Skip Banners
Banners
ההרשמה בעיצומה
Skip Banners
Banners
חבר מביא חבר
Skip Login
Login

Login

   :
 
Register  |  Forgot password ?
Skip בר עליון
בר עליון

Presidents Bill Clinton and Shimon Peres

שמעון פרס: "אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים"

 

בערב קסום וחד פעמי, הודו הנשיא לשעבר ביל קלינטון והנשיא פרס לעפרה אלול על הקמת המרכז האקדמי פרס ברחובות, על שהפכה חלום למציאות ומימשה את החזון. "לולא המרכז האקדמי הזה, לא היו יכולים צעירים רבים לזכות להשכלה אקדמית", אמר פרס.

  

כתבה: יעל ולצר

 

 
 

בסיום נאום הפתיחה של הערב החגיגי, שנשא פרופ' רון שפירא, נשיא המרכז האקדמי פרס ברחובות, החלו להישמע צלילי השיר "let it grow" של אריק קלפטון. צלילים אלו היוו את האות לכניסתם של נשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון, נשיאה ה-42 של ארצות הברית, ושמעון פרס, נשיא המדינה, לרחבת האירוע. השניים נכנסו בצעדים מדודים, כשלצידם פוסעת, יפה ונרגשת, עפרה אלול, מייסדת המרכז. הקהל הרב, מאות רבות של אנשים, נעמד על רגליו וקיבל את פניהם במחיאות כפיים ממושכות. זה היה רגע קסום, החשמל עמד באוויר, רגע אחד שהווה אקורד סיום לחודשים רבים של הכנה מאומצת ומדוקדקת, תוך שימת לב לפרטים הקטנים ביותר.

"ראשית, אני מבקש להודות לגברת עפרה אלול, מייסדת המרכז האקדמי פרס", פתח קלינטון את נאומו. האיש, שנוהג בכל ביקור בישראל, מאז החל בתפקידו כנשיא ארצות הברית וגם עכשיו, להדגיש את אהבתו לישראל, בחר לפתוח את ביקורו הנוכחי במדינה, לכבוד אירועי וועידת הנשיא החמישית, במרכזה עמד יום הולדתו ה-90 של פרס, במרכז האקדמי פרס, אות להערכתו הרבה את המפעל האקדמי הספציפי הזה. "אני תמיד אוהב לבוא לכאן", אמר לקהל הנרגש והנפעם, "מהפעם הראשונה שהגעתי לכאן, תמיד הרגשתי בבית", הוסיף קלינטון. "היה לי הכבוד להיות כאן כשהנשיא פרס חגג את יום הולדתו ה-80, אני כעת כאן ביום הולדתו ה-90. פרס הוא ללא ספק איש החזון הגדול בעולם. הסיבה שהגיע עד לגיל הזה היא, כי הוא תמיד חי את העתיד, הוא תמיד חושב על המחר".


שני מנהיגיו הגדולים של הדור נאמו את נאומיהם, נאומים מרתקים שנגעו בנושאים חברתיים, חינוכיים ופוליטיים, התמקדו בליבת המציאות הנוכחית, הישראלית והבינלאומית. במרכז הנאומים שלהם ובמרכז הערב כולו, היווה צמד המילים "חזון וחלום" את הלייט מוטיב, צמד מילים, שחייב לעמוד במרכז אג'נדה של כל מנהיג, שמבקש להוביל לעבר עתיד טוב יותר, או כמו שנוהג לאמר פרס אומר בהזדמנויות שונות, "אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים".

 

האירוע החל בשעה 18.30. ראשוני האורחים החלו להגיע לרחבת המרכז האקדמי, שעטה חג. הכל היה ערוך לבצורה אלגנטית ושובת לב. שולחנות קטנים פוזרו במקום, פינות אוכל ושתיה חיכו לאורחים, המלצרים חייכו, הפרחים האביביים הוסיפו חן, כל פרט, גדול כקטן, נלקח בחשבון.

בשעה 20.30 כבר נכחו במקום כ-1.000 איש, בהם בכירי המשק, מהצמרת העסקית כמו גם מהצמרת האקדמית של המדינה, חברי כנסת, מובילי דעת קהל, ראש עיריית רחובות, רחמים מלול, וסגל המרכז, כולם נראו חגיגיים, נפעמים, נרגשים מעצם המעמד. באולם הסמוך התקבצו סטודנטים של המרכז, שצפו במהלך הערב מעל גבי מסכי ענק שהוצבו עבורם במקום. הקהל כולו רותק לנאומים ולמצגות המרשימות, שסקרו את התפתחות המרכז האקדמי, מאז ראשית הקמתו, מאז חזתה אותו אלול בעיני רוחה וגמלה בליבה ההחלטה להקימו, לראות בו הגשמה של חלום, פרטי, חברתי ומדיני. "המרכז הוקם מתוך חזון וחלום ליצור מסגרות אקדמיות איכותיות לצעירי המקום", אמרה. היא ציינה בדבריה את הכבוד הגדול שחשים כל השותפים במרכז בהגעתו של הנשיא קלינטון לערב, ואת העובדה שהמרכז הוקם ברוח חזונו של פרס. 

