אם אתם מתלבטים אם מתאים לכם ללמוד מדעי ההתנהגות, כדאי שתקשיבו לד”ר עוזי לוי. ד”ר לוי הוא פסיכולוג קליני ופסיכולוג חברתי בעל דוקטורט בפסיכולוגיה, וראש התכנית למדעי התנהגות במרכז האקדמי פרס. לטענתו, הבחירה כלל לא נמצאת בידיכם: “פסיכולוגיה היא מקצוע שבוחר אותך. לא אתה בוחר. התכונות שלך, בשילוב עם מה שעברת בחיים, מכווינים אותך לשם מגיל צעיר. אתה יכול לנסות להימלט מזה, אבל זה ירדוף אותך, ובשלב מסוים כנראה תבין שזה הייעוד שלך”.
היינו חייבים לחקור קצת יותר את האמירה החד משמעית הזו של ד”ר לוי, שהוא גם מן המרצים האהודים ביותר במרכז האקדמי פרס.
“אני תמיד אומר לסטודנטים שלי שאם יש להם חלום, צריך להתאמץ בשבילו ולרדוף אחריו ולא לוותר גם אם זה נראה כבר אבוד”
“כבר בצבא אמרו לי שאני סוג של פסיכולוג של החבר’ה”
עוזי, באיזה שלב בחייך הבנת שפסיכולוגיה היא המקצוע שלך?
האמת היא שמגיל מאוד צעיר. כבר בצבא אמרו לי שאני סוג של פסיכולוג של החבר’ה, אבל לקח לי זמן להבין שזה מה שאני רוצה ללמוד. גם עשיתי מסלול שהוא יחסית לא רגיל: עשיתי דוקטורט בפסיכולוגיה חברתית. אבל אז הבנתי שמשהו חסר לי בחיים והלכתי ללמוד פסיכולוגיה קלינית.
זה אכן מסלול לא שגרתי. רבים בטח כבר היו מוותרים, לא?
אולי. אבל בדיוק בשל כך אני תמיד אומר לסטודנטים שלי שאם יש להם חלום, צריך להתאמץ בשבילו ולרדוף אחריו ולא לוותר גם אם זה נראה כבר אבוד. אפילו אם כבר עשיתם תארים אחרים והתקדמתם בחייכם, אפשר לחשב מסלול מחדש בכל שלב בחיים.
מה הכי מושך אותך בפסיכולוגיה?
פסיכולוגיה היא מקצוע שאני מתאהב בו כל פעם מחדש, ולפעמים מרגיש כמה הוא קשה ובלתי נסבל כל פעם מחדש. זו המורכבות שלו. כשיש הצלחות וכשאנשים משתפים אותך ברגעים הכי לא פשוטים שלהם, ואתה רואה כמה אתה יכול לסייע, אין יותר טוב מכך. מצד שני, לעיתים אתה המקום שמוציאים עליו כעסים ותסכולים, ולעיתים העזרה היחידה שאתה יכול להגיש היא הכלת הכאב – וזה לא פשוט. אבל כמעט תמיד בדרך הביתה מהעבודה, גם אם היה יום קשה, אני אומר תודה לאלוהים על כך שאני עושה שני דברים שאני נורא אוהב: ללמד ולטפל. זו זכות מאוד גדולה. כשאני רואה מטופל או סטודנט שמרגיש שהצלחתי לגעת בו, לשנות משהו בתוכו, ביכולות שלו, בידע שלו, זה שווה את הדרך הלא פשוטה שהלכנו עד לשם.
יש לך דמות חיקוי או מופת?
