מה עושים במאי סרטים בינלאומי, סגנית שר החוץ, חברת כנסת, מגישת חדשות ומובילות מחאה חברתית על במה אחת במרכז האקדמי פרס? מדברים על נשים.
לכבוד יום האישה הבינלאומי התכנסו כל אלה כדי להציף סוגיות במעמד האישה בישראל ובעולם. הקהל הצביע ברגליים והאודיטוריום במרכז האקדמי פרס היה מלא מפה לפה, ולא רק בגלל הקפה ומאפה בכניסה. הקהל מונה רוב נשי מוחלט: נשים מכל הגילים ממלאות את האולם, וגברים מעטים ישובים ביניהן. האם כך צריך להיות המצב בנוגע לדיון על נשים? פאנל שלם של אנשים מסקרנים ומעצבי דעה התייצב כדי לדון, בין היתר, בסוגיה זו בדיוק.
מגישת החדשות דנה וייס כבר ישובה עם המיקרופון על הבמה, ואורח הכבוד הראשון של המכללה עולה אל הבמה.
פיליפ מרטינז: מסעו של במאי הוליוודי בעקבות נשים לרחובות אפגניסטן
בסרטיו של פיליפ מרטינז נתקלתם, ללא ספק, באולמות הקולנוע. מדובר בסרטים הוליוודיים שבהם השתתפו שחקנים מהשורה הראשונה כמו שרון סטון וריצ’ארד גיר. אולי תתפלאו לשמוע, אבל מרטינז נולד בקריית מלאכי, היגר לצרפת, ורק מאוחר יותר מצא את עצמו מפיק סרטי ענק בארצות הברית. מרטינז עולה לבמה ופותח באמירה לא שגרתית: “זה מרגיש מוזר לשבת כאן מולכן ולהציג ביום האישה כשאני גבר ששוקל 350 פאונד”, הוא צוחק, “אבל אעשה כמיטב יכולתי”.
הריאיון עם מרטינז סבב בעיקר סביב סרט שאותו הפיק לאחרונה בשם “למצוא את סוריה” (Finding Suriah). סוריה, מסביר מרטינז, הייתה מלכה באפגניסטן בתחילת המאה הקודמת ובזמנה הייתה המדינה מתקדמת מאוד בנושא זכויות נשים. אז מה לו ולכל זה, מבררת דנה וייס?
הכול התחיל כשהגיעה לסף דלתו בחורה צעירה בשם נאדיה שנולדה באפגניסטן, היגרה עם משפחתה בגיל תשע לארצות הברית, אך הספיקה לעבור אונס ולחוות אלימות. את המקרה המצער שלה חלקה עם מרטינז, והסיפור שלה נגע ללבו. הוא החליט לעשות מעשה ולהיענות לבקשתה של נאדיה, שביקשה לשוב לארץ מולדתה כדי לצלם את סיפורן של נשים נוספות כמותה, על אף הסיכון הכרוך בכך.
“בתחום העבודה שלי, הפקת סרטים, כבר ידוע שנשים יכולות לעשות את העבודה טוב יותר מגברים. יש בימאיות ומפיקות פנומנליות. לנשים יש חשיבה אחרת בעיניי משום שהן יודעות לשים את האגו בצד
זוהי הפעם הראשונה שבה דן מרטינז על סרטו החדש בפורום ציבורי. נשמע שהחודשים המתוחים של הצילומים הניבו תוצאות מרתקות, לרבות פגישה עם בתה של המלכה Suriah.
את הסרט תוכלו למצוא השנה בפסטיבל קאן והוא יגולל את סיפורן של חמש נשים ש”על אף האלימות שחוו מצליחות לשמור על כבוד ועל תקווה”, מסביר מרטינז.
ומה לגבי נשים בתעשיית הפקת הסרטים?
“אני מרגיש שבתחום העבודה שלי, הפקת סרטים, כבר ידוע שנשים יכולות לעשות את העבודה טוב יותר מגברים. יש בימאיות ומפיקות פנומנליות. לנשים יש חשיבה אחרת בעיניי משום שהן יודעות לשים את האגו בצד. זה הזמן של הנשים עכשיו. גברים נהיים פאסה”.
