שורת מרצים ששמם הולך לפניהם עיטרה את תוכניית הכנס "צרכים התפתחותיים ולקויות בגיל הרך" שנערך לאחרונה במרכז האקדמי פרס. חלק מהמרצים הגיעו לישראל במיוחד עבור הכנס מהקצה השני של הגלובוס.
עובדה זו אינה מפתיעה בהתחשב בכך שמי שעומדת בראש החוג למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס היא כלת פרס ישראל, פרופ' מלכה מרגלית. ואכן, אולם הכנסים של המרכז האקדמי פרס היה מלא מפה לפה בפסיכולוגים, רופאים, אנשי חינוך ומומחים בכל הקשור ללקויות התפתחותיות בגיל הרך. כאשר שאלנו כמה מהם לאיזו הרצאה הם הכי מחכים, התשובה די חזרה על עצמה: הרצאתם של פרופ' מלכה מרגלית, ושל פרופ' גורלניק, נשיא החברה הבין לאומית למחקר בטיפול בגיל הצעיר.
"אני מחכה לשמוע את ההרצאה על 'תיאוריית התקווה בטיפול וחינוך בגיל הרך' שמועברת על ידי פרופ' מלכה מרגלית", אומרת לנו אחת המשתתפות. "אני חושבת שזו תהיה הרצאה מעניינת משום שרוב השיח כאן הוא על לימוד ממחקרים שחקרו את הידע מהעבר, ויש משהו יותר חדשני בלהסתכל כלפי העתיד, על התקווה".
"ההתמקדות ברגע אחד חשובה מאוד בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים"
ההרצאה שפתחה את הכנס הייתה "האפקטיביות של התערבות מוקדמת עבור ילדים בקבוצת סיכון וילדים בעלי מוגבלויות". ההרצאה הועברה על ידי פרופ' מ. גורלניק (M. Guralnick), מנהל המרכז הידוע להתפתחות האדם ומומחה לפסיכולוגיה ורפואת ילדים מאוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל. הוא הציג מודל תיאורטי רחב ומבוסס מחקר על התחום, שהצביע על כיווני התפתחות ומחקר בעתיד. מיד לאחר מכן ניתנה הרצאה שעוררה שיח רב בקהל: אורח הכבוד מאוניברסיטת מינכן שבגרמניה, פרופ' פ. פטראנדר (F. Peterander) דיבר על "למידה עצמאית אצל ילדים, הורים ואנשי מקצוע בהקשר לצרכים מיוחדים". הוא הדגיש את החשיבות של הבנת המתרחש אפילו ביחידות זמן קטנות (חשיבות הרגע) בטיפול והצורך ללמוד לא רק על יחסי הגומלין ברגע המפגש בין הורים ותינוקות אלא על המתרחש ברגע המפגש בין אנשי חינוך ותינוקות, והתרומה של המפגש (ולו גם הקצר) להתפתחות ולהסתגלות.
ניצלתי את הפסקת הקפה והמאפה כדי להבין מדוע עוררה ההרצאה זמזומים רבים בקהל ופניתי אל מעגל אנשי מקצוע ששוחח בלהט על ההרצאה. מיכל כהן, עובדת בארגון "יוניטף" שפתח מסגרות חינוך לילדים של משפחות פליטים בדרום תל אביב, והגיעה לכנס עם קבוצת מטפלות מתל אביב, הסבירה: "בהרצאה השנייה התקשיתי להבין בהתחלה את הרעיון, אבל ברגע שהוא הובהר, זה היה קסום בעיניי. המרצה דיבר על הרעיון להתמקד ברגע אחד, ואיך ההתמקדות הזו יכולה להשפיע בצורה מופלאה ומשמעותית על ילדים בגיל הרך".
עוזי גרינבאום, פסיכולוג חינוכי מזכרון יעקב, ממהר להסכים עם מיכל: "גם אנחנו, אנשי המקצוע, שכחנו את כוחו של 'הרגע'. אפילו הורים כל כך עסוקים בטכנולוגיה, ולעיתים שוכחים לחוות את הרגע. זה משהו שחשוב מאוד לזכור כשעוסקים בילדים בכלל, ובעיקר בילדים עם צרכים מיוחדים", הוא מסביר.
