוין, והוא סיים את תקופת הטיפול במלואה!
8. אורח לרגע רואה כל פגע
סיימתם לכתוב? מצוין! לפני שאתם שולחים, בקשו חוות דעת. לא צריך להיות אומן כתיבה כדי לקבל חוות דעת על מה שכתבנו. תנו למישהו בסביבה הקרובה לקרוא ותופתעו לגלות מה הם רואים שאתם לא ראיתם בעצמכם. הערה אחת שלהם יכולה לגרום לכם לחדד את המסר/ לקצר את מה שכתבתם/ להוסיף מידע או כל תרומה אחרת. תמיד אני מספרת לסטודנטים שלי שלפני שהם רואים את הבחינה בקורס שלנו, בן זוגי ראה אותה ומחווה את דעתו על הנחיות הבחינה – אם הוא, בתור מי שאינו עוסק בכתיבה ואינו מכיר את החומר על בוריו, הבין במהירות את ההנחיות, אז הן ברורות. אם לא, אתקן עד שתהיינה מספיק ברורות.
לסיכום, חלק גדול מהיום שלנו מוקדש לכתיבה (דו”חות, הצעות, אימיילים). לפי מחקרים, רבע מיום העבודה שלנו מוקדש לכתיבת אימיילים (סיכום שיעור, בלוג, פייסבוק, ווטסאפ, הודעות סמס וכן הלאה). חשוב לזכור כי עבודת הכתיבה אינה עוסקת בנו אלא ביצירת שינוי בחשיבה של הקוראים שלנו. גם מרצה טוב אינו נמדד בכמות הידע שיש לו, אלא ביכולת שלו לגרום שינוי אצל אחרים. באותה מידה סטודנט שמגיש עבודה – גם לו יש יכולת לשנות משהו בחשיבה של המרצה שלו. כשתהליך הקריאה לא נעים לקוראים הם: 1. מאיטים את הקצב 2. אינם מבינים 3. מתעצבנים 4. מפסיקים לקרוא.
כשאנו כותבים אנו צריכים להימנע ממצב זה ולדאוג שתהליך הקריאה יהיה תורם עבור הקוראים שלנו. מובן שהכתיבה שלנו צריכה להיות גם משכנעת, מאורגנת וברורה אך בעיקר תורמת ובעלת ערך.
נסיים בדבריה של ליליאן וויילדר, הכוהנת הגדולה של אמנות הדיבור מול קהל, שאומרת בספרה: “האמינו שיש לכם משהו בעל ערך לומר. הזמן להתחיל לומר אותו הוא עכשיו.”
