Skip Banners
Banners
ההרשמה בעיצומה
Skip Banners
Banners
חבר מביא חבר
Skip Login
Login

Login

   :
 
Register  |  Forgot password ?
Skip בר עליון
בר עליון

"החומרים מהם בנויה הצלחה"

אין ספור פעמים שמע דן קדוש, תלמיד החוג למינהל עסקים במרכז, את המילים 'נכשל'. לאחר שנים של תסכול וחוסר אונים, הצליח להוכיח את ניצחון כוח הרצון והמוטיבציה על קשיי הלמידה והאבחונים המתסכלים. לניצחון שותפים הצוות המלווה במרכז וגם החונך תומר זוסמן, בוגר המרכז. "אין דבר כזה 'חסר סיכוי', בתנאי שיש סביבך מי שמביא אותך להאמין בעצמך".

כתבה: יעל ולצר

 

במהלך חופשת הסמסטר פרסם דן קדוש, תלמיד החוג למינהל עסקים במרכז האקדמי פרס, סטטוס בעמוד הפייסבוק שלו: "אם תסתכלו רק על הכריכה של הספר, אולי תפספסו סיפור מדהים", כתב. שתי שורות, בתוכן גלומה תורת חיים שלמה, פרי ניסיון חייו הצעירים של קדוש. 

בתחנות חייו השונות פגש קדוש בעיקר באלו שמסתכלים רק על הכריכה ולא מעלעלים בעמודים. לראייה האחרת נחשף במרכז האקדמי פרס, בו קיבלו אותו ללימודים למרות, שלפי האנקדוטה, על כריכת סיפור חייו הצעירים היה כתוב באותיות קידוש לבנה 'נכשל'. ברזומה שלו כשלונות לימודיים, מספר לא מבוטל של אבחונים דידקטיים, ומסקנה אחידה, חוסר סיכוי להצליח לסיים תואר במינהל עסקים, למרות שזה היה מאז ומתמיד חלומו הגדול.


עכשיו, שבעה סמסטרים לאחר שהחל בלימודיו במרכז, קדוש מרשה לעצמו לחייך בפה מלא. עוד שני סמסטרים והוא יקבל את התואר. הוא גם עובד במחלקת לקוחות פרטיים של אחד הבנקים הגדולים, ובנוסף, בימים אלו מסיים לפתח תוכנית הרצאות שמבוססת על סיפורו האישי, אותה יעביר בבתי ספר, כדי להוכיח לתלמידים מתקשים ש'אם תרצו, אין זו אגדה', זה לא רק משפט שטבע הרצל, אלא דרך חיים.


הוא אינו מתכחש לעברו, זוכר כל פסיעה בדרך הלא קלה שעבר ומודע לעובדה שעוד צפויים לו קשיים בדרך, עד שיגיע הרגע בו יקבל את תעודת הבוגר, וגם לאחריו. דבר אחד, הוא אומר, אף אחד לא יצליח לקחת ממנו. את הביטחון שלו בעצמו, שהתחזק מאז החל את לימודיו במרכז, בזכות אותם אנשים מבינים ותומכים שליוו אותו בדרך, שסייעו לו למצוא את הנוסחה להצלחה.


קדוש, בן 25, נולד בגינתון. משפחה מבוססת, אמא מורה, מאז שהוא זוכר את עצמו ולאורך שנות לימודיו בכפר הנוער בן שמן, עד לסיום התיכון, הוא למד והשתדל ושקד על לימודיו, אבל נכשל שוב ושוב. לא היה איבחון שלא עבר, הוא נזכר, אבחונים שהמשיכו גם כשנכשל בלימודיו האקדמיים במוסדות אחרים. "המסקנה היתה זהה, שאני לא יכול ולא אצליח להשיג תואר אקדמי במקצוע ריאלי. אמרו לי שאני יכול ללמוד מלונאות או בישול, אבל בודאי שלא מינהל עסקים. בכל פעם שאמרו לי את זה, בכל פעם שראיתי שוב ציון נכשל במקצוע מסוים, לאחר ששקדתי על החומר ימים ולילות, התעצבתי. אבל מאז שהייתי ילד, החלטתי לא לוותר. החלטתי שיגיע רגע ואוכיח לכולם שאפשרי שיהיה לי תואר במינהל עסקים. הרגלתי את עצמי לא לקחת יותר מדי ללב את העובדה שאני צריך כמעט בכל מבחן מועד ב' או מועד ג' ולחזור על קורסים פעם נוספת, אפילו מצאתי את עצמי יום אחד מתחנן לפני מרצה שיתן לי עוד נקודה כדי שאקבל ציון 'עובר'. קל להישבר במצב כזה, להרים ידיים ולהחליט לוותר על תואר אקדמי. אמנם החברה שלנו מצהירה שאין מה להתבייש במוגבלויות, אבל במבחן התוצאה, הדלתות פתוחות רק עבור מי שיש לו תואר אקדמי. תואר ראשון, לפחות, הוא כרטיס הביקור שלך לשוק העבודה".


