מירית שרון רכזת לימודי אוריינות אקדמית, מרצה בקורס מיומנויות הבעה בחוג למשפטים ואחראית על תחום העברית ב"מרכז האקדמי פרס", מסבירה לכם על שלושה מיתוסים על כתיבה שחשוב שתדעו בתור סטודנטים. 
במסגרת ההוראה שלי אני שומעת מיתוסים רבים בנוגע לכתיבה. אתייחס כאן לשלושה מיתוסים בסיסיים אך חשובים לכל מי שכותב/ת. כבר במיתוס הראשון תמצאו את הווידוי הראשון שלי.
- כותבים רק לאחר שהכול מסודר בראש.
בדיוק להפך. פעולת הכתיבה מעוררת אצלנו את תהליך החשיבה ומסייעת לקדם את תהליך הכתיבה, לכן התחילו מלכתוב. כדאי להתחיל לכתוב לעצמנו את כל מה שעולה לנו בראש וקשור לנושא: רעיונות, מחשבות, משפטים שלמים או קטועים. ברגע שהדברים כתובים, אפשר לארגן את המידע באופן מסודר והגיוני בהתאם למטרת הכתיבה. לאחר מכן ליצור סדר ולקרא שוב ושוב עד שמרוצים מהתוצאה. הנה הווידוי שלי: מכורה לטיוטות!
- אמצעים רטוריים יש רק בכתיבה טיעונית-שכנועית.
לצערי, לא. ראשית, נסביר מה הם אמצעים רטוריים – כל הכלים שמשמשים את מי שרוצה לשכנע את קוראיו או קוראיה. לדוגמה, שימוש ברגש הוא כלי שכנועי מצוין.
לפי הכללים אמורים להשתמש באמצעים רטוריים רק כאשר מעוניינים לשכנע/להביע דעה ואכן כך. רק שבפועל, כשקוראים ידיעה חדשותית, שאמורה להיות חפה מאמצעים אלו, נגלה שישנם לא מעט מקומות שבהם הכותב/ת מנסה לשכנע אותנו. נמצא שימוש בחזרתיות, מטאפורות, שימוש בגוף ראשון או בגוף שני, הגזמות ועוד. בקיצור, גם בכתבות שאמורות להיות אובייקטיביות, כדאי לקרא בעין ביקורתית, כי קרוב לוודאי שמסתתרים שם אמצעים רטוריים.
3. כמה שכותבים יותר – מרשים יותר.
בימינו יש עומס מידע מכל הכיוונים, לאנשים אין סבלנות לקרא. לכן, אם אתם/ן רוצים שיקראו את מה שאתם כותבים, כתבו קצר וקולע (בלי "חפירות", מה שנקרא). כתיבה קצרה, ממוקדת ועניינית רלוונטית גם לאקדמיה וגם מחוצה לה. זה לא פשוט, כי הכול נראה לנו חשוב, אך עם תרגול, מיקוד במטרה ובקוראים שלנו, זה בהחלט אפשרי.
