מהי בכלל פעולה יזמית? האתגר הבא של הבינה המלאכותית

האם פתיחת דוכן פלאפל היא פעולה יזמית? ומה לגבי אדם שפיתח אפליקציה חדשה לצמצום בזבוז מזון? האם מדובר בפעולה יזמית? האם מנהלת בארגון גדול שפועל לפתור בעיה עוד לפני שהתעוררה מבצעת פעולה יזמית? ומה לגבי מורה שפיתח שיטת הוראה חדשה בבית הספר שבו הוא עובד? 

רוב האנשים ישיבו במהירות על שאלות אלו. אולם אם נבקש מהם להסביר מדוע פעולה מסוימת היא יזמית ואחרת אינה כזו, נגלה שהתשובות אינן תמיד זהות. יש שידגישו חדשנות, אחרים יתמקדו בלקיחת סיכון, ויש שיראו בפרואקטיביות את המרכיב החשוב ביותר. למעשה, גם כאשר אנשים מסכימים כי פעולה מסוימת היא יזמית, לא תמיד ברור שהם מסכימים מה בדיוק הופך אותה לכזו. 

השאלה הזו אינה רק דיון תאורטי. היא הופכת כיום לרלוונטית יותר מאי פעם. בעידן שבו מערכות בינה מלאכותית משמשות יותר ויותר לצורך הערכת יזמים, סינון מועמדים לתוכניות האצה, זיהוי הזדמנויות עסקיות, ניתוח רעיונות חדשניים ואף חיזוי הצלחתם של מיזמים, אנו עדים למרוץ הולך וגובר לפיתוח מודלים שיוכלו לזהות התנהגות יזמית באופן אוטומטי. אולם נדמה כי בתוך ההתלהבות מהיכולות הטכנולוגיות החדשות, דילגנו על שאלה בסיסית אחת: כיצד בני אדם עצמם מזהים פעולה יזמית? 

שאלה זו עמדה במרכזו של מחקר חדש שערכנו. בעוד שמרבית מחקרי היזמות התמקדו במשך שנים בשאלה מי הם היזמים, מהן תכונותיהם, כיצד הם חושבים ומה מוביל להצלחתם, המחקר שלנו ביקש לבחון נדבך אחר, כזה שכמעט ולא זכה להתייחסות בספרות המחקרית: כיצד אנשים מפרשים ומעריכים פעולות שונות כיזמיות. במילים אחרות, לא ביקשנו להבין מי הוא יזם, אלא כיצד פעולה מסוימת נתפסת כפעולה יזמית. 

הבחנה זו חשובה במיוחד. במשך עשרות שנים נשען תחום היזמות על מושג האוריינטציה היזמית, המתאר נטיות כגון חדשנות, לקיחת סיכון ופרואקטיביות. מחקרים רבים הראו כי מאפיינים אלו קשורים לצמיחה עסקית, לחדשנות, לביצועי חברות ולהקמת מיזמים חדשים. אולם קיים פער מהותי בין נטייה לבין פעולה. אדם יכול להיות חדשני, להחזיק בתפיסות יזמיות ואף להיות בעל נכונות לקחת סיכונים, אך בפועל לא לבצע אף פעולה יזמית. מנגד, פעולה מסוימת עשויה להיתפס כיזמית גם כאשר מבצעה אינו רואה את עצמו כיזם כלל. המחקר שלנו מציע כי בין הנטייה לבין הפעולה קיים שלב נוסף: שלב הפרשנות. לפני שאנשים פועלים, הם צריכים לזהות הזדמנות, לפרש מצב מסוים ולהחליט האם מדובר בפעולה בעלת אופי יזמי. 

כדי לבחון את התהליך הזה פיתחנו מסגרת מחקרית חדשה שכללה למעלה מ־1,600 משתתפים בארצות הברית. המשתתפים התבקשו להתמודד עם בעיה חברתית אמיתית של בזבוז מזון וחוסר ביטחון תזונתי ולהציע פתרונות אפשריים. מאות פתרונות שנוצרו הוערכו על ידי מומחי יזמות ועל ידי משתתפים נוספים, תוך בחינת רמות החדשנות, לקיחת הסיכון והפרואקטיביות הגלומות בהם. בהמשך נבדק גם כיצד מסגור קוגניטיבי משפיע על האופן שבו אנשים מעריכים את אותן הפעולות. 

הממצא הראשון שעלה מן המחקר היה שאנשים אינם מזהים פעולה יזמית באמצעות מאפיין יחיד. לא החדשנות לבדה קובעת אם פעולה מסוימת נתפסת כיזמית, ולא לקיחת הסיכון או הפרואקטיביות לבדן. במקום זאת, אנשים מבצעים הערכה כוללת הנשענת על שילוב של מספר מאפיינים במקביל. למעשה, אנשים חושבים על יזמות באופן קונפיגורטיבי. הם בוחנים צירופים שונים של חדשנות, לקיחת סיכון ופרואקטיביות ומגבשים מתוכם שיפוט כולל לגבי מידת היזמיות של הפעולה. 

לממצא זה יש משמעות רחבה. בעולם העסקי, האקדמי והטכנולוגי קיימת לעיתים נטייה לחפש את "המרכיב הסודי" של היזמות. יש מי שרואים בחדשנות את לב העניין. אחרים מצביעים על נכונות לקחת סיכונים. יש המדגישים את חשיבות היוזמה המקדימה. אולם הממצאים שלנו מצביעים על כך שהמציאות מורכבת יותר. פעולות אינן נתפסות כיזמיות בשל מאפיין בודד, אלא בשל הדרך שבה מספר מאפיינים משתלבים יחד בתודעתו של האדם המעריך אותן. 

