יזמות חברתית בתקופת משבר: מה מניע אותה?

יזמות חברתית בתקופת משבר: מה מניע אותה?

מאז אוקטובר 2023 מתמודדת ישראל עם מציאות מתמשכת של חוסר יציבות ביטחונית, כלכלית וחברתית, אשר מציבה את החברה האזרחית בפני אתגרים חסרי תקדים. בתקופה זו, יזמות חברתית אינה מהווה נדבך משלים בלבד, אלא מנגנון מרכזי לחיזוק חוסן חברתי, לצמצום פערים ולהתמודדות עם צרכים חברתיים דחופים, במיוחד באזורים ובאוכלוסיות שנפגעו באופן ישיר. לצד שפע יוזמות אזרחיות והתנדבותיות שהתעוררו בעקבות האירועים, עולה השאלה אילו גורמים מניעים עשוים להפוך מעורבות אזרחית ליוזמה יזמית חברתית מתמשכת ובעלת השפעה.

נייר עמדה זה מבוסס על מחקר אמפירי שנערך בתחילת שנת 2024 על ידי פרופ' לילי צ'רניאק חי ודוק' אלירן סולודוחה מהמרכז האקדמי פרס. מטרת המחקר הייתה לבחון את התהליך הפסיכולוגי והערכי המוביל לכוונה לפעול ביזמות חברתית, תוך התמקדות במאפיינים אישיים ובערכים חברתיים הפועלים בתקופת משבר. המחקר התמקד בארבעה משתנים מרכזיים. הראשון הוא פרואקטיביות אישיותית, המוגדרת כנטייה יציבה ליזום, לפעול מראש, לזהות הזדמנויות ולנסות להשפיע על הסביבה במקום להגיב אליה בלבד. השני הוא תחושת מסוגלות עצמית יזמית, כלומר האמונה של הפרט ביכולתו להקים מיזם, להניע תהליכים ולהתמודד בהצלחה עם אתגרים הכרוכים בפעולה יזמית. המשתנה השלישי הוא דאגה לבעיות חברתיות, המתארת רגישות, אכפתיות ומעורבות רגשית כלפי קשיים חברתיים הנתפסים כרלוונטיים ומשמעותיים. המשתנה הרביעי הוא כוונה לפעול ביזמות חברתית, אשר משקפת נכונות מוצהרת להשקיע זמן, מאמץ ומשאבים בהקמה או בהובלה של מיזם חברתי.

הניתוח האמפירי הצביע על כך שפרואקטיביות אישיותית מנבאת באופן חיובי תחושת מסוגלות עצמית יזמית. תחושת מסוגלות זו, בתורה, נמצאה קשורה לרמה גבוהה יותר של דאגה לבעיות חברתיות, אשר מנבאת כוונה חזקה יותר לפעול ביזמות חברתית. כלומר, לא מדובר בקשר ישיר ופשוט בין נטייה יוזמת לבין כוונה לפעול, אלא בשרשרת קשרים שבה האמונה ביכולת האישית מהווה מנגנון מתווך מרכזי בין תכונת האישיות לבין המוטיבציה החברתית. ממצאים אלה תואמים ניתוח של קשרים מבניים בין המשתנים, הנשענים על בחינת יחסי תיווך ולא על מתאמים בלבד.

מעבר לכך, נמצא כי הקשר בין פרואקטיביות אישיותית לבין תחושת מסוגלות עצמית יזמית מתחזק במיוחד בקרב יחידים המאופיינים בערכי קהילה חזקים, כגון תחושת אחריות הדדית, סולידריות ודאגה לרווחת הכלל. ממצא זה מדגיש כי יוזמה אישית כשלעצמה אינה מספיקה. רק כאשר היא נטמעת בתוך מערכת ערכים חברתית תומכת, היא מתורגמת לאמונה ביכולת לפעול ולבסוף לכוונה יזמית בעלת אוריינטציה חברתית.

לממצאים אלה חשיבות מיוחדת בהקשר הישראלי הנוכחי. התקופה שלאחר 7 באוקטובר מאופיינת בהתעוררות אזרחית רחבה ובשפע יוזמות קהילתיות. עם זאת, ללא חיזוק שיטתי של תחושת המסוגלות וללא מסגרות המטפחות ערכי קהילה, קיים סיכון שיוזמות רבות יישארו נקודתיות, זמניות או יישחקו עם הזמן. המחקר מראה כי תחושת היכולת לחולל שינוי אינה רק תוצר של משאבים חיצוניים, אלא מנגנון פסיכולוגי קריטי המאפשר מעבר מרצון טוב לפעולה יזמית אפקטיבית ובת קיימא.

בהתאם לכך, נייר העמדה מציע מספר כיווני פעולה. ראשית, יש להשקיע בתוכניות חינוך, הכשרה וליווי ליזמות חברתית שאינן מתמקדות רק בפיתוח מיומנויות ניהוליות, אלא גם בבניית תחושת מסוגלות עצמית יזמית, באמצעות התנסות מעשית, סימולציות וחשיפה למודלים מצליחים של יזמות חברתית בישראל. שנית, יש לחזק סביבות יזמיות המחוברות לקהילה, כגון מסגרות מקומיות ותוכניות עירוניות, המעודדות יוזמה, שותפות ואחריות הדדית סביב צרכים חברתיים ממשיים. שלישית, מדיניות ציבורית צריכה להעניק תמיכה ייעודית למיזמים חברתיים הפועלים בתקופות משבר, באמצעות תמריצים, רגולציה תומכת ושיתופי פעולה בין הממשלה, החברה האזרחית והמגזר העסקי. לסיכום, חיזוק יזמות חברתית בישראל מחייב מעבר מתפיסה המתמקדת ביזם הבודד לתפיסה אינטגרטיבית הרואה ביזמות תוצר של התאמה בין מאפיינים אישיים, ערכים חברתיים וסביבה תומכת. בעידן של משבר מתמשך, טיפוח תחושת מסוגלות עצמית וערכי קהילה חזקים אינו מותרות, אלא תנאי הכרחי לבניית חוסן חברתי ולפיתוח פתרונות חדשניים בני קיימא לאתגרים הלאומיים העומדים בפני ישראל.

הכותבת היא פרופ' לילי צ'רניאק-חי, חוקרת בתחומי פסיכולוגיה חברתית והתנהגות ארגונית, חברת סגל בכירה בבית הספר למינהל עסקים, המרכז האקדמי פרס.