כשאמה של סרינה רפאלוב לקחה אותה לחוג טניס בגיל 12, סרינה לא ידעה שהחוג הזה יוביל אותה בסופה של דרך ארוכה לשפוט בתחרויות הטניס המובילות בעולם, ביותר מ-15 מדינות, ולשפוט במשחקי טניס של רוג'ר פדרר, רפאל נדל והאחיות ויליאמס.
אם אתם מתחילים לקנא בחיים הנוצצים של סרינה, תחשבו שוב: לצד השיפוט במשחקי טניס חשובים, סרינה מנהלת את מחלקת הליגה והגביע באיגוד הטניס הישראלי והיא גם סטודנטית שנה ג' למנהל עסקים במרכז האקדמי פרס.
"רציתי להכיר את מאחורי הקלעים של עולם הטניס"
סרינה, איך מגיעים להיות שופטת טניס?
"כדי להצליח בטניס צריך להתחיל הרבה לפני גיל 12, הגיל שבו אמי רשמה אותי לחוג. אז הבנתי די מהר שלשחק טניס לא יהיה מה שאעשה בחיי. עם זאת, אהבתי מאוד את המשחק וחשבתי שאם לא אשחק, לפחות אכיר את המשחק מאחורי הקלעים. כך החלטתי לעשות קורס מדריכי טניס שארך שבעה חודשים. בסוף הקורס היתה אפשרות לצאת גם לקורס שופטים. לא ידעתי מה זה בכלל. אבל החלטתי לעשות את הקורס. משם התחלתי להתגלגל".
זה תיאור צנוע למי ששפטה ב-Us Open בארה"ב, Roland Gaross ו-Wimbledon.
"זה לא קרה ביום אחד. התחלתי לשפוט בתחרויות קטנות והגעתי לאט לאט לתחרויות גדולות יותר. התחלתי לשפוט בארץ ואז התחילו להזמין אותי לתחרויות בעוד מקומות בעולם. פתאום הבנתי שאני השופטת שהתקבלה להכי הרבה תחרויות בחו"ל. הייתי ביותר מ-15 תחרויות עד כה".
שפטת גם שחקנים מוכרים?
"בהחלט. שפטתי במשחקים של רוג'ר פדרר, רפאל נדל, אנדי מארי. אלה הכי מפורסמים מבין הגברים. שפטתי גם במשחקים של האחיות ויליאמס".
לדעתי 60% מהמשחק נתון למצבו הפסיכולוגי של השחקן. למשחקי טניס גם אין זמן מוגדר כמו במשחקי כדורגל למשל. השחקנים צריכים להיות מרוכזים מהכדור הראשון עד האחרון
"אף אחד בארץ לא עשה את זה. אנשים לא מבינים כמה זה מטורף"
וואו, אלה השמות הכי גדולים. איך את מתארת את החוויה?
"זו הייתה פגישה מדהימה. פשוט טירוף. מדובר באצטדיון בארה"ב עם 24,000 איש. אנשים לא מבינים כמה זה מטורף. אף אחד בארץ לא עשה את זה, אז אני מרגישה סוג של שגרירה בכל מיני מקומות. אנשים משלמים עשרות אלפי דולרים כדי לראות את המשחקים האלה, ואני נמצאת ממש על המגרש".
יש רגעים שבהם קשה להחליט איך לשפוט?
"בשיפוט בטניס אין דבר כזה 'קשה'. יש שתי שניות לקרוא את הכדור. באותה שנייה צריך להחליט אם זה בפנים או בחוץ. נתת קריאה וזה הכול. אני לא חושבת על זה אחר כך יותר. יש כל כך הרבה משחקים, שבשנייה שהסתיים המשחק – זה נעלם".
מה בעצם מכריע משחקים בטניס?
"טניס זה ספורט מנטלי בעיקר גם משום שמדובר בספורט יחידני ולא קבוצתי. הכול נופל על השחקן, כך ש-60% מהמשחק לדעתי בכלל נתון למצבו הפסיכולוגי של השחקן. למשחקי טניס גם אין זמן מוגדר כמו במשחקי כדורגל למשל. השחקנים צריכים להיות מרוכזים מהכדור הראשון עד האחרון".
אז חוץ מכישרון ואימון, מה צריך כדי להיות שחקן גדול?
"צריך להיות משוחרר, מרוכז, וליהנות מהרגע".
יש גם רגעי פאדיחה על המגרש?
