יזמות תחת אש

האם מצבי קיצון לאומיים יכולים לשנות באופן עמוק את הדרך שבה אנשים חושבים על יזמות ועל מקומם בתוך המערכת הכלכלית והחברתית שהם חלק ממנה?
זו שאלה שמלווה אותי מאז אירועי ה־7 באוקטובר.
בשגרה אנו נוטים לדבר על יזמות במונחים של טכנולוגיה, חדשנות, מימון ומשקיעים. אלה מושגים חשובים שמאפשרים להבין את המבנה של עולם היזמות המודרני, אך נדמה כי דווקא כשהשגרה נסדקת מתגלים רבדים אנושיים אחרים שאינם מגיעים מתוך האולמות והכיתות אלא מתוך מציאות שמטלטלת אנשים מבפנים. כאשר אדם נכנס לסיטואציה שבה הוודאות נעלמת כמעט לחלוטין ואירועים מתפתחים בקצב שאי אפשר לחזות, מתחוללים בתוכו שינויים שאינם נולדים מתוך תכנון אלא מתוך התמודדות. יש מי שסוגרים את המעגל פנימה ויש מי שמתחילים לשאול שאלות חדשות על תפקידם בעולם ועל מידת ההשפעה שיש להם על המציאות. ברגעים כאלה מתעוררת לעיתים אנרגיה של תנועה קדימה. היא אינה בהכרח יזמית, אך יש בה מאפיינים המזוהים עם יכולת יזמית: התבוננות על האפשרי, נכונות לקחת אחריות, הסתגלות מהירה ופעולה מתוך תחושת משמעות.

מחשבות אלו הובילו אותי ואת פרופ' מוסי רוזנבוים (אוניבריסטת בן-גוריון בנגב) לבחון באופן אמפירי כיצד אנשים המשרתים במילואים בזמן הלחימה מפרשים סיכון ומהם התפיסות שלהם לגבי העיסוק ביזמות. לא מתוך הרצון לטעון שמלחמה יוצרת יזמים, אלא מתוך ניסיון להבין כיצד מצבים קיצוניים עשויים להשפיע על תפיסות פנימיות. חשוב להדגיש כי המחקר שביצענו אינו סיבתי. הוא מתאר קשרים מתאמיים המראים כיצד משך החשיפה לשירות בזמן מלחמה מתקשר לדיווחים על תפיסת סיכון ולרמת העניין בפעילות יזמית. הבחנה זו קריטית, מפני שהמטרה אינה לייחס עיצוב תודעתי לאירועי מלחמה אלא להעמיק בהבנת התגובות האנושיות למציאות של שיבוש עמוק. כאשר בחנו את הנתונים התגבשה תמונה מרתקת. חלק מהמשתתפים שבילו פרקי זמן ארוכים יותר במערכה דיווחו על רמות גבוהות יותר של נכונות לפעול בסביבה של אי ודאות. לא מדובר בהעדפת סיכון, אלא בשינוי בסף התפיסה של מה נחשב אפשרי. שירות צבאי אינטנסיבי עלול לגרום לאדם לפעול עם פחות פחד מהלא נודע, לקבל החלטות מהירות יותר, לבטוח בידע שצבר ולגשת לפעולה גם כאשר המידע אינו מלא. אלו תכונות שהעולם היזמי נשען עליהן רבות, ולכן הקשר שעלה מהנתונים אינו מפתיע אלא מעורר מחשבה. הוא מציע שההתנסות המלחמתית עשויה להשפיע על היכולת לראות פתרונות בתוך בעיות ולהפוך עמימות לאתגר יצירתי.

עם זאת ברור כי לא כל מי שחווה מלחמה יבחר בדרך יזמית. חלק מהמשתתפים כלל לא הביעו רצון להקים מיזם או לשנות מסלול מקצועי. חוויות קיצון משפיעות על אנשים באופן שונה ואין בהן כוח מנבא לפעולה מסוימת. מה שכן ניתן לראות הוא שהרגעים הללו מזמנים בחינה מחדש של מהות, כיוון ותחושת מסוגלות. הם משמשים כחלון שמאפשר להציץ אל מערכות החשיבה והרגש בזמן לחץ, וללמוד מהן על האופן שבו אנשים מפרשים שינוי ומייצרים בתוכו סדר. מתוך כך מתגבשת בעיני מסקנה רחבה שאינה עוסקת במלחמה עצמה אלא בהבנה כי יזמות היא בראש ובראשונה תגובה אנושית לשינוי. היא ניזונה מהיכולת לפעול בתוך ערפל, לראות במשבר לא רק איום אלא גם הזמנה לבחון מחדש את התפקיד שאדם רוצה לקבל בתוך החברה שבה הוא חי. חלק מהאנשים ימצאו ברגע כזה מניע לפעולה ואחרים יידרשו למסגרות תמיכה שיאפשרו להם לתרגם חוויות קיצון לכדי יכולת מעשית. זהו בדיוק המקום שבו מערכות החינוך, ההכשרה והמחקר מעמיקות את חשיבותן. הן מספקות את הכלים, השפה והמסגרת המכוונת שבעזרתם ניתן להפוך תגובות אנושיות לא יציבות ליכולת יזמית אחראית ובת קיימא. עבור ישראל המשמעות רחבה במיוחד. במדינה שבה מאות אלפי אזרחים חווים מעברים חדים בין חיי יומיום לבין שירות תחת אש, מתברר כי מילואים אינם רק חובה אזרחית אלא גם זירה שבה מתפתחות מיומנויות שיש להן ערך מהותי בשוק העבודה. חוסן נפשי, תעוזה, קבלת החלטות בתנאי לחץ ויכולת להוביל אנשים במצבים מורכבים הם מאפיינים שמופיעים שוב ושוב אצל מי שנדרשו לפעול תחת אש. ארגונים שידעו לזהות את הערך האנושי הטמון בכך עשויים להרוויח עובדים ומנהלים בעלי יכולות נדירות, וככל שהמשק הישראלי מבקש לבנות את עתידו על יוזמה, גמישות ויצירתיות, התובנות הללו הופכות חיוניות מתמיד.

הכותב הוא ד"ר אלירן סולודוחה, ראש חקר תחום יזמות במרכז האקדמי פרס.