למרכז האקדמי פרס הגיע, לדבריו, רגע לפני שהרים ידיים. "זה כמו מי שדוחף משא כבד בעלייה, וזה חסר סיכוי שתצליח בזה לבד. רק בכוחות משותפים, עם אלו שמוכנים לסייע לך בדחיפה, למרות הקושי, מגיעים ליעד. לפני שהגעתי למרכז קראתי עליו ועל החזון של פרס, שלאורו הקימה אותו עפרה אלול, שעומדת בראשו, של סובלנות והתחשבות ברקע של כל סטודנט. כבר אחרי הפגישה הראשונה שלי עם רן אביטל, ראש מינהל הפיתוח והייעוץ במרכז, הרגשתי שהגעתי לחוף מבטחים. סיפרתי לו את הסיפור שלי, הוא הביט בי רגע אחד ואמר, 'אם לא תסיים פה תואר, אני מתפטר'. ברגע אחד חזרתי להרגיש כמו בבית, כמו שהרגשתי בתיכון בן שמן. שם, למרות הקשיים, בזכות התמיכה וההבנה, קיבלתי תעודת בגרות של 34 נקודות. במהלך חיי שמעתי הרבה הבטחות, למדתי להבדיל בין מילים למעשים, ומשהו במבט של רן ובצורה בה הוא דיבר אלי, גרם לי להאמין לו. אני יכול לדבר איתו על מכוניות ועל בחורות, אבל המטרה ברורה לשנינו, להגיע לרגע בו אקבל את התואר. בתוך התמונה גם היתה כל הזמן ד"ר אורנית דוידזון – בז'ראנו, דיקאנית הסטודנטים, שתמכה בי מההתחלה. היא חיברה לי חונכים, חיזקה אותי ברגעים קשים. עוד שני סמסטרים ואסיים את התואר. ידעתי שאעשה הכל ואצדיק את הצ'אנס הענק שנתנו לי פה".


קדוש הגיע למרכז כשהוא מהסס, חושש להתנסות בעוד כשלון, להרגיש שוב את כאב האכזבה נוגס בו בכל נים. אבל לאחר פגישות עם הצוות המנהל הבין, לדבריו, שהפעם יהיה אחרת. היה לו ברור שאין לו הנחות ושהוא יצטרך לעמוד בכל המטלות בהן נדרשים לעמוד כל הסטודנטים, אבל בשונה ממקומות אחרים, הפעם הרגיש בחום אנושי שזורם אליו. עד אז, הוא מספר, למד בדרך הקשה כמה מוסדות אקדמיים טובים בפיזור שמות מפוצצים של מסלולים, בסלוגנים, אבל לאחר זמן ההבטחות מתנפצות הכל מסתכם בשרשרת טכנית שהחוליה האחרונה בה היא הציון. "הזמן הוכיח לי שבמרכז האקדמי פרס זה לא רק סיסמא. פה אני לא רק מספר, אלא אדם. חובת ההוכחה עלי, יש תנאים מסייגים, אבל הליווי שאני מקבל והמענה האנושי, גם בשעות לא שיגרתיות, לא מענה טלפוני או מיילים, עושה את ההבדל".


