אנחנו מתרגלים לחיות לצד הקורונה, ומתמודדים עם הנזק הכלכלי והבריאותי, אך לא תמיד שמים לב לנזק הנפשי שהמשבר העולמי הביא איתו: חרדות, בדידות ופחדים. ד"ר עוזי לוי מהמרכז האקדמי פרס מפנה זרקור אל נבכי הנפש, נותן לנו כלים לסייע לחברים במצוקה, ומסביר כיצד מדעי ההתנהגות מעניקים כלים רבי ערך במגוון מסלולי קריירה.
ד"ר עוזי לוי, ראש החוג למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס, פסיכולוג חברתי וקליני מומחה, הוא אחד מהמרצים האהודים ביותר בקמפוס. לא רק בשל הדרך שבה הוא מלמד, אלא גם בזכות היחס האישי שהוא מעניק לסטודנטים, או כפי שהתבטא בעבר: "חשוב לראות את הסטודנטים ואת האדם שבהם. אסור להתייחס לסטודנטים כקבוצה, אלא כבני אדם".
כמי שמכיר היטב את הפן האקדמי, את הפן הטיפולי וגם את הפן האנושי, שוחחנו עם ד"ר עוזי לוי על משבר הקורונה, ועל השלכותיו על הנפש ועל החיים הסטודנטיאליים.
"בעיית הבדידות היא המגיפה של המאה ה-21"
"הקורונה הייתה עצירה בחיים, וכשעוצרים רואים דברים שלא רצינו לראות בשגרת החיים – יחסים מעורערים עם בן או בת הזוג, קריירה לא מספקת, דחיינות, קושי בהתמדה ועוד", פותח ד"ר עוזי לוי את השיחה עם תובנה שנוגעת לכולנו. "מעבר לכך, ישנו הבידוד החברתי, שנזקיו עצומים, וכך נוצר מצב שהקליניקות לטיפול מלאות, אני לא מוצא קולגות פנויים להפנות אליהם לטיפול".
האם ההשלכות של משבר הקורונה אכן כה דרמטיות?
"אין מקום בנפש שהנגיף הזה לא תקף. אני מגדיר את זה כבליץ של ממש, והתוצאות נראות בכל מקום. הקורונה מביאה אותנו למחשבות על המוות, גורמת לנו להרגיש לבד, לפתח חרדות".
זה קורה גם בקרב הצעירים?
"כן, גם. למשל במרכז האקדמי פרס, לא מעט סטודנטים בוחרים לחזור לכיתות ולא ללמוד בזום, כאשר ניתנת להם בחירה. זה מבטא את הצורך במגע אנושי, שבסופו של דבר אין לו תחליף. נכון, יש משהו נוח מאוד בזום, בתוך חמש דקות הסטודנט יכול להיות ב"כיתה", בפיג'מה, וזה גם מסייע למי שחרד להידבק בנגיף. אבל כיתות מהוות מפגש חברתי, מובילות לאינטראקציה, ושומרות על שפיות ושיגרה. יש חשיבות גדולה לחזור לשפיות, לאבני הבסיס שלנו, ליכולת להיות, לפגוש, לחיות, לעשות את הדברים שעשינו לפני כן".
האם הרשתות החברתיות לא נותנות סוג של מענה לבדידות הזו?
"בעיית הבדידות היא המגיפה של המאה ה-21, ככל שהרשתות החברתית משגשגות הבדידות הולכת וגדלה. העולם הווירטואלי הוא נחמד בטווח הקצר, אך בטווח הארוך הוא מזיק לנו".
"אנחנו לא שואלים על קשיים כדי להימנע מאי נעימות. בפועל זה הפוך"
איך נבחין אם מישהו בסביבה שלנו נמצא במצוקה נפשית?