 

שוב ושוב, מתוך התייחסות לדוגמאות שונות, הדגישו קלינטון ופרס את חשיבות ההכרח של כל מנהיג להמשיך לחלום, לטפח חזון ולעשות כל שניתן כדי להפוך חלומות למציאות. זאת למען עתיד טוב יותר ולמען חברה טובה יותר. שני המנהיגים העלו בדבריהם על נס את פועלו של המרכז האקדמי פרס, הביעו הבעת אמון והערכה למרכז, הבעת אמון שהיתה חלק בלתי נפרד מעצם הגעתם של מאות האורחים המכובדים לאירוע.

פרס ציין בדבריו את העובדה שהמרכז הוקם רק לפני שש שנים, וכבר היום לומדים בו אלפי תלמידים, מלמדים בו מיטב המרצים בתחומים שונים, ורשימת ההישגים האקדמיים הולכת ומתארכת. "במרכז לומדים 3.500 תלמידים, 20% מהם בעלי מלגות. לולא המקום הזה, לא היו זוכים הצעירים האלו להשכלה אקדמאית", הדגיש. יש לציין, שלאחרונה התקבלה ההחלטה לקרוא לרחוב המוביל למרכז 'רחוב הנשיא שמעון פרס'.

 

את דבריהם המרתקים, שתובלו בהומור והיו שזורים באופטימיות, הפסיקו לרגע קלינטון ופרס, כדי להיצמד לזיכרון, לספר על יצחק רבין, ראש הממשלה המנוח, שנרצח בשיא תהליך השלום אותו הוביל.

קלינטון שיתף את הקהל, כשהוא מחייך חיוך עצוב, בזיכרון אישי שלו מחתימת הסכם אוסלו בספטמבר 1993. "לאחר דיאלוג ארוך, הצלחתי לשכנע את רבין ללחוץ את ידו של עראפת, אבל הוא התנה את זה. 'רק אל תגיד לי גם לנשק אותו, לזה לא אסכים'. הקהל צחק, קלינטון, שתבע בהלוויתו של רבין את צמד המילים 'שלום חבר', חייך חיוך עצוב והוסיף, שלא עובר יום מבלי שהוא חושב על רבין, ובמקביל יודע את כובד המעמסה שנפלה על כתפיו של פרס לאחר הרצח.

 

התוכנית האמנותית של הערב היתה קצרה, עשירה ומרתקת. המצגות האירו את הבנין וסיפרו את סיפור הקמתו ופועלו של המרכז האקדמי, לוו בפלאי פירוטכניקה, שסחטו קריאות התפעלות מהקהל. דוד דאור ומירי מסיקה שרו את שיר הפתיחה, ואת הטכס המרשים נעלו קרן פלס ומקהלת ילדים, ששרו בעיבוד מיוחד לערב את "לו יהי" של נעמי שמר ביחד עם "let it be", של הביטלס.

 

לקראת חצות התפזרו אחרוני האורחים, כשהם עוזבים את המקום עם טעם מתוק בפה. לכאורה, תוצאה של הקינוחים הנפלאים, למעשה היה זה שילוב של טעם השוקולד ביחד עם ההבנה, שאם רוצים – אפשר, שאם חולמים – אפשר להגשים, ואסור להפסיק לחלום. עם הידיעה שאם יש מי הוכיחה הלכה למעשה את האפשרות להפוך חזון למציאות, זאת אלול.

ביום שלמחרת נוקו שרידי האירוע. קלינטון ופרס המשיכו את אירועי ועידת הנשיא בירושלים. המרצים והסטודנטים הגיעו למרכז האקדמי ברחובות ליום לימודים כרגיל. לכאורה, עוד יום שגרתי. הלכה למעשה, יום שהגיע לאחר ערב חד פעמי, שהוכיח לישראל ולעולם שהמרכז האקדמי פרס על המפה.

 

 

לגלריית התמונות לחץ כאן
צילום: סיון פרג'

 

לנאומים של פרופ' רון שפירא, שמעון פרס וביל קלינטון לחץ כאן


הכנסו לדף הפייסבוק

PrintTell a friend
Jump to page content

GUI: Grid_Eng_1.asp
close