פרק 7- נשים חזקות בתיאטרון היהודי: מאבק משפחתי ופמיניזם

אני זה. לא מקום לשאול שאלות. אני זאת שבעצם קובעת פה את הכל.” אז עכשיו, גברת אומרים.

המלך מת. יחי המלך החדש! ברגע שהיא העבירה את הרכוש שיינדה לניט, היא הפכה להיות הגברת החדשה ונכנסה בחותנת שלה.

זה מאוד מעניין, כי באמת דיברנו על הפמיניזם ועל כל האינטראקציה בין אנשים. שם, הגברים קצת נבוכים.

כאילו שהילד, הוא לא מבין את זה. הוא פשוט לא מבין את זה. הוא לא מבין שזה לא בסדר לעשות את זה. הוא חושב שזה מצחיק. אבל זה לא מצחיק בכלל. זה מעליב ומפריע לאחרים. הוא צריך להבין שזה לא בסדר ולהפסיק לעשות את זה.

שהילד שם על הסינדרום הפולני. הסינדרום הפולני, יידיש קוראים לה “מאלושן”, שפת אם. למה “מאלושן”? לשון אם, כי כשהאימא מדברת, אבא מאבד את הלשון ממש פיזי. זה הרעיון של היהודי. המחזה הזה הוא מאוד יהודי באטמוספירה שלו, אבל יש פה עוד דבר אחד מעניין שחשוב לומר בביצוע של הקניק, היא מעבירה את הרכוש מתוך מודעות מוחלטת. היא לא עושה את זה מתוך איזה שבר וכאב, ולכן אני חושב שהיא גם לא הייתה רשאית לקבל את הרכוש בחזרה. מכיוון שהיא ידעה שהדברים האלה יקרו, היא ידעה, היא לקחה את הכל בחשבון, והיא ידעה שזו הדרך היחידה, כרגע, להשאיר אותם אצלה בבית. זה ייקח זמן.

היא בסוף תחליט שהיא עוזבת, אבל כל הדברים האלה היו שם, ולכן אני חושב שלפחות בביצוע של קניג, שבו היא מעבירה את הרכוש, מתוך מודעות יש שם כעס. אבל הרבה שיקול דעת במונולוג הזה שלה. ואני מזמין את כל הצופים שלנו לראות את הקטעים האלה בתיאטרון הבימה. אפשר לצפות בהצגה בארכיון שלהם.

היא לא תוכל לדרוש את הרכוש בחזרה. כלומר, לפעמים, אם אנחנו מנתחים פסיכולוגית, זה מה שעושה שחקן. שואל: “מה המניע הפסיכולוגי שלי לומר בצורה שאני אומר?” אז התוצאה גם תשתנה. ותשים לב, זה חשוב מאוד, משפיע מבחינה משפטית בוודאי, וזה החשיבות לסטודנטים שלנו, בכלל לסטודנטים למשפטים או לעורכי דין.

לפעמים, זה לא חשוב מה אומרים. חשוב איך אומרים את אותו הטקסט. אני יכול להגיד בצורות שונות, למרות שאני אומר את אותן מילים. עורך דין טוב, הרי, מקבל כתב תביעה. הוא צריך לקחת את הטקסט הזה ולקרוא אותו בצורה הזאת, שתועיל לו, שתעזור לו, ולשכנע את השופט שהקריאה שלו זו הקריאה הנכונה.

 היא לעשות את מה שמרגיש נכון בשבילך גם אם זה לא תואם את הציפיות של אחרים אל תפחד להיות שונה אל תפחד להיות אמיתי אל תפחד להיות מי שאתה באמת אל תפחד להיות אמיץ אל תפחד להיות חזק אל תפחד להיות פגיע אל תפחד להיות מושלם אל תפחד להיות לא מושלם אל תפחד להיות אתה, הוא קורא את הדברים.

כי אין מה לעשות, יהודים יש להם תמיד מנגינה שהולכת עם העת. טוב, זה מאוד.

 מאוד מרתק, מאוד מעניין לראות איך הצגה בסוף המאה ה-19, על ידי מחזאי יהודי, עושה רפרור בכלל למלך ליר. אבל, הוא מכניס פה את האלמנט הפמיניסטי, ובכלל, הוא מצליח לדבר בצורה מאוד ברורה על הקהילה ואת המאגרים.

עד היום, כמה ילדים יש היום שבגיל שלושים נשארים עדיין לגור אצל ההורים?

 הילד בן שלושים יש לו חום גבוה. זה שיר מפורסם מאוד, מפורסם וידוע שמתאר מציאות של ילדים, אולי בגלל יוקר המחיה, אולי בגלל סיבות אחרות שקשה להם להשתחרר, בין אם זה בגלל בעיות אישיות או בגלל הורים. הכל יכול להיות.

 תודה רבה, יניב. תודה שאולי היה לי כיף.

כיף, גם לי. תודה רבה.