גילינו בשורה משמחת: רוב התוצאות היום שליליות, כלומר: לא יהיו נזקים בעתיד לילדים אך ורק משום שנולדו פגים. זו בשורה משמחת במיוחד להורים של תינוקות פגים
MRI ככלי מחקרי: האם יש קשר בין פגות לבין נזקים עתידיים?
ההפסקה מגיעה לסיומה, וזה הזמן להתאסף חזרה לאולם לחלקו השני של הכנס שבו הוצגו שתי הרצאות, הראשונה שבהן קצת הרתיעה אותי בשל הקונוטציה הטכנולוגית שבה: "התפתחות המוח: משיטות הדמיה מתקדמות אל היישומים הקליניים". אך פרופ' דפנה בן בעש"ט פוגגה את החשש. ההרצאה עסקה במחקרים שלה באופן ברור ונגיש, תוך הדגמת חלקים במחקר שלה שאינם מובנים מאליהם למי שאינו מגיע מהתחום.
מחקרה של פרופ' בן בעש"ט עסק במידע שאספה בעזרת הדמיות MRI, שהקרינה שלו אינה מייננת ולכן ניתן להשתמש בו למחקרים על ילדים, תינוקות ועוברים – ללא סיכון. בין השאר, חקרה פרופ' בן בעש"ט את תחום הפגים והקשר בין פגות לבין בעיות התפתחויות בעתיד.
"אנחנו גאים במחקר הזה. לא הרדמנו את הפגים לצורך ההדמיה. רצינו לראות אם לוקחים פגים עם התפתחות תקינה, מה אפשר לגלות. אנחנו יודעים שפגות היא בפני עצמה גורם סיכון (Risk factor) לבעיות שונות בעתיד. גילינו בשורה משמחת: רוב התוצאות היו שליליות. כלומר, לא יהיו נזקים בעתיד לילדים אך ורק משום שנולדו פגים. זו בשורה משמחת במיוחד להורים של תינוקות פגים".
פרופ' בן בעש"ט הציגה את ה-MRI כמכשיר שבעזרתו ניתן לבדוק מנעד רחב מאוד של תחומים אצל ילדים. "בעזרת MRI אפשר להסתכל על פעילות מוטורית, רכישת שפה, ראייה ועוד, ולכן שימוש בו הוא בבחינת בשורה משמחת משום שהוא כלי לא חודרני, לא מסוכן, ושאפילו אין צורך בהרדמת המטופל בכדי לבצע בעזרתו בדיקה במקרים רבים". עם זאת הדגישה פרופ' בן בעש"ט שה- MRIהוא רק כלי. כדי להשתמש בו באופן מיטבי, צריך להמשיך לחקור תהליכים במוח, מרכזי פגיעה בתסמונות מסוימות, ולהיות מסוגלים לכמת חלקים במוח.
א' ב' עוד לפני כיתה א': על חשיבות לימוד מערכת הכתב גם בגיל הרך
ההרצאה הבאה עסקה בנושא "כתיבה עם ילדי גן כמנוף לקידום ניצני אוריינות" והיא הועברה על ידי פרופ' דורית ארם, ראש המגמה לייעוץ חינוכי בבית הספר לחינוך ע"ש קונסטנטינר וחברת הנהלת העמותה למען הגיל הרך בישראל.
המחקר של פרופ' ארם עוסק בהתנסות בכתיבה לילדים בגיל הרך, וביתרונות של הבנת מערכת הכתב בגיל מוקדם מגיל בית ספר. לא, לא מדובר בשיעורים משמימים שבהם הילד צריך להקשיב להורה או לגננת מסבירים לו איך לכתוב, אלא בשימוש יצירתי ברגעים שבהם הכתב ממילא נמצא במרכז הסיטואציה: כתיבת רשימת מכולת, הודעת טקסט, ברכה לחבר וכו', כדי ללמד את הילד על כתיבה.
