הרבה חברויות יש בקמפוס של המרכז האקדמי פרס, אבל אם תגיעו לשיעור במסגרת התואר השני בייעוץ ופיתוח ארגוני במרכז האקדמי פרס תוכלו לראות חברות בלתי שגרתית במיוחד. שתי סטודנטיות, האחת חרדית, השנייה ערבייה, ולמרות שניכר שהן הגיעו מעולמות נפרדים, הן מסתובבות יחד באופן שמבהיר שהן החברות הכי טובות.
מה קושר בין חרדית בת 39 מקריית ארבע, אימא לחמישה שארבעה מהם על הרצף האוטיסטי, לאימא צעירה בת 24 מאבו גוש? על פניו מעט מאוד, אבל החיבור בין רגדה ג'בר ואביטל קורן מנצח את כל ההגדרות שאנחנו מכירים. בין שיעור, לעבודה ולטיפול בילדים, תפסנו אותן לשיחה קצרה על החיבור שובר המוסכמות והמקסים הזה.
אביטל: "בעלי לשעבר נפצע קשה באינתיפאדה ולאחר מכן בפיגוע ירי"
החברות הזו התבשלה במהלך לימודי התואר הראשון והובילה אותן יחד לבחור במרכז האקדמי פרס כמקום ללמוד בו תואר שני בייעוץ ופיתוח ארגוני. גם אם התחנה הבאה לא סגורה ונעה בין חלומות על דוקטורט לניהול יוזמה בתחום נוער בסיכון, אין לשתיהן ספק שהיא תהיה משותפת.
לאביטל סיפור חיים לא פשוט. היא הספיקה לחזור בתשובה בגיל 18, להתחתן בגיל 19, ללדת ארבעה ילדים, לעמוד בלחץ החברתי של הקהילה החרדית ולהתגרש בתוך שש שנים, לנסוע לאומן, להכיר את בעלה השני, לעבור איתו לקריית ארבע, לגדל גם את ששת ילדיו, להביא עימו לעולם ילד נוסף ולהתגרש לאחר שש שנים.
"בעלי השני סחב עימו נטל כבד של נכות כתוצאה מפגיעת ראש קשה באינתיפאדה הראשונה ופציעה ברגליים כתוצאה מפיגוע ירי מספר שנים מאוחר יותר. הנישואים האלו התפרקו בגלל הסיבוכים הרפואיים, שחייבו אותו לבלות יותר זמן בבתי החולים מאשר בבית". התוצאה, כפי שמעידה על עצמה אביטל, היא חוסר סובלנות כלפי ערבים.
רגדה: "אביטל הייתה מתעלמת ממני בכוונה"
כמו כל הורה שמגיע לרכוש תואר בגיל מבוגר יחסית, אביטל לא הייתה מעוניינת יותר מדי באינטראקציות חברתיות. מבחינתה זה היה ללמוד נטו ובכך היא הייתה ממוקדת. את הלימודים היא סיימה אומנם בהצטיינות ולמרות העובדה הזו, עיקר הגאווה שלה הוא בעזרה ובתמיכה שהיא העניקה לחבריה לכיתה, כולל רגדה.
אם אביטל היא המודל של הסטודנט הממוקד, רגדה ג'בר היא בדיוק ההפך: לצד ההשקעה בלימודים, ואולי לא פחות מכך, היא רצתה ליצור אינטראקציות חברתיות. האתגר הגדול מבחינה זו היה אביטל: "הייתי חברתית עם כולם אבל עם אביטל נשמר מרחק", משחזרת רגדה. "אביטל לא הייתה כל כך חברותית בהתחלה ובהמשך אף גיליתי שהיא הייתה מתעלמת ממני בכוונה. אבל אני סקרנית, אני מאוד אוהבת להתחבר לאנשים ולכן המשכתי לנסות ליצור קשר. רק בהמשך הבנתי שזה נבע מהדעה המוקדמת שהייתה לה על ערבים".
כשהסיפור האנושי נחשף: הקרח נמס
הקרח בין השתיים נמס לאחר שהוטל עליהן להגיש עבודות יחד והן מצאו את עצמן יחד מעבר לשעות הלימודים. "כשהיא סיפרה לי שהיא גרושה ושיש לה חמישה ילדים שארבעה מהם עם תסמונת אספרגר זה ריגש אותי. זה גם ריגש אותי שהיא החליטה להמשיך את החיים ולהירשם לתואר. אהבתי גם שהיא אדם חזק והחלטתי שאני רוצה להמשיך להיות חברה שלה", מספרת רגדה.