הקשיים והמגבלות של קדוש הונחו על השולחן. צוות המנהלים עיבדו את הנתונים, ולאחר תהליך של התאמות במרכז ההתאמות של ליקויי למידה, בדיקה וחשיבה מחודשת, פתחו בפני קדוש את האפשרויות. הוחלט לפרוש ליותר שנים מהמקובל את מספר השנים שילמד לקראת התואר, התאימו לו את הקורסים, הסבירו לו על מה הנדרש ממנו בתהליך, ולאחר שהוא הביע את הסכמתו לתוכנית ולסדר עדיפויות חדש, יצאו לדרך המשותפת. "פתחו בפני אפשרויות שלא ניתנו לי קודם, כמו קורסים שלא חשבתי לקחת פעם, שעות מסוימות ללימוד במהלך היום, ונתנו לי מענה מיידי בשעת מצוקה. פה התעצמתי. לאט ובסבלנות קירבו אותי באופן ריגשי למטרה ולהסרת החששות, נתנו לי הרגשה שאני מסוגל. בכל קורס שלקחתי המרצה היה מעודכן בבעיות הספציפיות שלי וביכולת הקוגנטיבית שלי".


קשיים קוגנטיביים לא נעלמים פתאם, למרות כל הרצון הטוב.
"נכון, אבל בפעם הזאת לא הייתי לבד. בנו ביחד איתי את הדרך ואת ההצלחה. לא הפכו מילים והבטחות למים, לא נתנו לי להרים ידיים. בודאי שהיו לי גם פה כשלונות, אבל בפעם הראשונה היו מבחנים שעברתי במועד א', ואלו היו מבחנים זהים לשל כולם. מי שלא נמצא במקום כזה, לא יכול להבין מה זה לגשת ללוח ולראות ציון עובר במועד א'. זה לשפשף את העיניים ולא להאמין. 'מה, יהיה לי חופש'? 'לא אצטרך מועד ב''? זה רגע שבא לך לצרוח. אני עדיין דן קדוש, שמודע לכך שהוא צריך להתאמץ הרבה יותר מאחרים כדי לעבור כל מבחן, גם בעבודה אני צריך להתאמץ יותר מאחרים, אבל השנים האלו במרכז הוכיחו לי שאני מסוגל, ידיעה שהרימה אותי למעלה, שלא נתנה לי להישבר ולאבד תקווה. פה קיבלתי כלים ללמוד, כלי למידה לחיים, בלי להתכחש לקשיים שהם חלק ממני".


כחלק מתהליך הלימוד של קדוש, הצמידה לו דוידזון – בז'ראנו חונכים מסייעים. בשנה האחרונה זה היה תומר זוסמן, בוגר החוג למינהל עסקים של המרכז, שנרתם למשימה בכל מאודו. היום, גם לאחר שתהליך החניכה ביניהם הסתיים, הם בקשר. "זכיתי בחונך מדהים", אומר קדוש. "תומר הוא לא רק חונך ואיש מקצוע, אלא חבר ודמות מודל לחיקוי".


זוסמן, בן 27, נולד בדימונה בבית חם ותומך. לאחר שסיים את השירות הצבאי, ולא נמצא הכסף לקורס הכנה לבחינה הפסיכומטרית, הוא לא ויתר. עם האג'נדה שמלווה אותו, לדבריו, בכל מקום וזמן, 'אין דבר העומד בפני הרצון', הגיע למרכז פרס. "במרכז פתחו לי דלתות. מצאתי אוזן קשבת, הסתכלו עלי בגובה העיניים. מכיון שלא עמדתי בתנאי הסף, נתנו לי אפשרות במשך שנתיים להוכיח את עצמי, אז אוכל להפוך תלמיד מן המנין".


זוסמן עמד ביעד ויתרה מכך. את הלימודים סיים בציונים גבוהים במיוחד והוא מועמד לקבלת תעודת הצטיינות בלימודים. הבטוח הוא, שבטכס הענקת התארים יקבל זוסמן תעודת הצטיינות מיוחדת, עבור התרומה שלו לקדוש, אותו חנך במשך כשנה, לאחר שהוא עצמו כבר סיים את לימודיו. זוסמן הוא הסטודנט היחיד במרכז שחנך בהתנדבות, שסירב לקבל תמורה כלשהי להיותו חונך. הוא חובר לקדוש. 