"כשמדובר על שפות אלפבתיות", מסבירה פרופ' ארם, "המשימה הבסיסית היא לבנות את הקשרים בין צלילי השפה לבין סימני האותיות. ילדים צריכים להפריד בין המילה לצלילים ולקשר בין הצלילים לבין הסימנים. אלו הם מרכיבים חשובים. צריך לזהות אותיות ולהיות בעלי מודעות פונולוגית. כתיבה נותנת לילדים הזדמנות לתת משמעות לאבני היסוד הללו". שילוב הכתיבה בגיל הרך הוא תפיסה מהפכנית המצביעה על אפשרויות לקדם רכישת ניצנים של אוריינות בדרך משחקית בגיל הרך.
את ההרצאה חתמה פרופ' ארם בטיפ מעשי: "השקעה של כמה דקות, כמה פעמים בשבוע, עם ילדים בתיווך קריאה וכתיבה, מקדמת את הילדים. פשוט לכתוב עם ילדי גן, לפרק את המילה לצלילים ולקשר צליל לאות. מדובר בהבנת רעיון הכתיבה מעבר להפקה הגרפית, ולכן אפשר לעשות זאת עם עזרים שונים: מדבקות, מגנטים, חותמות, הטלפון הנייד ועוד. לא רק עם דף ועיפרון".
אורלי וילנאי בתפקיד הבת התומכת: אימה מקבלת פרס הוקרה למפעל חיים
את ההרצאות המרתקות חותם טקס קצר למתן פרס הוקרה למפעל חיים לגברת שרה וילנאי. בתה של שרה, אורלי וילנאי, המוכרת לכולנו מערוץ 10, נמצאת כאן בתפקיד הבת התומכת. עם חיוך גדול ומצלמה בידה, היא מצלמת את אימה בעת קבלת הפרס.
"האות על מפעל חיים ניתן על תרומה חלוצית שהתחילה בעיר תל אביב עוד בשנות ה-60", מסבירה פרופ' מלכה מרגלית, דיקנית בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס.
"נוצרו מסגרות חינוכיות, תחילה נבדלות, ולאחר מכן משלבות, על מנת לקדם את סיכויי תלמידים לממש את היכולת שלהם. שרה וילנאי, שהחל משנת 1983 הייתה המנהלת של המרכז ללקויות למידה, יחד עם שותפים בתחומי הפסיכולוגיה החינוכית והחינוך, תרמה רבות להגברת המודעות לתלמידים עם לקויות למידה ולפיתוח כלים דידקטיים. חברי הוועדה במרכז האקדמי פרס מציינים את השקעתך וחריצותך ואת הנכונות להשקעה רבה, שתרמו רבות להתפתחות הנושא שהיום כל כך מקובל במדינת ישראל".
עם קבלת האות, הקהל קם על רגליו ומחא כפיים כביטוי כבוד לגברת וילנאי.
האות על מפעל חיים לפרופ' שאול הראל ניתן על תרומתו החלוצית ורבת השנים בתחום רפואת הילדים והיוזמה להקמת "מרכזים להתפתחות הילד". עם קבלת האות, הקהל קם על רגליו מחיאות ומחא כפיים כביטוי כבוד לפרופ' הראל.
התקווה: עוד כנסים כאלה
הכנס הסתיים בהצגות מקרים של פסיכולוגים שהציגו בקצרה דוגמאות מצטיינות של פרויקטים לקידום ילדים קטנים ומשפחות. הרצאתה של פרופ' מרגלית הייתה ההרצאה המסכמת בסוף הכנס, שהדגישה את חשיבות התקווה והמחקר על דרכים להקניית חשיבה עם תקווה. פרופ' מרגלית הדגישה את החשיבות בקידום התקווה לא רק של משפחות אלא גם של המטפלים. ילדים שיגדלו בחברה המטפחת תקווה יהיו בעלי תקווה ונכונות מוגברת להשקעת מאמצים ובעלי סיכויי התפתחות גבוהים.
בהפסקת הקפה הבאה ובסיום הכנס כבר מצאתי את עצמי משוחחת עם באי הכנס על מגוון הנושאים שעלו בהרצאות, סימן מובהק לכך שהכנס הציף סוגיות שמעניינות אנשי מקצוע מתחומים שונים ונציגי הורים. לדברי אנשי המקצוע שאיתם שוחחתי, הם כבר מחכים בקוצר רוח לכנס הבא בתחום.