בהחלט. כמו כל איש טיפול, אני צריך לעבור טיפול בעצמי. הפסיכולוגית שלי, שביליתי אתה שנים רבות, היא דמות חיקוי בשבילי עם הסבלנות שלה והיכולת להקשיב ולהכיל. בנוסף, אני מעריך מאוד את פרופסור מלכה מרגלית. היא דמות השראה בהיותה אושיה מקצועית עם יכולת לשלב אנושיות יחד עם מקצועיות. מדובר בשילוב נדיר, משום שפעמים רבות האחד מגיע על חשבון השני. הדמות השלישית היא מייסדת המרכז האקדמי פרס, עפרה אלול. זה יישמע אולי כאילו אני מתחנף, אבל לא פגשתי הרבה אנשים שהיה להם חזון והם לא התביישו לעשות הכול כדי שהחזון יתממש וגם היו להם היכולות לממש אותו.
“כראש חוג אני מזמין כל סטודנט לפנות אליי. אני רוצה שהם ירגישו שהם הגיעו לא למוסד אקדמי אלא למשפחה גדולה שתקלוט אותם”
המסלול למדעי ההתנהגות בפרס: קרבה לסטודנטים לצד איכות אקדמית
האם יש משהו מיוחד במסלול למדעי ההתנהגות בפרס?
לימדתי בלפחות חמישה מוסדות אקדמיים בעברי, וכיום אני מלמד רק במרכז האקדמי פרס – וזה מתוך בחירה. אני חושב שמה שהצליח בפרס זה קרבה לסטודנטים תוך שמירה על רמה אקדמית. הרבה פעמים זה יכול להיות אחד משני הקצוות – יכולה להיות רמה אקדמית גבוהה, אבל ריחוק מהסטודנטים, או “סחבקיות” ורמה נמוכה. אנחנו מצליחים מצד אחד לא להסתכל על הסטודנט בעיניים אקדמיות מרוחקות, אך מצד שני לדרוש ממנו דרישות אקדמיות גבוהות. זה כיף ומייחד את התואר ולא ראיתי את השילוב הזה במקומות אחרים.
אתה זוכה בהערכות מאוד גבוהות מהסטודנטים. מה הסוד שלך?
אני נהנה ללמד. כשאתה עושה משהו ונהנה, זה עובר הלאה. בנוסף, צריך לזכור להעביר את החומר בצורה מעניינת וגם לראות את הסטודנטים ואת האדם שבהם. אסור להתייחס לסטודנטים כקבוצה אלא כבני אדם, אפילו אם אתה מלמד כבר שנים. אני לא מתייחס לאהבה שלהם כמובן מאליו, זה מפתיע אותי ומשמח כל פעם מחדש.
אילו מסלולים עומדים בפני בוגרים של מדעי ההתנהגות?
היום רוב הבוגרים שלנו ממשיכים לתואר שני. זו האופציה שהופכת ליותר ויותר שכיחה. תואר שני מאפשר התמקצעות והוא מרוכז יותר. לכן רבים מוצאים עצמם ממשיכים לתארים בגרונטולוגיה – מדע הזקנה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה חינוכית, פסיכולוגיה קלינית, תחומים הקשורים במשאבי אנוש ועוד.
“השוק אוהב בוגרים של מדעי ההתנהגות, לא משנה באיזו עבודה. סטודנט שלי קיבל עבודה באינטל בתום התואר הראשון וסטודנטית אחרת קיבלה עבודה כרכזת כוח אדם בהייטק”
“שוק העבודה אוהב בוגרים של מדעי ההתנהגות – ובצדק”
ומה עם אלו שבוחרים לא להמשיך לתואר שני?
גם מי שלא מעוניין להמשיך לתואר שני, יש לו יתרון יחסי בשוק העבודה על פני סטודנטים בעלי תארים ראשונים בתחומים אחרים. השוק אוהב בוגרים של מדעי ההתנהגות – ובצדק. משום שלקחת אנשים שיש להם ראייה של נפש האדם זה יתרון, לא משנה באיזו עבודה. היה לי סטודנט, למשל, שקיבל עבודה באינטל בתום התואר הראשון שלו. סטודנטית אחרת שלי קיבלה עבודה כרכזת כוח אדם בהייטק.
אתה שומר על קשר עם הסטודנטים גם לאחר הלימודים?