מה נשים רוצות? הסקר של סגנית השר ציפי חוטובלי
אל הבמה עולות חברת הכנסת וסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, חברת הכנסת עליזה לביא, ד”ר מיכל עינב, פסיכולוגית קלינית וחברת סגל במרכז האקדמי פרס, אסנת ואתורי, מובילת “מחאת התינוקות” להארכת חופשת הלידה, ובובה לוי, מובילת “הקול הנשי” לאמהות חד הוריות.
חברת הכנסת ציפי חוטובלי פותחת את השיחה ומסבירה מהי המשמעות של יום האישה עבורה:
“רוב ‘ימי האישה’ שניהלתי היו בסימן ‘נשים פורצות דרך’ ואליהם הגיעו נשים שהצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית בתחומים שונים ומגוונים. היה לי ברור כל כך שזוהי הדרך להוביל נשים אחרות לעשות כמותן. אבל אז”, היא מוסיפה בחיוך, “נהייתי אימא”, ומבהירה: “והבנתי שיש עולם צללים שלם שלא סיפרו לי עליו וסדר העדיפויות משתנה”.
לכבוד יום האישה יצרה חוטובלי סקר ברשתות החברתיות עבור נשים, שנועד לבדוק מה הסוגיה שהן הכי מעוניינות לקדם. “נשים שענו לסקר אמרו שהן מעדיפות מימון לגנים לגיל הרך כדי שלא יצטרכו להתלבט אם להמשיך לעבוד או לממן את גן הילדים”, אומרת חוטובלי, והיא אינה מופתעת. “שוק העבודה תלוי בכך שיש מטפל דמיוני בילדים, אך רוב הנשים לא התברכו בעזרה נוספת”.
הדרך לשוויון מגדרי והשוואת שכר בשוק העבודה עוד ארוכה, אבל חוטובלי שומרת על תקווה ומבטה מופנה קדימה כלפי שיפור וקידום מעמד האישה.
33 אחוז נשים בכנסת, אך רק ראשת עיר אחת
את השאלה הבאה מפנה וייס אל חברת הכנסת עליזה לביא: “האם נכון להתייחס למספרים של נשים בעמדות מפתח, כמו למשל מספר הנשים בבית המשפט או בכנסת הנוכחית? זה יפה להתגאות בעובדה שיש שיא של נשים בכנסת, אך האם העובדה שיש שיא של נשים בא לידי ביטוי גם בתוצר שהכנסת מוציאה לטובת נשים?”
“אני מרגישה כמו השומר בשער. אם לרגע אחד אני עוצמת את עיניי קורים דברים — בוועדת ששינסקי אין נשים וגם בוועדות נוספות. צריך לעמוד על המשמר
לביא לא מהססת לענות: “צריך להבין שאסור שהנתון יטשטש את המציאות בישראל. אם נרד לרמה המוניציפאלית, למשל, יש רק ראשת עיר אחת ויש עוד הרבה לאן להתקדם. עם זאת, חד משמעית הייצוג הנשי בכנסת משפיע. יש יותר הצעות חוק שמקדמות את חיי כולנו. אנחנו משנות מציאות בחקיקה ובהנכחה. בצוק איתן שאלנו שאלות שבתחילה גיחכו עליהן אבל כיום הן בדוח מבקר המדינה. גם יותר גברים חברי כנסת מתכתבים אִתנו ומתחברים. אני מרגישה כמו השומר בשער. אם לרגע אחד אני עוצמת את עיניי קורים דברים — בוועדת ששינסקי אין נשים וגם בוועדות נוספות. צריך לעמוד על המשמר, אבל באופן כללי אפשר לראות התקדמות משמעותית בייצוג נשי ובקידום מעמד האישה במדינה”.
אסנת ואתורי מדגימה את כוחן של מילים לשינוי מציאות
על המאבק של ואתורי להארכת חופשת הלידה שואלת וייס: “כשאת התחלת את הפוסט ב’כל אחת ואחד’ באמת חשבת שזה יהיה מאבק משותף של נשים וגברים, או רק של נשים?”