לכאורה, חיבור מוזר. קדוש הוא טיפוס מוחצן, מוקף חברים, רוקד סלסה, משתף בהגיגיו בדף הפייסבוק שלו. זוסמן שקט ומסוגר, לא רוקד וגם אין לו פייסבוק. רציני ואכפתי, התרומה לחברה היא ערך בלתי נפרד מהאג'נדה של חייו, כך גדל והתחנך. במהלך המיפגש הוא משתף בכל זאת בפרט חשוב, בנישואיו הקרובים לחברתו בשש השנים האחרונות. "אני מאוהב", הוא מצהיר, ותוך כדי שולח מבט מחייך לקדוש.

 

למה לא הסכמת לקבל תמורה בעבור החונכות? זה חלק מובן ומקובל בהתקשרות. 
"בגלל כל מה שעשו פה בשבילי. פה קיבלו אותי כמו שאני, בלי ציונים של פסיכומטרי, למרות התנאים ההתחלתיים המאיימים,

נתנו לי צ'אנס להוכיח את הפוטנציאל שבי והוכחתי. ביקשתי לחנוך בלי תמורה, רק כדי להביא מישהו נוסף שמתקשה להאמין בעצמו ולהוכיח לו שהוא יכול. זה גם החזון של המקום. ראיתי לפני בחור עם מוטיבציה שלא תיאמן, שקשה לשבור אותו. שלמרות שכביכול הכל היה נגדו, המבט שלו לעבר העתיד. התחלתי מיד בעבודה, בנינו עם הזמן דרך משלנו וידעתי שהוא יצליח".


"תומר לימד אותי שצריך פוקוס, איתו בניתי דרך, שיטה ללמוד באמצעותה" מסביר קדוש. "צברנו בתקופה זאת שעות של שיחות טלפוניות, הודעות סמסים. ישבנו בלילות, אחרי העבודה, בבית קפה שפתוח 24 שעות, עברנו על דפי נוסחאות שבנינו לעצמנו, תומר לא ויתר לי. תומר הוא החונך היחיד שאיתו עברתי את כל המבחנים במועד א'. מבחינתי ציון של 60 היה להגיע להרי האלפים, ובתת מודע תמיד ישב לי שיש מועד ב' ו-ג'. פתאם, אני עובר במועד א'. קשה לקלוט את זה".


בימים אלו מסיים קדוש פיתוח של תוכנית מיוחדת בנושא קשיי למידה, מבוססת על נסיונו האישי, אותה יעביר בבתי ספר. "אני רוצה לעזור לתלמידים שנמצאים במצב בו אני הייתי, להראות להם שאפשר", הוא מסביר. "הוזמנתי כבר לבתי הספר בבן שמן ובשוהם. אבוא אליהם כמו שבאו אלי במרכז. עם רגישות, עם מסר שהכל אפשרי, ועם זה שחייבים להיות שותפים שמייעצים ועוטפים בדרך הזאת. רק תעצומות של ביטחון מעניקים לך יכולת להתמודד עם התחום המקצועי. זה גם להבין ולקבל את השונה ממך, מה שקורה הלכה למעשה בכור ההיתוך שיוצר המרכז. זה אהבה, פירגון, קולגיאליות. לא מעט מלמדים אותנו שאנחנו חיים בעולם של מלחמה, שכדי להצליח צריך מרפקים, לפתח אנטגוניזם, פה מלמדים שאפשר גם אחרת. זה לא להתפשר, אלא להגיע לשונה ממך ממקום של אהבה ורצון לתרום".


"זה מרגש אותי במיוחד", אומר זוסמן, היום עובד מקורות. "אני מביט עליו ויודע שאמנם סייעתי לו, אבל בתהליך המשותף שלנו, אני קיבלתי ממנו לא פחות מאשר הוא קיבל ממני. למרות שאני כבר לא במרכז, נשארנו בקשר והוא שומר אותי בתמונה. לא מזמן הוא התקשר וסיפר שעבר מבחן במועד א'. לא הפסקתי לחייך באותו יום. שנינו הוכחנו שאין דבר כזה שהוא בלתי אפשרי".

PrintTell a friend
Jump to page content