"לאט לאט היא סיפרה לי שהיא הייתה נשואה למישהו שעבר פיגוע ולכן הייתה לה גישה לא חיובית כלפי ערבים, ולאחר מכן, כשהיא הכירה אותי עוד יותר, היא אמרה שאסור לשפוט אנשים בגלל המקום שממנו הם באים, ומבחינתי זה סגר את הנושא ואפשר לנו להמשיך את החברות בינינו".
תואר שני בייעוץ ארגוני: "במרכז האקדמי פרס הרגשנו תחושה של בית"
כשהתואר הראשון הסתיים היה ברור לשתיהן שבלי הלימודים יהיה להן קשה להמשיך להיפגש באופן תכוף. אביטל הציעה להמשיך לתואר שני ורגדה אמרה שהיא זורמת וכך הן מצאו את עצמן מחפשות מוסד לימודים שיהיה התחנה הבאה. בעוד הכיוון של ייעוץ ופיתוח ארגוני היה ברור, רשימת הדרישות מהמוסד הלימודי הלכה ותפחה.
זו כבר לא הייתה רשימה של סטודנט בודד אלא של שתיים, שתיים שכרכו את גורלן יחד וסימנו לעצמן מטרות. התוצאה: חוסר נכונות לפשרות בבחירת מוסד הלימודים. הן חיפשו מקום נגיש, מקום שמלמד בדיוק ייעוץ ופיתוח ארגוני ולא קורס או מגמה במסגרת תואר אחר, הן חיפשו מקום שיכול להכיל אם חד הורית עם חמישה ילדים, מקום שנותן הטבות למצטיינים ושיהיה כמובן מקצועי, מעניין ואנושי.
עם רשימת הדרישות היומרנית הזו הן ביקרו יחד בכמה מוסדות וכשנכנסו למרכז האקדמי פרס, עוד לפני שנכנסו לייעוץ אישי, הן הרגישו שזה זה. "האווירה מקסימה והצוות מאוד הרשים אותנו", נזכרת אביטל ומשחזרת: "במפגש ההיכרות שערכנו עם הסטודנטים, כולם אמרו את זה שזה מרגיש כמו בית. הכול מטופח, נקי, מסודר, מאוד עוטף, מאוד מרשים".
"היתה שם תחושה טובה, תחושה של הבית והיא מאוד בלטה לעומת הניכור שהרגשנו במקומות אחרים", מספרת רגדה ואביטל מדגישה את ההטבה שהיא קיבלה כמצטיינת: "זה מאוד נגע לי ללב, אין את זה בשום מקום ובכלל, עצם העובדה שיש במכללה עובדת סוציאלית – זה גאוני ומי שחשב על זה עוטף את הסטודנטים מכל כיוון". התובנה של רגדה מסכמת את הכול היטב: "אנחנו מרגישות אווירה מאוד משפחתית, לא מרגישות מוסד לימודי אלא נהנות מהלימודים".
התחנה הבאה: לעזור לנוער בסיכון או דוקטורט?
התשובה המהירה ביותר שקיבלנו במהלך הריאיון הייתה לשאלה "מה התחנה הבאה שלכן?" אביטל השיבה מייד: נוער בסיכון. "שתינו מגיעות מתואר ראשון של חינוך וחברה", מסבירה אביטל, "ותחומי הסיכון של הנוער רק מתרחבים. אני נתקלת לא מעט באנשי מקצוע שצריכים רענון והכשרה, ואני רוצה לתת משהו מהניסיון האישי שלי ולעשות שינוי אמיתי". עם זאת, רגדה יותר בכיוון של להמשיך יחד לדוקטורט לפני כן, אבל מבהירה שזאת מחשבה משותפת, ושתיהן מבהירות שאין שאלה בכלל: הן מתכוונות לשמור על קשר הדוק.
אז בפעם הבאה שאתם מסתובבים בקמפוס של המרכז האקדמי פרס ורואים חרדית וערבייה יושבות יחד בפנים רציניות על כוס קפה – הן כנראה מתכננות את העתיד שלהן. יחד.