לשמחתי כן. פונים אליי כל הזמן. אני הרבה פעמים מתגעגע לסטודנטים שלי. אחרי שלוש שנים של אינטראקציה יומיומית, אני משלח אותם לדרכם ולא תמיד יודע לאן. אני שמח שסטודנטים שומרים איתי על קשר. חלקם שומרים את מספר הטלפון ומתקשרים וגם חברים בפייסבוק. פעמים רבות הם מספרים על הצלחות ולעיתים גם מתקשרים להתייעץ.
להתייעץ כאיש אקדמיה או כפסיכולוג?
אני יכול לספר לך אנקדוטה: בחג פסח לפני כמה שנים התקשר אליי סטודנט שלמד אצלי כחמש שנים קודם לכן ואמר שהוא במצוקה – הוא לא יודע כיצד להתמודד עם מצוקה נפשית של חבר טוב. ליוויתי אותו במשך כל היום, אפילו שזה היה יום חג. אני שמח שהם זוכרים שאני לא רק המרצה שלהם, אלא גם פסיכולוג. מבחינתי הם לעולם יישארו סטודנטים שלי.
“אני רוצה שסטודנטים חדשים ירגישו שהם הגיעו למשפחה גדולה”
יש לך טיפ לסטודנטים חדשים במדעי ההתנהגות?
הטיפ העיקרי הוא לזכור שצוות המרצים כאן בשבילם. כראש חוג אני מזמין כל סטודנט שיש לו קושי לפנות אליי. אני רוצה שהם ירגישו שהם הגיעו לא למוסד אקדמי אלא למשפחה גדולה שתקלוט אותם.
אתה גם עוסק במחקר. מהו תחום המחקר שלך?
תחום המחקר שלי מתמקד בשאלה: איך העובדה שאני יודע שיש סטריאוטיפ על הקבוצה שלי משפיעה על ההתנהגות שלי? למשל סטריאוטיפ על נשים וחניה: למה הן לא חונות היטב? האם זה באמת משום שהן כנשים חסרות יכולות טכנית לבצע חניה או בגלל שסף החרדה עולה בזמן חניה מכך שהסביבה תקניט אותן? כשיש סטריאוטיפ על קבוצה שאנו שייכים לה, הוא לעיתים קרובות פוגע בביצוע שלנו. אני מנסה להראות במחקר איפה קיימים סטריאוטיפים מסוג זה, ומה אפשר לעשות כדי להקטין את השפעתם.
אילו מחקרים הם פורצי דרך לדעתך בתחום מדעי ההתנהגות?
אני מאוד אוהב את המחקרים של השנים האחרונות, שהראו כמה האוטומטיות משפיעה על החיים. אנחנו בטוחים שהאדם הוא יצור מאוד רציונלי, אבל יש עלינו הרבה השפעות לא מודעות של התנהגות אוטומטית. למשל, יש מחקר שבדק מה קורה כשמראים לאנשים מילים בצורה סבלימינלית (מתחת לסף המודעות) הקשורות לזקנה, כמו “מאפיר” או “זקן”. תתפלאי אולי לשמוע שאחרי הניסוי הם הולכים לאט יותר למעלית. מחקרים מסוג זה מדגימים שההתנהגות האנושית מושפעת ומורכבת יותר מדברים שאנחנו לא לוקחים בחשבון.
מה לגבי סטודנטים שמתעניינים בתחום אך לא רוצים להיות מטפלים?
פסיכולוגיה היא תחום רחב ויכול להוביל להרבה מקומות. זה לא חייב להיות טיפול אלא כל עבודה שקשורה בבני אדם. כשזה מה שמעניין אותך, אז תחום מדעי ההתנהגות הוא מהמרתקים ביותר ויכול להוביל לעבודה מספקת ומאתגרת שאין שנייה לה.
אם קראתם את הריאיון הזה ואתם מרגישים עמוק בלב שהתחברתם למדעי ההתנהגות, יכול להיות שמדעי ההתנהגות כבר בחרו בכם.