"בטח שיש. למשל הייתה את התחרות הראשונה שלי בחו"ל, בהולנד. היו שם משקאות אנרגיה בחינם לשחקנים, משקאות מסוג ממש איכותי. שתיתי כעשרה בקבוקים באותו היום. עליתי על המגרש, ובאצטדיון היו כ-5,000 איש. התחלתי להרגיש ממש רע. הרגשתי שאני הולכת להקיא. ובאמת, כעבור זמן מה, באמצע המשחק, הקאתי על הדשא של המגרש. זו הייתה פאדיחה רצינית. המשחק, שהיה גם מתועד במצלמות, הופסק באמצע".
סלחו לך על הפאדיחה?
"לפני שנה חזרתי לשפוט באותו הטורניר. אז כנראה סלחו, אבל לקח להם תשע שנים", צוחקת סרינה.
ואת גם סטודנטית למנהל עסקים. יש לך זמן לזה?
"אין לי הרבה זמן פנוי. רק באוקטובר-נובמבר הייתי יותר מ-40 ימים בחו"ל בשיפוט של תחרויות שונות. חוץ מזה, יש לי משרה באיגוד הטניס – אני מנהלת את מחלקת הליגה והגביע. לצד אלו אני גם סטודנטית שנה ג' למנהל עסקים במרכז האקדמי פרס".
אז למה נרשמת ללימודים בתוך כל העומס הזה?
פבל ליסובצב, שהעביר לי את קורס השופטים בזמנו, הוא היום סמנכ"ל איגוד הטניס. גם הוא למד במרכז האקדמי פרס ואף סיים את התואר השני שלו במנהל עסקים בהצטיינות. הוא היווה השראה עבורי. כיוון שהוא המליץ לי על המקום, הגעתי לכאן. תואר פותח עוד דלתות והיה לי חשוב גם ללמוד בנוסף לקריירה שלי כשופטת".
במרכז האקדמי פרס יודעים לעזור למי שיש לו לו"ז עמוס ועוסק בדברים מעבר ללימודים. מובן שמדובר בשיתוף פעולה – כשאתה סטודנט טוב שמשקיע ורוצה להצליח, יבואו לקראתך
"ד"ר ירון אמזלג, ראש החוג, תמיד מסייע לי כשצריך"
הרבה סטודנטים יעידו שלימודים זה עסק לחוץ. אז איך את מצליחה להסתדר?
"למזלי במרכז האקדמי פרס מאוד תומכים ועוזרים לי. ד"ר ירון אמזלג, ראש החוג לתואר ראשון במנהל עסקים, תמיד בא לקראתי אם אני מפסידה מועדי א'. כבר יצא לי לקבל מועדי ב' או מועדים מיוחדים. אני תמיד מקבלת עזרה. בלי העזרה הזו לא בטוח שהייתי מצליחה לסיים את התואר, כשאני משלבת את כל הדברים שאני עושה. זה לא מובן מאליו בכלל שהם באים לקראתי ואני זוקפת את זה לזכותם ומכירה תודה".
את כבר בשלבי סיום של התואר. מה התכניות לאחרי?
"להמשיך להגשים את עצמי ולפתח את הקריירה שלי כשופטת. בזמן הלימודים אני טסה לחו"ל רק כחודשיים מתוך השנה, בעוד לפני כן הייתי טסה למשך כחצי שנה. אשמח לכבוש עוד מוקדים בעולם. הייתי כמעט בכל מקום: דרום אמריקה, ארה"ב, אסיה. הייתי שמחה לנסוע לאוסטרליה למשל, שם עוד לא הייתי".
יש לך טיפים לסטודנטים שמתחילים את דרכם האקדמית?
"לא להתבייש. להיעזר בסגל המנהלי והאקדמי. במרכז האקדמי פרס יודעים לעזור למי שיש לו לו"ז עמוס ועוסק בדברים מעבר ללימודים. מובן שמדובר בשיתוף פעולה – כשאתה סטודנט טוב שמשקיע ורוצה להצליח, יבואו לקראתך. זה לא תמיד קל לשלב דברים יחד, אבל אם תרצו אין זו אגדה".
נראה שסרינה יודעת בדיוק לאן פניה מועדות ואילו פסגות נוספות היא רוצה לכבוש. חושבים לעתים שהפסגות שלכם קצת גדולות עליכם? סרינה מדגימה שאם תרצו (וגם תבקשו עזרה ולא תתביישו) – תצליחו.
הסטודנט יוגב גולדיס מספר איך להגיע מאיסתא ל-Gett עם לינקדאין