"כשיש למישהו קושי, המנגנון הטבעי הוא לא לשאול שאלות, ולא להפנות אליו זרקור. אנחנו חוששים שזה ייצור מצב לא נעים. בפועל זה הפוך. אני מציע לשאול ולהתעניין כשמשהו לא נראה לכם. נכון, זה אולי לא יהיה נוח. אני מדמה את זה, להבדיל, לניחום אבלים בשבעה. אנחנו מתלבטים הרבה פעמים אם ללכת לניחום אבלים או לא, אנחנו חוששים שנכביד על האבלים, כשבפועל אנשים מעריכים את זה מאוד. וגם כאן, אנשים שמחים שניגשים אליהם ואומרים משהו כמו 'אתה לא נראה לי כרגיל, הכול בסדר?' ואפשר גם לשתף מה עובר עלינו ובקשיים שלנו, בתקווה שזה יביא גם את הצד השני לשתף. הסימנים לדיכאון או למצוקה נפשית הם אנשים שמסתגרים, שפחות עונים לטלפון, פחות זורמים עם הצעות לצאת, והרבה פעמים זה מעגל – הם לא יוצאים מהבית, ואז נכנסים לדיכאון, וחוזר חלילה".
איפה מתחילה האחריות שלנו כחברים ובני משפחה ואיפה היא נגמרת?
"אני לא אוהב את המילה אחריות. אין לנו אחריות לאחר. אחריות יכולה להתחבר לאשמה: אם חבר או בן משפחה בבעיה, ואני לא מצליח לעזור לו – זו האחריות שלי? במקום אחריות, אפשר להשתמש ב"רצון לראות את האחר", לסייע, לגלות התעניינות, לצאת מעצמנו. אנחנו לא אחראים לאחר, אבל אנחנו צריכים לסייע לו, גם אנחנו יכולים להיות בנעליו יום אחד. האחריות היא כלפי עצמנו, להיות אנשים טובים יותר, לזכור שגם אנחנו יכולים להיות בשפל המדרגה, כשאנחנו למעלה נעזור לאחרים וכשנהיה למטה נקבל עזרה".
מדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה רכה: מביופידבק לכלבנות טיפולית
תואר במדעי ההתנהגות נתפס בדרך כלל ככזה שמתאים למי שבוחר בקריירה טיפולית. אך האם הידע הנצבר בתואר במדעי ההתנהגות שימושי גם במגוון רחב של תפקידים אחרים בקריירה? שאלנו את עוזי.
האם תואר במדעי ההתנהגות הפך לנחוץ יותר בעידן הקורונה?
"אני מאמין שכן. דווקא בעידן הזה, הכשרה במדעי ההתנהגות מעניקה כלים וידע היכולים להעניק סיוע משמעותי לאחרים. אם אני אישHR בארגון מסוים, ואני בוגר מדעי ההתנהגות, אדע להכיל טוב יותר מצבי חרדה של עובדים, להבין אותם ולסייע להם. בכלל, בשוק העבודה אוהבים בוגרים של מדעי ההתנהגות, ובצדק. לקחת אנשים שרואים לנפש האדם זה יתרון, לא משנה באיזו עבודה. הקורונה הביאה איתה גם יותר ויותר נזקקים ל"פסיכולוגיה רכה", ואנחנו, כמרכז אקדמי שנמצא עם היד על הדופק, מזהים את הצורך הזה ומוסיפים לתואר הכשרות מתאימות".
מה היא "פסיכולוגיה רכה"?
"זמני ההמתנה לטיפול פסיכולוגי הם בלתי אפשריים. אבל לא כל בעיה של לחץ או חרדה מצריכה טיפול פסיכולוגי יקר וארוך טווח. שיטות כמו ביופידבק יכולות לסייע היטב במקרים קלים יותר כמו פוביות שונות, כאבי ראש הנגרמים מלחץ ועוד. לכן, בשנה הבאה נלמד בתואר את הפן התאורטי בלימודי הביופידבק, כך שהבוגרים יצטרכו להשלים את החלק המעשי בלבד ויוכשרו לעבודה בתחום. נוסף על כך בוגרי מדעי ההתנהגות יכולים לתת מענה טיפולי לילדים, למשל כלבנות טיפולית, שבקרוב נכניס כאפשרות לתוכנית הלימודים. טיפולים כאלה מאפשרים לגעת בתחומים שהם יותר רכים ולא מצריכים טיפול נפשי עמוק".
לא משנה אם בחרתם בקריירה טיפולית, או שנפש האדם פשוט מסקרנת אתכם, תואר במדעי ההתנהגות יכול להעניק לכם יתרון, גם כאנשים וגם כאנשי קריירה.
למידע נוסף על תואר במדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס – מלאו את הטופס