הממצא השני היה משמעותי אף יותר. אם המצא הראשון נגע למבנה השיפוט, כיצד אנשים משלבים מאפיינים לכלל הערכה אחת, הרי שהממצא השני נוגע ליציבות מבנה השיפוט ומראה שאפילו אותו מבנה אינו קבוע וכי אנשים אינם מעריכים פעולה יזמית באופן אחיד. במסגרת המחקר חשפנו קבוצות שונות של משתתפים למסרים שהדגישו חדשנות, לקיחת סיכון או פרואקטיביות, ולאחר מכן ביקשנו מהם להעריך את אותן הפעולות. התוצאות היו חד משמעיות: כאשר הדגש הושם על חדשנות, המשתתפים נטו לראות פעולות חדשניות כיזמיות יותר. כאשר הדגש עבר ללקיחת סיכון, פעולות שהתאפיינו באי ודאות ובמחויבות למשאבים זכו להערכות גבוהות יותר. כאשר הדגש הושם על פרואקטיביות, יוזמה מוקדמת וזיהוי הזדמנויות הפכו למאפיינים הדומיננטיים בשיפוט. המשמעות רחבה הרבה מעבר לממצא עצמו. אותה פעולה יכולה להיתפס באופן שונה בהתאם למה שהמעריך רואה כמהות היזמות. בדומה לכך ששני משקיעים עשויים להגיע למסקנות שונות לגבי אותו סטארטאפ, כך גם אנשים שונים עשויים להגיע למסקנות שונות לגבי אותה פעולה. 

דווקא כאן טמונה אחת ההשלכות החשובות ביותר לעידן הבינה המלאכותית. כיום מושקעים משאבים רבים בפיתוח מערכות AI שמטרתן לזהות יזמות, לאתר יזמים בעלי פוטנציאל, לנתח רעיונות עסקיים ולחזות הצלחה של מיזמים. מאחורי מאמצים אלו מסתתרת הנחה סמויה: שניתן להגדיר באופן ברור מהי פעולה יזמית, להזין דוגמאות למערכת, ולאפשר לה ללמוד את הדפוסים המבחינים בין פעולה יזמית לבין פעולה שאינה כזו. 

אולם המחקר שלנו מציע שהנחה זו עלולה להיות פשטנית מדי. אם בני אדם עצמם אינם מסתמכים על קריטריון אחיד כאשר הם מזהים פעולה יזמית, ואם השיפוט שלהם מושפע מהקשר, מניסיון קודם, ממסגור ומאופן הצגת המידע, הרי שגם מערכות בינה מלאכותית אינן יכולות להסתמך רק על דפוסים סטטיסטיים. לפני שניתן ללמד אלגוריתם לזהות יזמות, יש להבין כיצד בני אדם מגדירים ומזהים אותה מלכתחילה. יתרה מכך, מאחר שיזמות נתפסת דרך השיפוט האנושי עצמו, לימוד אופן השיפוט אינו עקיפה של התופעה אלא בדיוק לימודה. כלומר השונות שבין מעריכים אינה תקלה, אלא היא חלק לגיטימי מן התופעה עצמה. הסיכון האמיתי הוא הטיית דגימה: כאשר נתוני האימון מייצגים יתר על המידה את המסגור של קבוצה אחת, למשל משקיעי הון סיכון, האלגוריתם לומד את העדפותיהם של אותה קבוצה ומציג אותן כהגדרה אובייקטיבית של יזמות. כך הוא אינו משקף את מלוא התופעה אלא זווית אחת שלה, תוך התעלמות מיתר הזויות.  

לכן, לדעתנו, השלב הבא במחקר היזמות בעידן הבינה המלאכותית אינו בהכרח פיתוח של עוד מודל חיזוי או עוד מערכת סיווג. השלב הבא הוא הבנה טובה יותר של מנגנוני השיפוט האנושיים. עלינו להבין כיצד אנשים מזהים פעולות יזמיות, אילו שילובי מאפיינים מובילים אותם לראות פעולה מסוימת כיזמית, וכיצד מסגור, ניסיון והקשר משפיעים על תהליך זה. באופן מעשי, פירוש הדבר שמפתחי מערכות כאלה צריכים לתעד מי תייג את נתוני האימון ובאיזה מסגור, לבחון עד כמה התופעה רגישה למסגורם חלופיים, ולהציג את הערכת היזמות כהתפלגות של שיפוטים ולא כציון אובייקטיבי יחיד 

רק לאחר שנבין כיצד בני אדם מזהים יזמות, נוכל לפתח מערכות בינה מלאכותית המבוססות על הבנה עמוקה יותר של התופעה שאותה הן אמורות לזהות. במובן זה, המחקר שלנו אינו מציע חלופה לבינה מלאכותית, אלא תשתית הכרחית לפיתוחה. הוא מבקש להזכיר כי לפני שמלמדים מכונה לזהות משהו, יש לוודא שאנו מבינים היטב מהו אותו דבר. 

אז מה דעתכם כעת? האם פתיחת דוכן פלאפל היא פעולה יזמית? 

כותבי נייר העמדה:

ד"ר אלירן סולודוחה, ראש תחום חקר היזמות, המרכז האקדמי פרס 

פרופ' מוסי רוזנבוים, אוניברסיטת בן גוריון בנגב