לדעת לכתוב באמת צריך ללמוד. ישנם כללים לכתיבה שכנועית, לעומתם ישנם כללים ברורים לכתיבה מידעית, אך יש עקרונות משותפים לכל סוגי הכתיבה שלא כדאי לעשות:
- להתמקד בעצמנו – מה אני אוהבת, מה אני חושבת ומה מעניין אותי – התמקדות בכל אלה תקטין את הסיכוי להשיג את המטרה שבכתיבה.
מה כן: הקהל שלנו מגוון מבחינת השכלה, ניסיון, מחשבות ורגשות. לכן, נסו לחשוב קודם כל למי אתם פונים (מרצה, חבר, רופאה, איש עסקים..) והתאימו את סגנון הכתיבה, המשלב הלשוני, העדפותיו הרלוונטיות לנושא ואת כל הניסוח בהתאם למי שפונים.
- לכתוב מבולגן – חוסר סדר, ללא התחלה שמבהירה את הנושא, ללא מיקוד במטרה וללא סיום שמקדם את המטרה – כל אלה יגרמו לצד השני לא לקיים את מבוקשכם במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב – להתעלם.
מה כן: להתחיל מכתיבת טיוטה, להתמקד במטרה ולכתוב לעצמנו את הדברים. אף פעם לא לשלוח מייד, אלא לתת למסמך "לנוח", כיוון שבקריאה חוזרת אנו מצליחים לקרא את עצמנו בפרספקטיבה שונה. לכן יש סיכוי טוב שנרצה לתקן, להוסיף או למחוק דברים.
- "לחפור" – לכתוב הרבה, להאריך כל רעיון ולנסח משפטים ארוכים. המגמה בשנים האחרונות – גם בכתיבה משפטית – היא לכתוב פשוט, קצר וקולע. אריכות דברים מצביעה על חוסר מיקוד בעיקר אלא בטפל.
מה כן: כמו קודם, לכתוב טיוטה וכל הזמן לחפש מה אפשר למחוק ועדיין לשמור על המסר המרכזי. כשאתם שואלים את עצמכם באופן קבוע: מה מיותר? על מה אני יכולה לוותר? תצליחו לעמוד במשימה הלא קלה, אך האפשרית, הזו.
- לכתוב כשעייפים – כשחצי עין פקוחה, אחרי יום ארוך או אחרי לילה מתיש זה מתכון בטוח לשגיאות כתיב, כתיבה ארוכה ולא ממוקדת, וחוסר יכולת לביקורת עצמית.
מה כן: לכתוב כשערניים יותר.
- לכתוב מה לא – מיקוד במה לא היינו רוצים וממה איננו מרוצים. הסיכוי שנשיג את מה שאנו כן רוצים קטן, כי במקום לפרט זאת, פרטנו מה לא.
מה כן: התמקדו ב"מה כן".
הטיפים נכתבו ע"י מירית שרון, רכזת לימודי אוריינות אקדמית, מרצה בקורס מיומנויות הבעה בחוג למשפטים ואחראית על תחום העברית ב"מרכז האקדמי פרס".