תשובתה של ואתורי משקפת את האתגר שבמאבק שלה: “הייתה הרבה עבודה להפוך את המאבק למשותף לשני המינים. בתחילה קראו לזה ‘מאבק האמהות’. זו הייתה עבודה בפני עצמה, להפוך את חופשת הלידה לנושא משפחתי ולא ל’בעיה של היולדת’. כעת זו סוגיה לאומית. צריך לאמץ את המונח החדש ‘תקופת לידה’. שפה יוצרת מציאות ויש לה המון כוח. אם נשנה קצת את המונחים ניצור מציאות אחרת”, היא מסבירה.
עליזה לביא: “שוויון לנשים אינו נושא נשי. הוא נושא חברתי”
בתום הפאנל התוסס, הספקנו לתפוס את חברת הכנסת עליזה לביא כדי לשמוע כמה דברים אחרונים על יום האישה, זכויות נשים, ועל הדרך של כל אחת ואחד מאִתנו לעורר שינוי.
מה משמעותו של ‘יום האישה’ עבורך?
“נקודת זמן שבה ניתן להתבשם ולראות כמה התקדמנו, אבל גם יום שאפשר להתבונן ולראות בו את המקומות שבהם עוד דרוש קידום. חשוב להסתכל מי לא נמצא כאן היום — הרבה מאוד קבוצות בישראל לא חוגגות את היום הזה. העובדה שפחות נשים מגיעות לתפקידים גבוהים בחברה היא בעיה של החברה כולה ולא רק של נשים, כי התוצר של החברה יורד. מדובר בנושא חברתי ולא נשי. ברגע שיהיה שוויון — כולנו נרוויח מזה”.
מה את מתכננת השנה בנושא זה?
“דברים רבים. ברגעים אלה עולה הצעת חוק שלי, שתחייב שתהיינה נשים בדירקטוריונים ציבוריים. לא היה לי זמן לפרט על כך בפאנל אבל זה נושא שמעסיק אותי מאוד. בכנסת 33% נשים זה נתון שלא משקף את החברה כיוון שיש שריון לנשים. יש פער גדול מאוד בין הכנסת, הממשלה והמערכות המוניציפליות, למשל. יש רק ראשת עיר אחת מבין מאות. גם במקצועות אחרים זה כך — ברפואה ואפילו בחינוך נמצאים גברים בראש הפירמידה. לנו אולי נראה שיש יותר נשים במקצועות הללו, וזה נהדר, אבל זה לא מספיק”.
איך את מסכמת את הפאנל פה במרכז האקדמי פרס?
“יפה לראות את המקום הזה פורח ומשגשג. יש כאן חבר’ה מקסימים שעושים עבודה נהדרת. זה מקום שנותן השכלה, מרחיב את המעגלים והמקצועות וגם מחובר לשטח. לא רק תאוריה אלא הרבה פרקטיקה, שזה מאוד חשוב”.
לסיום – יש לך מסר לסטודנטיות?
“אשמח לנצל את הבמה שאת נותנת לי כדי לומר לסטודנטיות הצעירות: אתן חלק מהמאבק. אסור לחשוב לרגע שהמאבק נגמר. גם אם אתן כאן ולומדות, והסבתות שלנו לא קיבלו את ההשכלה שלכן, זה יפה אבל זו רק תחילת הדרך. יש הרבה עבודה שאפשר לעשות דרך הרשתות החברתיות, וכל דבר קטן משפיע”.
עם הרגשת העצמה אישית, וראייה נכונה של כברת הדרך שנעשתה למען זכויות הנשים, הסתיים לו פאנל מרתק. מה כדאי לקחת מיום שכזה? שמחה על העשייה הפורה בתחום זכויות נשים, ומבט לעתיד כלפי מה שאפשר לשנות.
וזכרו: המאבק הוא של כל אחד ואחת מאתנו, וכל דבר קטן משפיע.
צילום: יוסי זליגר
